פילוסוף רוחני33
Well-known member
"TO", נשמע קול האם האומר לבנה תו, "IT TE NIMAL"
(הגיע זמן לקום).
תו הילד הצעיר והיפה, בן האלפיים חמש מאות ושמונים התעורר, פשט את כל חמש זרועותיו הקטנות והשמנמנות כשל תינוק בן מאה, פיהק בכשבע מאות צלילים על קוליים מהירים מאוד, וקם ממיטתו הישנה העשויה כולה כלריס צבוע בקרני רנטגן.
שולחן הכלריס היה ערוך עם הארוחה היפה עליו: כמה צי'דות קלויות למחצה, שתיים או שלוש מרודות נחמדות, ופרוסה משולשת ונדיבה של קנאד כפרי עתיק.
"HAW TI KUVEN?" שאלה אותו האם, פא. (איך האוכל?).
"AG JUNAL TIMUL", ענה. (ממש נהדר היום)
HU GU TA BAN BLEL AI GU TA LIN KUV"", שאלה האם.
(האם תצא לטייל אחרי שתגמור לאכול?).
זה היה מנהג שגור ומהנה אצל תו מגיל צעיר. ליד ביתם היה נוף טבעי ויפהפה, הרי געש מעוינים ומשולשים, מעיינות מלחים מעורבים בחומצות, והרבה בתים קצרים בנויים גרלין מסודרים בשורות ארוכות.
לתו היה צעצוע לילדים שיורה קרן לייזר שפוגעת בחפצים והם נעלמים. היה יורה בטיולים באבנים קטנות ובצמחי חיידקים וטפילים, אבל תמיד היה ממושמע לאמו ונזהר לא להרוס מדי את הטבע. אמו גם הזהירה אותו שזה מנוגד לחוק. בכל מקרה, הטבע שם יודע להצמיח מיידית את עצמו ולהשתקם כל פעם מחדש.
אביו, רה, מת עליו כשהיה תו רק בן מאתיים. הוא כמעט לא זוכר ממנו כלום. זה היה אדם עם זקן אדום חזק יורד ומסתלסל בין שבע עיניים קטנות, שחציין סגולות וחציין ורודות. תמיד לבש נעלי מתכת דקה, ומתחת להן גרביים שקופים רקומים מקורי אכסו שנאספו מהצמחים בטבע, בערך עשרים אלף שנה לפני כן.
במסדרון האורחים הייתה תלויה ליד המזנון העשיר תמונת הולוגרמה חמש ממדית של אביו. תו אהב להסתכל עליה אבל פחד ממנה. עיני אביו נראו בתמונה כחודרות ישר אליך, בכל כיוון שתסתכל עליהן ממנו, ממרחק של אלפי שנים.
בכוכב הזה, CEF135 אלפא, היצורים השליטים היו האנרופים. הם חיו לנצח ולכן לא היו צריכים לאכול ואכלו צמחים וחיות להנאה בלבד. החיים על הכוכב היו שלווים ונעימים, כמעט לא היו מלחמות ומריבות וחוקי המדינות היו הוגנים ומתחשבים לפי כל כללי המוסר המוזרים של הכוכב.
סבו של תו, תול, עבד במצפה כוכבים. הוא הבטיח לתו שביום הולדתו האלפיים שש מאות ייקח אותו בפעם הראשונה בחייו לראות כוכבים במקום עבודתו. הטלסקופים בכוכב הזה, ששם כונו "סולפפים", ידעו לראות למרחקים של מיליארדי שנות אור בדיוק מושלם, כאילו ראו דבר קרוב במרחק מטרים מעטים בלבד. תו התרגש, עוד מעט יגיע היום. כולם אוהבים ימי הולדת. תו יספור את כל הכוכבים ביקום. הגיע הלילה, ותו הלך לישון.
לילה נמשך בכוכב הזה כמו שלוש שנים בכדור הארץ. תו חלם. בעבר חלם הכול בשחור לבן ובחד ממדי עד דו ממדי בלבד כי היה מדוכא, עכשיו פתאום פרצה בו ההתרגשות החגיגית וחלם בשלל צבעים ובשישה ממדים. בבוקר באה אמו להעיר אותו, ולא הצליחה. כשראתה שהוא ישן מאד חזק, החליטה להניח לו. הוא ישן ונחר, וקרני אור חמות יצאו מתוך אפו כלפי מעלה בכל נחירה והתפזרו בחלל החדר. בלי להבחין, קרה שישן עשרים שנה והתעורר בדיוק בבוקר יום הולדתו.
