אני חושבת שהצעד שאת רוצה לעשות-
לא רק שאין בו תועלת, יש בו נזק. אני לגמרי לא מסכימה עם הגישה (הדיי מזלזלת לדעתי) ביכולת השיפוט של בני נוער. הם לא מושפעים בקלות כזו ומסיקים מסקנות מגוחכות כלכך מסיפורים בדיוניים, ואני לא מאמינה שקריאה על רצח חתול תוביל למימוש שלו אצל איזה נער עדין נפש במיוחד שהתרשם עמוקות מהסיפור. ומלבד זאת, הרי בכל שאר הפעילויות והעיסוקים שלהם, בני נוער (כמו כולם) חשופים בלי סוף ל"סיפורי אימה" ומעשי אלימות- בין אם מציאותיים ובין אם בדיוניים (מהטלויזיה, קולנוע, משחקי מחשב, אינטרנט וכד') ואני לא חושבת שהתפקיד של ביה"ס הוא לספק להם חומר שיהיה נקי מכל גילוי של רוע. ודבר נוסף- כשבוחנים יצירה, צריך להסתכל עליה קודם כל כעל מה שהיא לפני הכל- יצירה. מימוש רעיון שנולד במוחו הקודח של הסופר, מכל סיבה שהיא.. היא לא הטפה של היוצר לעולם. וזה תקף גם אם יש ביצירה שלו ביקורת, וגם אם זו מהווה את מטרתה העיקרית של היצירה שלו. ועוד דבר- ספרות היא לאו דווקא ריאליסטית ויצירות שהן לא ריאליסטיות לא צריכות כמובן להיבחן ככאלה ולא צריך לנסות להבין את הסיפורים שבהן על פי הנורמות וכללי המציאות הידועים לנו. ומה לגביי סיפורי מעשיות, מדע בדיוני, סיפורים מיתולוגיים- גם על אלה לא תסכימי להיבחן? ומה עם התנ"ך, על כל סיפורי המלחמות וההתעללויות המובאים בו- גם את זה אולי אסור ללמד?