סיפור מתח. לבעלי לב חזק. ../images/Emo98.gif
אז ככה : IVF ראשון, מה שאומר - ניסוי כלים. הייתי די ב"דאון" כי עד עכשיו הכל היה "סטרילי" - בדיקות דם בקופה ליד הבית, מעקב זקיקים בקליניקה הפרטית, בקיצור - ללכת "עם" להרגיש "בלי". ועכשיו הייתי חייבת לבקר במחלקה, וחזרתי ככה :
קיבלתי המון עידוד מכולכן
, ולאט לאט התאוששתי. הזרקתי גונל, באמצע שילבתי מנוגון (לפי הוראת הרופא), עשיתי בשבוע הראשון מעקב שהראה שהכל עוד נמוך, וזהו. התכנון היה, כמובן, שברגע שיתחיל להתפתח משהו "רציני" אני אוסיף צטרו'. (-משום מה הרופאה לא הסתפקה בזה שהודעתי לה שאני ממש בדיכאון, ורצתה דיכוי נוסף
) ביום ראשון, שמחה ועליזה (רק נניח, כי האמת היא שהייתי עצבנית ועייפה) צעדתי לקופה, עשיתי בדיקת דם והמשכתי לעבודה. בצהריים, אני מתקשרת בנחת לשמוע את התוצאות מהמוקד הממוחשב.
LH (-ההורמון המעיד על תהליך הביוץ) הוא 18 !!!!!
זוכרות שהרגשתן רעידת אדמה קטנה בסביבות השעה שלוש ? זה היה מההיסטריה שלי. לא ידעתי מה לעשות מרוב תיסכול. ניסיתי לדפוק ת'ראש בקיר, אבל בעלי עצר אותי (-זו דירה שכורה, הוא דאג שלא יהיו נזקים לקיר ) כמובן, שבדיוק עכשיו, כשאני צריכה דחוף דחוף דחוף את הרופאה - אין שום אפשרות לאתר אותה. שקלתי להתקשר למד"א או למשטרה אבל לא ידעתי מה להגיד להם. התקשרתי לנועם. התא הקולי שלה בקש ממני באדיבות להשאיר את מספר הטלפון שלי, לאט וברור . איזה לאט ? טרקתי לו בפרצוף. בידיים רועדות חייגתי למאמא. אחרי שהסברתי שלוש (!!!) פעמים היא הבינה מה קרה. ניסתה להרגיע אותי אבל כששאלתי אותה דוגרי אם נראה לה שיש סיכוי להחזיר את הגלגל אחורנית ואת ה-LH להוריד, היא ענתה שלא...
מה עכשיו ? חיפשתי נואשות מישהי שמבינה בצטרוצייד. עשיתי חיפוש אחורנית, וגיליתי שלימור כתבה עליו משהו. (-זו שכבר עברה לפורום הבא) לימור כתבה ? אז מתקשרים ללימור (היה איזה קול קטן שלחש לי שלא כ"כ מקובל להטריד אנשים תמימים והריוניים שאת לא מכירה אותם בטלפונים באמצע הצהריים, אבל השתקתי אותו בסטירה) לימור היתה נורא נחמדה
, והסבירה לי שוב שלוקחים צטרו' לפני שהביוץ מתחיל.
עברה עוד רבע שעה. התחלתי להבין שהטיפול הזה הסתיים. נרגעתי (-הכל יחסי) ונהייתי שקטה ומהורהרת. ואז התקשרה הרופאה ----------------------------------------------- ~ אני חייבת ללכת. המשך יבוא בצהריים. אל תדאגו, הסוף יהיה טוב~
אז ככה : IVF ראשון, מה שאומר - ניסוי כלים. הייתי די ב"דאון" כי עד עכשיו הכל היה "סטרילי" - בדיקות דם בקופה ליד הבית, מעקב זקיקים בקליניקה הפרטית, בקיצור - ללכת "עם" להרגיש "בלי". ועכשיו הייתי חייבת לבקר במחלקה, וחזרתי ככה :