"MULOL JUN", אמרה האם בפליאה, "GU TE NIM KAK. HU GU TE NIB HE AJOGI"
(בוקר טוב. ישנת חזק. האם חלמת משהו מעניין?).
"HAM TE GI TE NIM", שאל תו (כמה זמן ישנתי?).
"TIMUL MUL IYAVA PU", אמרה האם (היום יום ההולדת שלך).
"GI AGI TE NIB AM NIBENEM WA GI JU GI TE NIM AM TE", אמר תו.
(באמת חלמתי הרבה חלומות ואני מרגיש שישנתי הרבה זמן).
האם הסתכלה בו ושתקה, ומבט רך ומלא אהבה תמימה וחמה פשט בה. קרן לייזר יפה חדרה מחלון הצלינש האליפטי הקטן.
"TI MUL GI TU BLAK MI PAVA ZAB MUMEM", אמר תו.
(היום אני נוסע עם סבא לראות כוכבים).
"A" (כן).
"GI NAJ", אמר (אני שמח).
אחר כך הוסיף:
"MAV, GU E GA HAM GI NAJ"
(אימא, את לא יודעת כמה אני שמח).
האם הגניבה חיוך ערמומי ולא ברור ואמרה:
"GI LUG WIT GI GA"
(אני חושבת שאני יודעת).
תו לא הבין את התשובה, אבל התכסה בשמיכה העבה העשויה מעור בומללה, בהמה חביבה ושובבה בגודל רבע גבעת געש עם חמש רגליים עבות וירוקות וציפורניים שחורות וארוכות מאד, עצם את כל עיניו הקטנות והחמודות, ושכב לנוח.
האם עמדה והסתכלה בבנה הצעיר המתכרבל בתוך עצמו במיטה, וחשבה : "IT TI MUL NAJAL BI IVA PE. AJOGI HAM TE GE TE LEK IT".
(זה היום המאושר בחייו. מעניין כמה זמן חיכה לו).
"A", קראה פתאום, "GI TU ZAK TWITAY KIT TI KAHABLAK NET PI PAVA TSU"
(היי, אני שומעת כבר את המטוס הישן של סבא צו).
לצו, סבו של תו, היה מטוס ישן שבו אהב לערוך טיסות ספורטיביות לשעשוע באזורים הקרובים. כשהיה צריך לנסוע רחוק יחסית, תמיד נסע ברכב זה.
הפרופלורים ונקישות הפיצוצים הגרעיניים הקטנים החרישו את אוזני שניהם וצרמו להם. המטוס היה ישן וחרק. סבא צו יצא מהמטוס, טרק את דלת המטוס ובא אל דלת היהלום הטרפזית. "PAVA" (סבא) קרא תו ורץ לחבק את הסב. "E BIPINB KI TWITI, TO", אמר הסב, "GI AP HIT PE VLOLOPEM WA GI BOL EMEM MOB".
(אל תחבק אותי עכשיו, תו. יש לי רק חמש ידיים ואני מלא דברים כבדים).
תו דמיין סרט בראשו, איך המתנות נופלות מידי האדם הזקן ומתרסקות על הרצפה. אבל הן לא נפלו. למרות גילו, היה לסב צו כוח שרירי עצום. יכול היה לעקור גורד שחקים בקצה הזרת שלו, ולהעיף אותו לקילומטרים. אבל זה כמובן היה מנוגד לחוק, ולו ניסה לעשות זאת הייתה המשטרה רואה אותו או קוראת את מחשבותיו וטסה בטילים לבנים לעצור אותו. "LUB, NUB", אמרה לו האם (בוא, תיכנס).
הם ישבו ואכלו ארוחת בוקר נהדרת. אחר כך אמר הסב לתו: "LUB, GIM TU BLAK" (בוא, נוסעים).
המטוס התפתל בין ענני חומצה אדומים ונעלם בשמיים החומים בהירים הענקיים.
