סיפור מצמרר

סיפור מצמרר

אשה חרדית בשנות העמידה התאלמנה מבעלה.והיא דיברה עם מכרה שלה הרבה על זה שמאד קשה לה בלי סקס.כמובן שבתור חרדית אין אצלה מושג של סקס בלי חתונה. בסופו של דבר היא התחתנה עם חולה נפש, שלא מביא לה שום תועלת חוץ מבמטה ! כי לא היתה לה אופציה אחרת.היה שלב שרצו לאשפז אותו והיא התנגדה מאד.בסוף הוסיפו לו כדורים והשאירו לה אותו בבית.. צריך לחשוב על זה כששוקלים לצאת בשאלה.שבעוד שהיוצא יחיה את החיים שלו,האישה גמרה עם החיים שלה.
 

אגס 10

New member
זה מאוד מורכב

אכן נגעת באחת הנקודות הרגישות שמפריעות לאנוסים נשואים\ות בהתלבטות אם לצאת בשאלה. אבל נראה לי שהגזמת בקביעה החד משמעית שהאשה גמרה את החיים שלה ,וכי חסר גרושות חרדיות שהתחתנו מחדש ובנו חיים חדשים?אני מכיר כמה כאלה,גם כשבן\בת זוגם יצאו בשאלה. ברור שזה לא פשוט, ברור שזו התלבטות קשה ומורכבת עד למאוד, ברור גם שאכן יש נשים שיגמרו את החיים שלהם אחרי שבעליהן יצאו בשאלה, אבל זה ממש לא חד משמעי,כל מקרה ומקרה לגופו.
 
אין הכי נמי

לא תמיד החיים שלהן יגמרו.אבל מאחר ואי אפשר לדעת מה יהיה,חייבים לקחת את האפשרות הגרועה בחשבון.
 
האיש התכוון

שאם היא לא ממלאת את הסיפוק שלה בלי להתחתן - בגלל הדת,זאת בעיה שלה. אבל אני חולק על כך מכל וכול.וכי אנחנו לא יודעים מה זה להיות קרבן של הדת ?! מי שהדת שולטת בו הוא שפוט שלה,וכל עוד שהוא במצב הזה,הוא באמת מוגבל לחוקים של הדת.
 
ברור שליציאה בשאלה יש המון השלכות על הסביבה

במשפחות רבות זה משפיע על השידוכים של האחים הצעירים (ולפעמים גם על אחיינים). זה משפיע על הבריאות של ההורים וועיתים קרובות גם על הסבא וסבתא. זה משפיע על הילדים בצורה קיצונית. ניתן למנות כאן רשימה ארוכה של נפגעים פוטנצילים, ממש כפי שניתן למנות זאת כלפי מי שחוזר בתשובה, או מי שעוזב לחו"ל או במשפחה חסידית מי שמתחתן עם ספרדייה או ליטאית שמתחתנת עם בחור שעובד. הבעיה העיקרית היא שאנחנו כאנשים שהגיעו להכרה שהיחידים שאמורים לקחת אחריות על חייהם הם הם עצמם, אין לנו את הפריווליגיה ללכת לרב או לאוראקל מכל סוג שהוא ולבקש ממנו שהוא יקח אחריות על הבעיה, אנחנו הם אלו שנדרשים לתת תשובות, ובמקרה זה אין תשובה שתספק את כל הגורמים. כל פתרון הוא חלקי,ופוגע בחלק מהמשתתפים, ולכן לחלק גדול מהאנשים שאני מכיר ובכללם אנוכי הקטן נוח להקריב את עצמינו במקום להקריב את הסובבים אותנו. זה, לבטח אינו הופך אותנו למאושרים, ובודאי אין כאן את השמחה הרגילה של התרת הספיקות אלא להיפך זה הופך את חיינו לאומללים, ולתחושה ממושכת של חוסר שייכות לאף אחד משתי העולמות. בפרט שאנחנו לא מצפים לתגמול כלשהוא מאל מתגמל, שמחכה לנו מהצד השני של החיים. אני מבין שלרבים כאן אין התלבטויות, והם בטוחים בהחלטות שהם קיבלו (כלשון התגובה למעלה, הם אנשים בוגרים וזבש"ם, אני ועוד רבים אחרים לא זכינו לכך. (קצת נסחפתי עם תגובתי אבל חשתי צורך לפרוק איתכם את תחושת הניכור שלי מטיול עם משפחתי לאתרא קדישא מירון, שבעוד הם עמדו והרעיפו תפילה אצל ציס"ע הגנוז וטמון מתחת להררי פסולת הח"י רוטל, אני הסתובבתי שם משועמם וחסר תכלית, רקהעיקר לספק את תחושת הביטחון של משפחתי.
 

