סיפור מתח. לבעלי לב חזק.

[תמר27]

סיפור מתח. לבעלי לב חזק. ../images/Emo98.gif

אז ככה : IVF ראשון, מה שאומר - ניסוי כלים. הייתי די ב"דאון" כי עד עכשיו הכל היה "סטרילי" - בדיקות דם בקופה ליד הבית, מעקב זקיקים בקליניקה הפרטית, בקיצור - ללכת "עם" להרגיש "בלי". ועכשיו הייתי חייבת לבקר במחלקה, וחזרתי ככה :

קיבלתי המון עידוד מכולכן

, ולאט לאט התאוששתי. הזרקתי גונל, באמצע שילבתי מנוגון (לפי הוראת הרופא), עשיתי בשבוע הראשון מעקב שהראה שהכל עוד נמוך, וזהו. התכנון היה, כמובן, שברגע שיתחיל להתפתח משהו "רציני" אני אוסיף צטרו'. (-משום מה הרופאה לא הסתפקה בזה שהודעתי לה שאני ממש בדיכאון, ורצתה דיכוי נוסף

) ביום ראשון, שמחה ועליזה (רק נניח, כי האמת היא שהייתי עצבנית ועייפה) צעדתי לקופה, עשיתי בדיקת דם והמשכתי לעבודה. בצהריים, אני מתקשרת בנחת לשמוע את התוצאות מהמוקד הממוחשב.

LH (-ההורמון המעיד על תהליך הביוץ) הוא 18 !!!!!

זוכרות שהרגשתן רעידת אדמה קטנה בסביבות השעה שלוש ? זה היה מההיסטריה שלי. לא ידעתי מה לעשות מרוב תיסכול. ניסיתי לדפוק ת'ראש בקיר, אבל בעלי עצר אותי (-זו דירה שכורה, הוא דאג שלא יהיו נזקים לקיר ) כמובן, שבדיוק עכשיו, כשאני צריכה דחוף דחוף דחוף את הרופאה - אין שום אפשרות לאתר אותה. שקלתי להתקשר למד"א או למשטרה אבל לא ידעתי מה להגיד להם. התקשרתי לנועם. התא הקולי שלה בקש ממני באדיבות להשאיר את מספר הטלפון שלי, לאט וברור . איזה לאט ? טרקתי לו בפרצוף. בידיים רועדות חייגתי למאמא. אחרי שהסברתי שלוש (!!!) פעמים היא הבינה מה קרה. ניסתה להרגיע אותי אבל כששאלתי אותה דוגרי אם נראה לה שיש סיכוי להחזיר את הגלגל אחורנית ואת ה-LH להוריד, היא ענתה שלא...

מה עכשיו ? חיפשתי נואשות מישהי שמבינה בצטרוצייד. עשיתי חיפוש אחורנית, וגיליתי שלימור כתבה עליו משהו. (-זו שכבר עברה לפורום הבא) לימור כתבה ? אז מתקשרים ללימור (היה איזה קול קטן שלחש לי שלא כ"כ מקובל להטריד אנשים תמימים והריוניים שאת לא מכירה אותם בטלפונים באמצע הצהריים, אבל השתקתי אותו בסטירה) לימור היתה נורא נחמדה

, והסבירה לי שוב שלוקחים צטרו' לפני שהביוץ מתחיל.

עברה עוד רבע שעה. התחלתי להבין שהטיפול הזה הסתיים. נרגעתי (-הכל יחסי) ונהייתי שקטה ומהורהרת. ואז התקשרה הרופאה ----------------------------------------------- ~ אני חייבת ללכת. המשך יבוא בצהריים. אל תדאגו, הסוף יהיה טוב~

 

[אפרסקה]

נו??? אני לא עומדת במתח!!

 

[פּוֹנְג]

יא... קישוא אחת, ככה הולכים באמצע?

 

[h i l a l]

אני במתח........./images/Emo13.gif

 

[einav8]

לא יפה להשאיר אותנו במתח תמר...

נו נו נו. מחכה להמשך....

 

[ginger5]

באמת תמר

לא עושים דבר כזה לנשים מלאות הורמונים שגם ככה העצבים שלהן רופפים... נו טוב, אנחנו רגילות להמתנות מותחות, אז נמתין גם לסוף הסיפור שלך בסבלנות....

 

[נוטשי]

תמר הלו? שומעת?נו.. רוצים סוף טוב!