בדרך הם פטפטו במטוס והיה כיף. אחרי כשעתיים, ראה תו את מצפה הכוכבים, וקרא בצהלה משמחה. "KYUL AYB LET WA ROINI KIT TI KAHABLAK", אמר הסב. (בוא נרד לאט ובזהירות מהמטוס). הם ירדו, ניקו את רגליהם על מחצלת המתכת הנוצצת וצעדו לעבר מצפה הכוכבים השחור והענקי.
במצפה הכוכבים היה ממש מרתק. הסב לא הפסיק להראות לתו גלקסיות וכוכבים, ותו לא הפסיק לדרוש לראות עוד ועוד ולשאול שאלות על כל כוכב וגלקסיה. פתאום נעצר מבטו, וכל עיניו התגלגלו. "HA IT", שאל. (מה זה?).
"IT MUM PAFALARU", אמר הסב, "זה כוכב פפלרו." זה היה כדור הארץ. הם ראו מקרוב את בני האדם הרבים ברחובות. "A, GEM JUTU! KYUL BLAK LI GEM", אמר תו. (הי, הם חמודים! בוא ניסע אליהם.
"GI AP HAHABLAK KORTI JUNAG, EA MA KU WIT GIM KI GA KI PAG PEM", אמר הסב.
(יש לי חללית קוואנטית מצוינת, אבל יש בעיה שאנחנו צריכים לדעת את השפה שלהם).
"HA GIM TA KA", שאל תו. (מה נעשה?).
הסב חייך ואמר: "GI AP BIT KAG KI OL TI PAGEM BIT BUM. WAT ANGLAG, PAG PEM".
(יש לי במחשב כל השפות ביקום. גם אנגלית, השפה שלהם).
"JUNAL!", קרא תו, והם רצו לחללית. זו הייתה חללית קוונטית שיכולה להגיע למהירויות אדירות, אפילו הרבה יותר ממהירות האור. הם טסו כמה שעות כשהן יושבים בניחותא, מפטפטים, מעלים זיכרונות וצוחקים, הסב עישן, ותו חשב מחשבות הזויות ומהורהרות ולפעמים הסתכל בחלל בחוץ. כשהגיעו, ירדו מהחללית, ניקו את רגליהם על מחצלת המתכת ומיד רצו אליהם מאות בני אדם וקראו באנגלית: "חייזרים! יצורים מהחלל החיצון!".
לא אלאה אתכם בלספר איך הכירו אלה את אלה. קבלת הפנים הייתה אדיבה ויפה, ואחרי כמה חודשים למדו כל בני האדם את GAGA, שפת אנשי הכוכב. בני האדם התאהבו יותר ויותר בבני הכוכב האחר וחשבו שהם ממש נהדרים. הסב לימד את נאסא איך בונים חללית קוונטית שיכולה להגיע למהירויות אדירות. בחללית שבה הגיעו היה מקום לכשלושת אלפים בני אדם. המון אנשים התאספו לחללית וקראו: "TAKE US WITH YOU!". הסב נכנס לחללית והסיע את בני האדם לכוכב שלו. תו נשאר להיות עם בני האדם.
נאסא התחילו לבנות בקצב מסחרר חלליות קוונטיות. במשך כמה עשרות שנים, עלו כמויות עצומות של בני אדם מכל העולם לחלליות האלה וטסו לכוכב ההוא. הם מאד אהבו את היצורים שהגיעו ורצו להכירם יותר. כשהתרוקן כל כדור הארץ מבני אדם, נשאר בו תו לבד.
הוא חי לבד כמה עשרות אלפי שנים בכדור הארץ, ואכל צמחים וחיות. הם לא היו טעימים כמו המאכלים בכוכב, היה בהם משהו מאוס ותפל, כמו קרטון. "HAM NIJ VA HIN. HEN HAG TA LOG KU", חשב (כמה עצוב לחיות לבד. אין מי שיבין אותך). הוא כתב שירים בשפת גאגא ושר אותם לעצמו, לציפורים ולחיות. הזמנים פה מתחלפים כל כך מהר, שקשה לעקוב אחריהם. הוא הלך וגדל.