nini132

New member
אמרו חרמנינו

חייך קודמים/tapuzforum/images/Emo201.gif עם כל הצער שבדבר, תהיה אגואיסט. עדיף מאשר להישאר חרדי במסווה. כדי שאשתך לא תצטרך פתרונות כאלה. אם ישך מצפון ממש מפותח, קנה לה רוקט פוקט כמתנת עזיבה ושתסתד...
 

nini132

New member
זכותך המלאה/tapuzforum/images/Emo13.gif

ואשמח אם תסביר את הצד שלך... יש לציין שאני כבר יצאתי רשמית, בתור בחור רווק. וחשבתי על עצמי, במקום על הצער שיגרם להורים, או לנזק בשידוכים של אחותי. וזה עבר לארע. אין מלעשות, קודם החיים שלי!
 
'תהיה אגואיסט'

הנקודה הזאת היא אחת השאלות הגדולות בחיים,אם לא הגדולה שבהן. מצד אחד,כולם מודים שצריך להיות בן אדם,ומי שהוא בן אדם,לא יכול ליהנות מהחיים כשהוא יודע שההנאה שלו באה על ידי גרימת סבל גדול לקרובים לו ביותר.ולא נכנסתי פה בכלל לשאלה מה נכון או מה מוסרי,אלא תיארתי איך הדברים אמורים להראות אצל כל אדם שהאינסטינקטים הטבעיים שלו פעילים. מצד שני,הרי מה יש לבן אדם ? רק את עצמו,ואת החיים שלו וזהו.אף אחד לא יקבל פיצוי על כך שהוא הקריב את החיים שלו לאחרים.אפשר לומר,שמי שחי רק בשביל אחרים,פשוט בזבז את החיים שלו.אני סבור,שגם האלטרואיסטים הגדולים ביותר,הם בעצם אגואיסטים שהאגו שלהם נהנה לעזור לאחרים.זאת אומרת שאף אחד לא באמת רוצה לחיות למען אחרים.אלא שיש אנשים שהעזרה לאחרים נותנת להם את הסיפוק שלהם,מה שלא נכון לגבי אלה שנקלעו לסיטואציה שבה הם מאולצים מכח הרחמנות הטבעית להקריב למען אחרים.
 

mik504

New member
תקשיבו ותקשיבו טוב,

לא לשכוח שהסבל שיחוו הסובבים אותך לא יירגע במשך המון זמן,כולל האנשים הקרובים אליך ביותר ילדים הורים אחים דבר שיקשה עליך ליהנות מחיי החופש והבחירה כי תמיד תהיה מועקה בלב שאתה הוא זה שגרמת להם את זה ונכון שהגיונית אפשר לתרץ שהם אשמים או הטבע אשם בכך שנולדת לצבא השם,אבל תכלעס זה לא כל כך עוזר להשכיח את התחושה המאוד לא נוחה צריך לקחת זאת בשיקול ולא לשכוח.וכל זה מבלי להכנס לבחינה המוסרית שגם זה עניין לדון עליו בפני עצמו האם מבחינת הילדים אתה אמור להקריב כדי שאבא ואמא יחיו יחד שזה מצב אידיאלי ואלמנטרי לילדים או שבאמת "חייך קודמים"???
 

נבוזרדן

New member
תגובה:

