סיפור... - סתם סיפור

[ריקי זו אני]

לפני פחות משבועיים קבלתי טלפון מעניין מידידים אמריקאים, נחמדים אש, מהסוג של נוצרים אוונגליסטים מהעיר יוסטון שבטקסס, שסיפרו לי כמה הם מתגעגעים לארץ הקודש..., וכמה הם 'מתים' כבר להגיע לביקור ולהנות מזיו הארץ וירושלים. התפלאתי לשמוע שהם שניים, שהחליטו ובאותו רגע של שיחה הם כבר בדובאי... מחכים לקונקשן.
הציעו לי הרבה כסף... וסרבתי. כשנחתו בנתב"ג והתמקמו במלון ירושלמי ניסו לתות אותי וסרבתי בשנית. לא פתרתי אותם בלי הסבר שקשור לנכדי שהם נכדים של לוחמים... חלקם במנוחה חלקם במלחמה, חלקם ממתחנים לבאות...
אבל... הצעתי להם שיצטרפו אלי לטיול ג'יפים במדבר יהודה.
שמחו.
את הטיול קבענו עם ידידי הטוב אילן (שם בדוי) שבוע קודם... שהנ"ל רכש רנגלר לא חדש אבל חדיש... ורצה להראות לבנו את המדבר ואת יכולות הג'יפ וזה התאים. גם יצחק צחצח את הג'יפ המאובזר שלו... ויצאנו.
יום במדבר יהודה לדידי זה מצוק ההעתקים.
כמובן שנוסעים בנחת וללא לחץ... יום שלם יספיק לקטע..., לא יותר וכך היה.
אלה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד... וכדי לספק את ידידי האוונגליסטים (וגם את יצחק ואילן הפשיסטים) פתחנו את הטיול בנחל תקוע ועשינו את דרכנו בין ההתישבות החדשה ומרחיבת הלבבות של מתנחלים ונערי גבעות... ממזרח לתקוע הישוב ונחל תקוע מזרחה. בכל מקום שהתעמרה העמידו חושה (ליד בור מים) התישבו יהודים, עיזים, צאן בעדרים קטנים, ודגל לאום על כל מבנה מגורים. מרחיב את הלב ממש.
מאחר ששבת היתה לא נכנסנו לביקור, לא רוצים להטריד.
מוחמד (שם בדוי כי למעשה שמו אחמד) שלח לנו מיקום האוהל שלו.
הגענו לביקור נימוסים במאהל של אחמד שפניו לא הראו שמחה...
לשאלתי על ספלי הקפה, סיפר על הלחצים האחרונים שבהם הוא, ילדיו ועדרו נמצאים מאז ש'חמאס עשה בלגן לאללה' אמר ושלח קללה לאויר, בין אם ובין אם לא...
מחד סיפר על צעירי 'מוסטאוטנין מעלה עמוס' שלוחצים ולחוצים ו'אין מה לעשות' ומצד שני בני בשבט הבדואי ראשיידה, שתקפו באבנים את העיזים כי חצו את הגבול שבין השבטים..., לסיכום 'וואלה מזל שלא ירו...'
באותו הלילה יצא אחמד וכל אשר לו, רגלית, צפונה אל עבר אזור זעתרה. שם הבטיח לו מונדר (שם בדוי) מקום שקט לרעיית העיזים, בור מים קרוב, והגנה, שהרי זעתרה היא זעתרה רק שאחמד מתקוע...
התיירים הביטו בי לא מבינים את העניין...
בנו של אילן שאל ושאל... ושאל... כל הטיול כולל ברגע הפרידה בצומת עמוס, הם לנוקדים, יצחק לירושלים... אם צמד התיירים שהבחינו שיש פה עסק מעט מסובך... ואישי ואני הביתה... עייפים אך...

שיהיה רק טןב...

 

[חורזת באהבה]

לפני פחות משבועיים קבלתי טלפון מעניין מידידים אמריקאים, נחמדים אש, מהסוג של נוצרים אוונגליסטים מהעיר יוסטון שבטקסס, שסיפרו לי כמה הם מתגעגעים לארץ הקודש..., וכמה הם 'מתים' כבר להגיע לביקור ולהנות מזיו הארץ וירושלים. התפלאתי לשמוע שהם שניים, שהחליטו ובאותו רגע של שיחה הם כבר בדובאי... מחכים לקונקשן.
הציעו לי הרבה כסף... וסרבתי. כשנחתו בנתב"ג והתמקמו במלון ירושלמי ניסו לתות אותי וסרבתי בשנית. לא פתרתי אותם בלי הסבר שקשור לנכדי שהם נכדים של לוחמים... חלקם במנוחה חלקם במלחמה, חלקם ממתחנים לבאות...
אבל... הצעתי להם שיצטרפו אלי לטיול ג'יפים במדבר יהודה.
שמחו.
את הטיול קבענו עם ידידי הטוב אילן (שם בדוי) שבוע קודם... שהנ"ל רכש רנגלר לא חדש אבל חדיש... ורצה להראות לבנו את המדבר ואת יכולות הג'יפ וזה התאים. גם יצחק צחצח את הג'יפ המאובזר שלו... ויצאנו.
יום במדבר יהודה לדידי זה מצוק ההעתקים.
כמובן שנוסעים בנחת וללא לחץ... יום שלם יספיק לקטע..., לא יותר וכך היה.
אלה שתוכניות לחוד ומציאות לחוד... וכדי לספק את ידידי האוונגליסטים (וגם את יצחק ואילן הפשיסטים) פתחנו את הטיול בנחל תקוע ועשינו את דרכנו בין ההתישבות החדשה ומרחיבת הלבבות של מתנחלים ונערי גבעות... ממזרח לתקוע הישוב ונחל תקוע מזרחה. בכל מקום שהתעמרה העמידו חושה (ליד בור מים) התישבו יהודים, עיזים, צאן בעדרים קטנים, ודגל לאום על כל מבנה מגורים. מרחיב את הלב ממש.
מאחר ששבת היתה לא נכנסנו לביקור, לא רוצים להטריד.
מוחמד (שם בדוי כי למעשה שמו אחמד) שלח לנו מיקום האוהל שלו.
הגענו לביקור נימוסים במאהל של אחמד שפניו לא הראו שמחה...
לשאלתי על ספלי הקפה, סיפר על הלחצים האחרונים שבהם הוא, ילדיו ועדרו נמצאים מאז ש'חמאס עשה בלגן לאללה' אמר ושלח קללה לאויר, בין אם ובין אם לא...
מחד סיפר על צעירי 'מוסטאוטנין מעלה עמוס' שלוחצים ולחוצים ו'אין מה לעשות' ומצד שני בני בשבט הבדואי ראשיידה, שתקפו באבנים את העיזים כי חצו את הגבול שבין השבטים..., לסיכום 'וואלה מזל שלא ירו...'
באותו הלילה יצא אחמד וכל אשר לו, רגלית, צפונה אל עבר אזור זעתרה. שם הבטיח לו מונדר (שם בדוי) מקום שקט לרעיית העיזים, בור מים קרוב, והגנה, שהרי זעתרה היא זעתרה רק שאחמד מתקוע...
התיירים הביטו בי לא מבינים את העניין...
בנו של אילן שאל ושאל... ושאל... כל הטיול כולל ברגע הפרידה בצומת עמוס, הם לנוקדים, יצחק לירושלים... אם צמד התיירים שהבחינו שיש פה עסק מעט מסובך... ואישי ואני הביתה... עייפים אך...

שיהיה רק טןב...

מרוצים, כל הכבוד