סיפור מצחיק
מוקדש באהבה לכל החברות והחברים כאן סיפור אמיתי . בעת שהגעתי לבסיס החדש , ממש יומיים אחרי מסדר בחדרים יום לפני זריקות , אוי זה כואב , אל תזכירו לי אבל אם זה למטרה טובה אני נרתמת בחדווה בכל אופן יש לי תמיד רגישות למחטים במיוחד , ואני תמיד מקבלת את התופעות הלוואי הי מוטרפות שיש , אז בררתי לגבי התופעות ואמרו לי שמקסימום הרגישות תיהיה שאקבל קצת חום טישטוש , עיפות , ובמקרה הכי גרוע נפיחות באותו מקום , תארתי לעצמי כמו נביאה, שכל התופעות הולכות לקרות לי וחייכתי להם כאילו בקוצר רוח , אחרי שעה חשתי עייפות טוב זה היה כבר 22:00 ואני מ05:00 ערה, טישטוש היה במהלך הזריקה , שעשיתי שריר ולא להרשים והיו צריכים לביא לי טישטוש שלא ארגיש , וחום היה לי כבר מעצם הגעתי למקום חום חיובי , כמובן. ולסיפור עצמו , אחרי התרעננות קלה , קריאת עיתון בוקר בחטף , אמרתי בליבי מחר מחכה לי יום ארוך , יש מסדר על הבוקר ב06:00 אז חייבים קצת לישון , בבוקר אני קמה ב04:30 עם כאב היסטרי ביד , חשבתי שאני חולמת , אבל לא הצלחתי , לחזור לישון ראיתי שזה רציני , טוב כמו שהינכם מתארים לכם שבלולה ניחשה נכונה גם הפעם , והיד שלי השמאלית
התנפחה , חה חה חה , נמנמתי קצת עד שהתעוררתי ב05:00 לפני השעון המעורר , והפעם חשכו עיני , יד אחת נפוחה , כולה אדומה וכואבת מכאבים איומים , אמרתי לעצמי , שבלולה , חייבים להרגע, טוב שזה לא יד ימין שלך , אני מנסה להזיז את יד ימין
ולא מצליחה , ואהו אמרתי לעצמי , ואני מנסה לסובבה כדי למנוע כאבים , ואני רואה עוקץ של דבורה ביד השניה, אתם חברים בטח נקראים מצחוק , ואני לא ידעתי מה לעשות , איך אני יחליף בגדים , ואהו לא נעים
אף יד לא מתפקדת , טוב שהרגלים (והמחושים )עדיין עובדים לשבלולה ...
ורגע לפני שהרגלים גם עושות בעיות , לקחתי אותם לקצת ספורט שגם אלו לא יהיו רדומות , מיהרתי למרפאה , שכהרגלה לאור בוקר מוקדם הייתה סגורה ורציתי לצעוק אבל כולם היו עסוקים , ואני מתחננת לטיפת רחמים שהאכאבים בשני הידים ירגעו קצת ויתנו לי ללבוש בגדים .... אבל הם עושים לי דווקא , ואני יוצאת מן הכלים , כן רבותי זה לא מתיחה של 1 באפריל , אני עומדת בחוץ ולא יודעת מהיכן להתחיל עוד רגע יכנסו המון בכירים לחדרים ויראו אותי במבוכה הם יחטפו עצבים אמרתי אני ינסה לעבוד על עצמי , וניסיתי בכוח להכחיש את כאבי אך לא הכאבים חדים כמו סכין חדה , ואני רוצה לצעוק לעזרה
ובמקום זה ניהתי צרודה , איכשהו הצלחתי להתלבש , עם כאבים ופרצופים מוזרים שעשיתי לבנות חדר , נראה לי שלעולם לא ישכחו זאת , ואז התחיל המסדר , לא יכולתי לעמוד גם לו לשבת ודאגתי מה יהיה לי עכשיו במרפאה , ואהו אולי עוד זריקה , ווקשה ווקשה לללללא. ואז מפקד הבכיר מגיע , מזהה את רובן , ניגש אלי ,חיילת צעירה ואומר לי את חדשה כאן מ...., אני מהנהנת וקצת מנסה להחזיק את עצמי , ואומרת כן המפקד, הוא שואל אותי שאלות , ואני עוד שניה מתעלפת לו , מרוב כאבים ואז הוא אומר לי נעים מאוד ומביא לי את ידו ללחיצה, שידו הורמה לכיוון שלי , חשתי איום הנה הוא הולך ללחוץ את ידי הכואבת מכל ואני בבקשה שזה לא יקרה , טוב שיסלח לי