נתחיל עם העובדות: הכרתי מספר לא מבוטל של יוצאים בשאלה שהותירו מאחוריהם אשה ואף ילדים. בפועל הנשים המשיכו בחייהן, ועם הזמן, השפעת העובדה שהיא הייתה נשואה אי פעם לאדם שיצא בשאלה, הופכת לחסרת משמעות. כולן התחתנו שוב, באושר או לא אין לי מושג, אבל ככל הנראה עם אותם סיכויים לאושר אותם מספקת רולטת השידוכים. נכון, אותם שהכרתי הם צעירים יחסית, והותירו מאחוריהם נשים בגילאי 20 - 30, ויש מקום לחשוש לאדם שמותיר מאחוריו אשה בת 50, אבל יש לי תחושה שזה אינו המקרה הרגיל פה בפורום. ומהפן המוסרי - להיות בתוך קהילה חרדית זוהי אשלייה. אשלייה שדואגים לך, אתה מוקף בחברים ומשפחה, ולא באמת יתנו לך "לנפול". יצא לי לשוחח לפני כמה ימים עם יוצא בשאלה וותיק מאוד, אדם שפילס את דרכו כדמות מובילה בתרבות הישראלית. וכך על בירה הוא שחרר לי משפט חכם. "החברה החרדית היא החברה החומרית ביותר שקיימת. אפילו הרוחניות שלהם חומרית. לא מחוברת, לא שלהם". בסופו של יום החברה אכן לא תתן לך לנפול. אם תזדקק להשתלת כבד דחופה או משהו דומה סביר להניח שלא יותירו אותך לגסוס, מה שלא בהכרח נכון לאדם חסר משפחה בציבור החילוני, אבל, ויש אבל גדול, רוב הסיכויים הם שלא נזדקק להשתלת כבד. רובנו נחיה את חיינו הקטנים עד מאה ועשרים ללא אירועים דרמטיים או משברים אקוטיים, ושם, בשגרה היומיומית, החברה החרדית לא סופרת אותך ממטר. לעולם לא יתעניינו כיצד אתה מרגיש, האם כבחור צעיר, קשה לך להיות בגיל 13 במסגרת שהיא מהבוקר עד 10 בלילה, האם כנשוי, רע לך. אולי השידוך לא הצליח. האם מתאים לך לשבת בכולל כל היום. בסופו של דבר לא באמת אכפת להם כי כאינדבדואל אינך קיים. על מנת לקבל אמפתיה וחמלה אמיתים עליך להזדקק לניתוח דחוף, או אי אז יופעלו כל המנגנונים ותרעש הארץ, אבל מה עד אז? מה עם כל אותן נשים חרדיות שחיות בדיכוי יום יומי, ילדים מוכים בתלמודי התורה, ציבור שלם שחי בעוני בשנור ובחרפה. הסיבה שאני מרחיב בכל זאת היא להדגיש את הנקודה הבאה. לא משנה היכן תהיה, כמה חמה משפחתך וקהילתך, בסופו של יום אדם נותר עם עצמו. בשעות הקשות ביותר לא יהיה שם אף אחד עבורו. סבלך הנוכחי כאנוס אינו נוגע ללבם והם בזים לו בכל פה. והם מעולם לא יחלמו להקריב עבורך את מה שאתה מקריב בצורה יומיומית על מנת להימנע מפגיעה בהם ובשידוכים שלהם. החיים קצרים, וצריכים לתפוש אותם בקרניהם וזריז. אכן. אסור לשכוח את כל אלו הכואבים בשולי הדרך. האשמה אינה בנו אלא במערכת שלא השכילה לתת בהם פתיחות וליברליזם לקבל את השונה וגרמה להם לחוש שילד שהופך לחילוני כמוהו כילד שנפטר. כואב מאוד. צריך להימנע מפגיעה ככל הניתן, אבל בסופו של דבר אלו החיים שלנו. החיים הקצרים מאוד, קצרים מדי, שלנו. והאמינו לי, בסופו של דבר הם ישרדו. הם ימשיכו לחיות. השאלה היא, האם כאנוס אתה ממשיך לחיות.
 

סוג ב

New member
אתה כ"כ צודק

גמאני כשרציתי להתגרש, פחדתי להכאיב. (ואני לא מדברת על יציאה בשאלה, כי זה קרה על אותו משקל בהמשך) אבל חשבתי על עצמי, למי אכפת ממני, איך אני חיה, איזה אמא ממורמרת אני אהיה כלפי הילדים שלי, מי עוזר לי היום להתמודד עם הרע שאני נמצאת בו. מי? אני ורק אני!! עשיתי רק מה שטוב לי, צפצפתי על כולם ועל כל הדעות שלהם, למרות שהחרימו אותי במשפחה, המשכתי עם הדרך שטובה לי ולעתיד ילדיי. בסוף זה השתלם, כי אחרי כל הלבד, סופסוף קיבלו אותי. עד היום, כל המשפחה שלי מהללת אותי על האומץ שלי ועל ההתעקשות שלי בדרך שרציתי והאמנתי בה. אהבתי לקרוא אותך. מאוד.
 

mik504

New member
מתמטית אתה צודק אבל

זה מאוד תלוי בחוסן הנפשי וברגישות של היוצא,ובטיב יחסיו עם הנפשות הסובבות אותו,אני חושב שהשיקול הוא אינדיוידואלי ואין להקיש ולהכליל .
 
מה? שאוריד את שיבת אימי ביגון שאולה?

אכן, החיים קצרים מדי מכדי שיהיו שווים פגיעה בכל אהובי נפשי.
 

נבוזרדן

New member
הם יפגעו ללא ספק

אבל האמן לי שהם לא עומדים לרדת ביגון שאולה. דרמטיות יתר היא תכונה חרדית מובהקת וכצעד ראשון אני ממליץ להיפטר ממנה :)
 

לחוד

New member
הוא כמובן הקצין את הסבל הסביבתי

אבל הוא משתמש מצוין בטענה שאתה העלית - החיים קצרים - כדי לומר לך, בחייאת, מה משנה מה בדיוק אעשה בחיים שלי לעומת הצער שאגרום לפלונית.
 
למעלה