כשהגיע לגיל מבוגר, החליט לטוס לכוכב שלו בחזרה לבדוק מה קורה שם. הוא עלה על אחת החלליות וטס. "AJOGI HA GI TE ABIB BITA", חשב. (מעניין מה השארתי שם).
אחרי כמה שעות, ראה מרחוק את הכוכב שלו. כשהתקרב אליו, נדהם לראות קבוצות כבירות של בני אדם ובני הכוכב שלו שמחים ביחד, מדברים זה עם זה, משחקים ביחד, עובדים ביחד, שרים ורוקדים ואף מתחתנים זה עם זה בנישואי תערובת שיצרו ילדים מופלאים. לפני שעזב לכדור הארץ, חשב, לא הכיר את אפשרות הילידה. כולם אצלו חיים לנצח. איך עכשיו הם התחילו להוליד כמו בני האדם? אחרי כחודש, תו מצא אישה יפהפייה ונהדרת מבני האדם והתחתן אתה. נולדו להם חמישה בנים נהדרים וחמש בנות יפות ומקסימות.
(הגיע זמן לקום).
תו הילד הצעיר והיפה, בן האלפיים חמש מאות ושמונים התעורר, פשט את כל חמש זרועותיו הקטנות והשמנמנות כשל תינוק בן מאה, פיהק בכשבע מאות צלילים על קוליים מהירים מאוד, וקם ממיטתו הישנה העשויה כולה כלריס צבוע בקרני רנטגן.
שולחן הכלריס היה ערוך עם הארוחה היפה עליו: כמה צי'דות קלויות למחצה, שתיים או שלוש מרודות נחמדות, ופרוסה משולשת ונדיבה של קנאד כפרי עתיק.
"HAW TI KUVEN?" שאלה אותו האם, פא. (איך האוכל?).
"AG JUNAL TIMUL", ענה. (ממש נהדר היום)
HU GU TA BAN BLEL AI GU TA LIN KUV"", שאלה האם.
(האם תצא לטייל אחרי שתגמור לאכול?).
זה היה מנהג שגור ומהנה אצל תו מגיל צעיר. ליד ביתם היה נוף טבעי ויפהפה, הרי געש מעוינים ומשולשים, מעיינות מלחים מעורבים בחומצות, והרבה בתים קצרים בנויים גרלין מסודרים בשורות ארוכות.
לתו היה צעצוע לילדים שיורה קרן לייזר שפוגעת בחפצים והם נעלמים. היה יורה בטיולים באבנים קטנות ובצמחי חיידקים וטפילים, אבל תמיד היה ממושמע לאמו ונזהר לא להרוס מדי את הטבע. אמו גם הזהירה אותו שזה מנוגד לחוק. בכל מקרה, הטבע שם יודע להצמיח מיידית את עצמו ולהשתקם כל פעם מחדש.
אביו, רה, מת עליו כשהיה תו רק בן מאתיים. הוא כמעט לא זוכר ממנו כלום. זה היה אדם עם זקן אדום חזק יורד ומסתלסל בין שבע עיניים קטנות, שחציין סגולות וחציין ורודות. תמיד לבש נעלי מתכת דקה, ומתחת להן גרביים שקופים רקומים מקורי אכסו שנאספו מהצמחים בטבע, בערך עשרים אלף שנה לפני כן.
במסדרון האורחים הייתה תלויה ליד המזנון העשיר תמונת הולוגרמה חמש ממדית של אביו. תו אהב להסתכל עליה אבל פחד ממנה. עיני אביו נראו בתמונה כחודרות ישר אליך, בכל כיוון שתסתכל עליהן ממנו, ממרחק של אלפי שנים.
בכוכב הזה, CEF135 אלפא, היצורים השליטים היו האנרופים. הם חיו לנצח ולכן לא היו צריכים לאכול ואכלו צמחים וחיות להנאה בלבד. החיים על הכוכב היו שלווים ונעימים, כמעט לא היו מלחמות ומריבות וחוקי המדינות היו הוגנים ומתחשבים לפי כל כללי המוסר המוזרים של הכוכב.