אותו מפקד , בשל מצבי וכאבי באותו רגע , הגשתי לו את יד שמאל הפחות כואבת , ולפתע אני שומעת קול חרישי מצד מפקדי , היד שניה , ואהו מה אני יגיד לכם חושך בעיני , ראיתי את הלחיצה הזו בכוכבים , "אבל לא באמת" , ואז אמרתי סליחה , והצטרכתי להגיש את ידי השניה , אמרתי שבלולה עוד שניה זה יסתיים זה רק לחיצה קטנה אבל בתוך תוכי ידעתי שזה רק ההתחלה אה כן , כמובן צדקתי ,הלחיצה ההדדית שחשבתי שמקסימום תיקח 10-15 שניות הייתה אולי לנצח , כן בשבילי זה היה ארוך מאוד מאוד , שני הידים נפגשו חייכו ולחצו שלום , אני באה לשחרר את היד, ואותו מפקד שלא הרגיש בשום חשד, ורעד בליבי , שהנה זה מגיע , החליט להיות יותר ידידותי , הוא לחץ את יד קצת חזק ולא נתן לה להשתחרר מידו והחל בתנועות גבוהות להרים אותה כן , למעלה ולמטה בערך 10 פעמים , ומה אני לא ראיתי , כוכבים , עננים , מחושים, זיקוקים , ול מה שיש בשמים , זה כאב בטירוף למען יסופר, הייתי מעדיפה זריקות רק לא את אותה לחיצת יד , התחלתי לעשות קולות מוזרים חרישים , לקמט את פרצופי , שירגיש בעלפוני עוד רגע , ואז הוא שיחרר את ידו , אמר נעים מאוד , שמחתי להכיר ושאל אם זה היה כואב , בנות חדרי שהיו עימי חטפו את השוק של החיים , איך לא ציצתי , איך לא צעקתי , הסתכלתי אליו בלחיצת יד ופשוט הייתי כמו בובה , ולשאלתו עניתי קצת זה היה קצת הרבה ,אבל לא יה לי נעים לומר, ועוד איך , תכף הוא הוציא לי גם את העצם מהיד , בגלל הכאב , כי הייתי מאוד רזה שהגעתי לבסיס .... הסוף טוב הכל טוב , אחרי שהוא הלך במקום להשתולל מרוב כאב ולצעוק בכל זאת לא נעים , שבלולה הקטנה התפרצה בקול של צחוק מתגלגל עד שבאו אותה להשתיק , טוב שזה היה כבר סוף המסדר ואני לא קיבלתי דיון מעמיק סה"כ קיבלתי 3 ימי מנוחה בבסיס ואל תנסו זאת בבית , זה כואב מאוד ורצו להכניס לי אינפוזיה , ללללללללללללא אמרתי רק לא זה עדיף הכאב , שבלולה אלרגית למחטים , נו אתם כבר יודעים ....
מוקדש באהבה לכל החברות והחברים כאן סיפור אמיתי . בעת שהגעתי לבסיס החדש , ממש יומיים אחרי מסדר בחדרים יום לפני זריקות , אוי זה כואב , אל תזכירו לי אבל אם זה למטרה טובה אני נרתמת בחדווה בכל אופן יש לי תמיד רגישות למחטים במיוחד , ואני תמיד מקבלת את התופעות הלוואי הי מוטרפות שיש , אז בררתי לגבי התופעות ואמרו לי שמקסימום הרגישות תיהיה שאקבל קצת חום טישטוש , עיפות , ובמקרה הכי גרוע נפיחות באותו מקום , תארתי לעצמי כמו נביאה, שכל התופעות הולכות לקרות לי וחייכתי להם כאילו בקוצר רוח , אחרי שעה חשתי עייפות טוב זה היה כבר 22:00 ואני מ05:00 ערה, טישטוש היה במהלך הזריקה , שעשיתי שריר ולא להרשים והיו צריכים לביא לי טישטוש שלא ארגיש , וחום היה לי כבר מעצם הגעתי למקום חום חיובי , כמובן. ולסיפור עצמו , אחרי התרעננות קלה , קריאת עיתון בוקר בחטף , אמרתי בליבי מחר מחכה לי יום ארוך , יש מסדר על הבוקר ב06:00 אז חייבים קצת לישון , בבוקר אני קמה ב04:30 עם כאב היסטרי ביד , חשבתי שאני חולמת , אבל לא הצלחתי , לחזור לישון ראיתי שזה רציני , טוב כמו שהינכם מתארים לכם שבלולה ניחשה נכונה גם הפעם , והיד שלי השמאלית