 

[לילך הותיקה]

ככה באמצע נעלמים??? אני מחכה...

 

[פליאה 4]

ככה באמצע לקום וללכת- הסוף חייב להי

להיות טוב בכל אופן שיהיה לך המון המון ב ה צ ל ח ה!

 

[ellieg]

גם אני במתח

קופצת מפורום שכן וגם במתח.

 

[Big Mama 1]

תמרי יא......... ../images/Emo123.gif

לפחות תדייקי! אמרתי שאני לא מבינה בזה ולא יודעת ! ואל תגרמי לבנות פה התקפי לב!!! תחזרי מהר להמשך הסיפור! אוהבתותך מאוד

 

[hyb]

ככה לעזוב באמצע? לא יפה

כולנו מלאות הורמונים, להשאיר אותנו בציפיה ככה? אני מקווה שאת לוקחת אחריות על התוצאות. סתם... מחכה בקוצר רוח להמשך.. מקווה שיהיה טוב

 

[בייבילולו1]

הלו תמררררררררררררררררר../images/Emo124.gif

 

[בבוצי]

אני במתח

מה קורה???????????????????????

 

[לי מ ו ר]

את בעצמך אמרת שלא יפה

להדאיג הריוניות. אני כבר יומיים מחכה לשמוע מה קרה. לפי זה שלא ראיתי הודעה באותו ערב הבנתי שאולי בכל זאת היתה שאיבה. את מוכנה להתחיל להרגיע אותי...

 

[תמר27]

../images/Emo26.gif המשך----------------------

הרופאה מתקשרת. "זה בסדר" אני אומרת לה "כבר השלמתי עם המצב". אין לה בעיה עם זה, היא רק רוצה שאסביר על איזה מצב אני מדברת. בקול רועד אני מספרת לה על התוצאות הנוראיות של ה-LH. אם זה היה 18 בבוקר, זה בטח כבר הספיק לעלות עוד ועוד, אני מוסיפה ביללה. אבל למה את מספידה הכל כ"כ מהר, מסרבת גברת אופטימיות-לנצח להבין, בואי נראה מה בכלל קורה שם, ונחליט. היא אמרה "בואי" נכון ? אז אני רק מבררת איתה לאן. "עכשיו ?" היא שואלת בתדהמה (בדרך כלל אני מסרבת לבדיקות לפני 8 בערב). "בטח שעכשיו !!! אני תוך 20 דקות אצלך". הזמנתי מונית ספיישל וירדתי למטה. (לאחר מעשה, כשספרתי לדבורה1 את הסיפור היא ממש התפלאה למה בנקודה הזאת הזמנתי מונית. לדעתה, היה מתאים לי להזמין אמבולנס...) אני עומדת בחדר המתנה ומחכה לרופאה כשהיא מגיעה אני מדגימה לה את הפרצוף הכי הכי אומלל, מסכן ונדכא שיש לי ברזומה. היא מסרבת להילחץ, ומחייכת אלי. איך ? איך היא יכולה לחייך כשכל העולם מתמוטט? בבדיקה נראה שהכל נחמד. הזקיקים החמודים שלי גדלו והתפתחו בהתאם לציפיות. היא אומרת שעפ"י המצב כרגע הכי טוב זה לגדל אותם עוד יומיים, ואז כוריגון ויומיים לשאיבה. אבל מה לעשות עם ה-LH שעלה ? יש שתי אפשרויות : האחת היא "לעלות על הגל",לנסות להיתפס על הביוץ הקיים, לשלב כוריגון ולבוא עוד יומיים לשאיבה. הבעיה היא שכנראה לא יצא מזה משהו, כי הם עדיין קטנים מכדי להישאב תוך יומיים. אפשרות שניה : לחזור הביתה, להזריק עכשיו את הצטרו, לקוות שהוא יבלום את עלית ה-LH , ולהמשיך כמתוכנן. מה עושים ? לדעתה ברור שכדאי לנסות לתת לזה צ'אנס. אני, לעומת זאת, משוכנעת במליון אחוז שזה להידקר לחינם. היא משאירה לי את ההחלטה, ומנסה להפיח בי אופטימיות. באבחון פסיכולוגי חד היא מזהה שאני מאשימה את עצמי (- כנראה בעקבות המלמולים שלי "אני אשמה אני אשמה", ומשכנעת אותי שאני לא.)