סבו של תו, תול, עבד במצפה כוכבים. הוא הבטיח לתו שביום הולדתו האלפיים שש מאות ייקח אותו בפעם הראשונה בחייו לראות כוכבים במקום עבודתו. הטלסקופים בכוכב הזה, ששם כונו "סולפפים", ידעו לראות למרחקים של מיליארדי שנות אור בדיוק מושלם, כאילו ראו דבר קרוב במרחק מטרים מעטים בלבד. תו התרגש, עוד מעט יגיע היום. כולם אוהבים ימי הולדת. תו יספור את כל הכוכבים ביקום. הגיע הלילה, ותו הלך לישון.
לילה נמשך בכוכב הזה כמו שלוש שנים בכדור הארץ. תו חלם. בעבר חלם הכול בשחור לבן ובחד ממדי עד דו ממדי בלבד כי היה מדוכא, עכשיו פתאום פרצה בו ההתרגשות החגיגית וחלם בשלל צבעים ובשישה ממדים. בבוקר באה אמו להעיר אותו, ולא הצליחה. כשראתה שהוא ישן מאד חזק, החליטה להניח לו. הוא ישן ונחר, וקרני אור חמות יצאו מתוך אפו כלפי מעלה בכל נחירה והתפזרו בחלל החדר. בלי להבחין, קרה שישן עשרים שנה והתעורר בדיוק בבוקר יום הולדתו.
"MULOL JUN", אמרה האם בפליאה, "GU TE NIM KAK. HU GU TE NIB HE AJOGI"
(בוקר טוב. ישנת חזק. האם חלמת משהו מעניין?).
"HAM TE GI TE NIM", שאל תו (כמה זמן ישנתי?).
"TIMUL MUL IYAVA PU", אמרה האם (היום יום ההולדת שלך).
"GI AGI TE NIB AM NIBENEM WA GI JU GI TE NIM AM TE", אמר תו.
(באמת חלמתי הרבה חלומות ואני מרגיש שישנתי הרבה זמן).
האם הסתכלה בו ושתקה, ומבט רך ומלא אהבה תמימה וחמה פשט בה. קרן לייזר יפה חדרה מחלון הצלינש האליפטי הקטן.
"TI MUL GI TU BLAK MI PAVA ZAB MUMEM", אמר תו.
(היום אני נוסע עם סבא לראות כוכבים).
"A" (כן).
"GI NAJ", אמר (אני שמח).
אחר כך הוסיף:
"MAV, GU E GA HAM GI NAJ"
(אימא, את לא יודעת כמה אני שמח).
האם הגניבה חיוך ערמומי ולא ברור ואמרה:
"GI LUG WIT GI GA"
(אני חושבת שאני יודעת).
תו לא הבין את התשובה, אבל התכסה בשמיכה העבה העשויה מעור בומללה, בהמה חביבה ושובבה בגודל רבע גבעת געש עם חמש רגליים עבות וירוקות וציפורניים שחורות וארוכות מאד, עצם את כל עיניו הקטנות והחמודות, ושכב לנוח.
האם עמדה והסתכלה בבנה הצעיר המתכרבל בתוך עצמו במיטה, וחשבה : "IT TI MUL NAJAL BI IVA PE. AJOGI HAM TE GE TE LEK IT".
(זה היום המאושר בחייו. מעניין כמה זמן חיכה לו).
"A", קראה פתאום, "GI TU ZAK TWITAY KIT TI KAHABLAK NET PI PAVA TSU"
(היי, אני שומעת כבר את המטוס הישן של סבא צו).
לצו, סבו של תו, היה מטוס ישן שבו אהב לערוך טיסות ספורטיביות לשעשוע באזורים הקרובים. כשהיה צריך לנסוע רחוק יחסית, תמיד נסע ברכב זה.
הפרופלורים ונקישות הפיצוצים הגרעיניים הקטנים החרישו את אוזני שניהם וצרמו להם. המטוס היה ישן וחרק. סבא צו יצא מהמטוס, טרק את דלת המטוס ובא אל דלת היהלום הטרפזית. "PAVA" (סבא) קרא תו ורץ לחבק את הסב. "E BIPINB KI TWITI, TO", אמר הסב, "GI AP HIT PE VLOLOPEM WA GI BOL EMEM MOB".
(אל תחבק אותי עכשיו, תו. יש לי רק חמש ידיים ואני מלא דברים כבדים).
