סיפור עתיק
לפני שנים רבות חי יוסל הסנדלר בעיירה קטנה שפולין הרחוקה. עיירה שתושביה הדתיים היו עניים מרודים. בשמחת תורה אחד שם יוסל לב שהמתפללים רוקדים אמנם עם התורה אך בשל עניותם לא מוגש כיבוד ויין ואין השמחה מצוייה במקום, למרות המצווה. יוסל ניסה תחבולות להניע אותם לשמוח,לצחוק שום דבר לא הוציא את המתפללים מאדישותם. למחרת החג כינס כמה אנשים וטיכס עצה כיצד להתארגן כך שבשנה הבאה השמחה תהיה אמיתית. מחוץ לבית הכנסת היתה מונחת חבית ריקה של יי"ש ששנים לא השתמשו בה. הם גלגלו אותה והציבו אותה בפאתי בית הכנסת והכריזו בליל שבת: "בכל שבת יביא כל אחד מהמתפללים מעט מהיי"ש שנשאר לו מהקידוש לשבת וכך בע"ה תתמלא החבית עד שמחת תורה.וסוף סוף יוכלו להיות שמחים כמו השכנים הגבירים. אף אחד לא השתמט מהמשימה, אם מרצון ואם מבושה. וכך עשו כל שבוע במשך השנה. הגיע זמן ימים נוראים וכולם חיכו ל"שמחת תורה" לחגוג הפעם בגדול. יוסל הסנדלר התכבד בפתיחת החבית המלאה. הוא מזג לכל באי בית הכנסת שטרחו ובאו עם משפחותיהם שבידם כוסית ריקה. כולם המתינו בסבלנות עד שנמזגו הכוסיות... יוסל פתח בברכה בקול רם "ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו.." ולגם וכך עשו כולם.ובבת אחת כבשו את עיניהם בקרקע הטעם היה מאכזב .. סתם מים עם טעם קלוש של יי"ש ,הילדים לא הבינו למה המבוגרים מתנהגים מוזר .. למעשה כל אחד מהמתפללים חשב במשך השנה שרק הוא, ורק הוא מביא כוס מים במקום יי"ש לחבית ,שהרי אף אחד לא ירגיש בטעם כי הרי כל היתר מביאים יי"ש... אותה שנה הם לא שתו יי"ש את לקח "שמחת התורה" הזו לא שכחו לעולם..
לפני שנים רבות חי יוסל הסנדלר בעיירה קטנה שפולין הרחוקה. עיירה שתושביה הדתיים היו עניים מרודים. בשמחת תורה אחד שם יוסל לב שהמתפללים רוקדים אמנם עם התורה אך בשל עניותם לא מוגש כיבוד ויין ואין השמחה מצוייה במקום, למרות המצווה. יוסל ניסה תחבולות להניע אותם לשמוח,לצחוק שום דבר לא הוציא את המתפללים מאדישותם. למחרת החג כינס כמה אנשים וטיכס עצה כיצד להתארגן כך שבשנה הבאה השמחה תהיה אמיתית. מחוץ לבית הכנסת היתה מונחת חבית ריקה של יי"ש ששנים לא השתמשו בה. הם גלגלו אותה והציבו אותה בפאתי בית הכנסת והכריזו בליל שבת: "בכל שבת יביא כל אחד מהמתפללים מעט מהיי"ש שנשאר לו מהקידוש לשבת וכך בע"ה תתמלא החבית עד שמחת תורה.וסוף סוף יוכלו להיות שמחים כמו השכנים הגבירים. אף אחד לא השתמט מהמשימה, אם מרצון ואם מבושה. וכך עשו כל שבוע במשך השנה. הגיע זמן ימים נוראים וכולם חיכו ל"שמחת תורה" לחגוג הפעם בגדול. יוסל הסנדלר התכבד בפתיחת החבית המלאה. הוא מזג לכל באי בית הכנסת שטרחו ובאו עם משפחותיהם שבידם כוסית ריקה. כולם המתינו בסבלנות עד שנמזגו הכוסיות... יוסל פתח בברכה בקול רם "ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו.." ולגם וכך עשו כולם.ובבת אחת כבשו את עיניהם בקרקע הטעם היה מאכזב .. סתם מים עם טעם קלוש של יי"ש ,הילדים לא הבינו למה המבוגרים מתנהגים מוזר .. למעשה כל אחד מהמתפללים חשב במשך השנה שרק הוא, ורק הוא מביא כוס מים במקום יי"ש לחבית ,שהרי אף אחד לא ירגיש בטעם כי הרי כל היתר מביאים יי"ש... אותה שנה הם לא שתו יי"ש את לקח "שמחת התורה" הזו לא שכחו לעולם..