הערת אגב : הרופאה הזאת היא דוגמא נהדרת לאנשים שפיספסו ת'קריירה. היא אכן רופאת פוריות מוצלחת (ואפילו מאד) ואני מכירה ילד שהיא ארגנה למישהי, אבל כפסיכולוגית היא בטח היתה מצליחה הרבה יותר. עוד לא יצאתי ממנה בלי חיוך על הפנים ועם הרגשה מעולה. תגידו, איך זה שאפח'ד עוד לא המציא התמחות משולבת פוריות/פסיכולוגיה ?

אני בדרך הביתה. הפלאפון מצלצל - מאמא רוצה לדעת מה קורה. אני מעדכנת אותה ואנחנו מתחילות לדסקס אפשרויות. היא מנסה עלי כל מיני תרגילים של פסיכולוגיה בגרוש ("אם זאת היתה משהי אחרת, מה את היית מייעצת לה ?" וכאלה). מגיעות למבוי סתום : כל אחת מאיתנו די מודעת לכך שאין סיכוי שביוץ שכבר התחיל יחליט להפסיק. מה יש לי להפסיד ? אני עושה חשבון שזה אומר עוד 7 דקירות נוספות. מאמא משכנעת אותי ששווה לי לעשות את זה. שימו לב לאופטימיות שלה : "אפילו שזה לא יצליח " -היא מסבירה לי - "כדאי לך לעשות את זה, כדי שלא תרגישי יום אחד שאולי היה סכוי וסתם הפסדת". בעקבות התובנה הנ"ל אני מזריקה (בשידור חי למאמא, כולל "אייייייי") את הצטרוצייד. ובערב גונל ומנוגון. באותו ערב מצב הרוח שלי באדמה. לא מסוגלת להתרכז בכלום, מסתכסכת עם מעט האנשים שעוד מסכימים בכלל להיות איתי בקשר, והולכת לישון במצב רוח מזופת. בוקר - בדיקות דם. בהרגשת איכסה אני בקופה. כמובן שהיום הולך שיגעון : האחות חולה ולכן התור מתקדם בקצב של צב. בשעות שאני יושבת שם כל השכונה מגיעה ואני צריכה לקבור ת'צמי באדמה. חוצמזה, אני מאחרת מאד מאד לעבודה. עבר היום. (איך ? אל תשאלו אותי. אין לי מושג מה עשיתי) צהריים. בית. טלפון. תוצאות בדיקת דם ------------------------------- LH - 3.1 !!!!!! הבלתי יאומן התרחש ! הביוץ נעלם כלעומת שבא ! באותו רגע עולה בי רצון עז לתת לרופאה שלי נשיקה.

אני מתקשרת בהתרגשות. היא לא יוצאת מדעתה, כי היה לה די ברור שזה מה שיהיה. "זה התפקיד של הצטרו'" -היא מסבירה בסבלנות למטופלת המפגרת וההיסטרית שלה- להוריד את הLH". מוזר, לא ?!

. אני דווקא חשבתי שהוא אמור להיות נגד פטריות ברגליים.... זהו. הזרקתי באותו ערב שוב גונל ומנוגון (בחדר קטן ודחוס באיזה אולם חתונות נידח) אתמול עשיתי שוב בדיקת דם. ה-LH היה 1.2. צפיתי בזקיקוני המתוקים, שגדלו ותפחו והרי הם מתגנדרים לקראת השאיבה. כבר קיבלתי כוריגון. מחר הוא היום הגדול. מקווה שבעז"ה הכל יהיה בסדר. חכו להמשך עלילות "תמר וטיפולי פוריות - עב כרס על האמת שמאחורי הטיפולים, או : האם ניתן לעבור טיפולי פוריות ולהישאר שפויים "

 

[בייבילולו1]

איזה כיף, מחזיקה לך חזק ../images/Emo45.gif../images/Emo57.gif

עוד יספרו בפורומים על אחת עם סיפור ה-LH......שהחודש זה החודש שלה. אמן

 

[לי מ ו ר]

עכשיו נרגעתי

אחרי סיפור אימה כזה כל מה שנשאר זה לחכות עוד שבועיים ולגלות בטא מדהימה. האצבעות שלי לא משתחררות.

 

[פריצית]

המון בהצלחה לקראת השאיבה

מקווה לתוצאות טובות ואכן סיפור מופלא שעוד ידובא עליו בהמשך ב ה צ ל ח ה

 

[נרי כ]

סחתיין על עצביך המחושלים!

ועל הגוף שמסכים לעשות מה שהתרופות אומרות לו.