תו דמיין סרט בראשו, איך המתנות נופלות מידי האדם הזקן ומתרסקות על הרצפה. אבל הן לא נפלו. למרות גילו, היה לסב צו כוח שרירי עצום. יכול היה לעקור גורד שחקים בקצה הזרת שלו, ולהעיף אותו לקילומטרים. אבל זה כמובן היה מנוגד לחוק, ולו ניסה לעשות זאת הייתה המשטרה רואה אותו או קוראת את מחשבותיו וטסה בטילים לבנים לעצור אותו. "LUB, NUB", אמרה לו האם (בוא, תיכנס).
הם ישבו ואכלו ארוחת בוקר נהדרת. אחר כך אמר הסב לתו: "LUB, GIM TU BLAK" (בוא, נוסעים).
המטוס התפתל בין ענני חומצה אדומים ונעלם בשמיים החומים בהירים הענקיים.
בדרך הם פטפטו במטוס והיה כיף. אחרי כשעתיים, ראה תו את מצפה הכוכבים, וקרא בצהלה משמחה. "KYUL AYB LET WA ROINI KIT TI KAHABLAK", אמר הסב. (בוא נרד לאט ובזהירות מהמטוס). הם ירדו, ניקו את רגליהם על מחצלת המתכת הנוצצת וצעדו לעבר מצפה הכוכבים השחור והענקי.
במצפה הכוכבים היה ממש מרתק. הסב לא הפסיק להראות לתו גלקסיות וכוכבים, ותו לא הפסיק לדרוש לראות עוד ועוד ולשאול שאלות על כל כוכב וגלקסיה. פתאום נעצר מבטו, וכל עיניו התגלגלו. "HA IT", שאל. (מה זה?).
"IT MUM PAFALARU", אמר הסב, "זה כוכב פפלרו." זה היה כדור הארץ. הם ראו מקרוב את בני האדם הרבים ברחובות. "A, GEM JUTU! KYUL BLAK LI GEM", אמר תו. (הי, הם חמודים! בוא ניסע אליהם.
"GI AP HAHABLAK KORTI JUNAG, EA MA KU WIT GIM KI GA KI PAG PEM", אמר הסב.
(יש לי חללית קוואנטית מצוינת, אבל יש בעיה שאנחנו צריכים לדעת את השפה שלהם).
"HA GIM TA KA", שאל תו. (מה נעשה?).
הסב חייך ואמר: "GI AP BIT KAG KI OL TI PAGEM BIT BUM. WAT ANGLAG, PAG PEM".
(יש לי במחשב כל השפות ביקום. גם אנגלית, השפה שלהם).
"JUNAL!", קרא תו, והם רצו לחללית. זו הייתה חללית קוונטית שיכולה להגיע למהירויות אדירות, אפילו הרבה יותר ממהירות האור. הם טסו כמה שעות כשהן יושבים בניחותא, מפטפטים, מעלים זיכרונות וצוחקים, הסב עישן, ותו חשב מחשבות הזויות ומהורהרות ולפעמים הסתכל בחלל בחוץ. כשהגיעו, ירדו מהחללית, ניקו את רגליהם על מחצלת המתכת ומיד רצו אליהם מאות בני אדם וקראו באנגלית: "חייזרים! יצורים מהחלל החיצון!".
לא אלאה אתכם בלספר איך הכירו אלה את אלה. קבלת הפנים הייתה אדיבה ויפה, ואחרי כמה חודשים למדו כל בני האדם את GAGA, שפת אנשי הכוכב. בני האדם התאהבו יותר ויותר בבני הכוכב האחר וחשבו שהם ממש נהדרים. הסב לימד את נאסא איך בונים חללית קוונטית שיכולה להגיע למהירויות אדירות. בחללית שבה הגיעו היה מקום לכשלושת אלפים בני אדם. המון אנשים התאספו לחללית וקראו: "TAKE US WITH YOU!". הסב נכנס לחללית והסיע את בני האדם לכוכב שלו. תו נשאר להיות עם בני האדם.
נאסא התחילו לבנות בקצב מסחרר חלליות קוונטיות. במשך כמה עשרות שנים, עלו כמויות עצומות של בני אדם מכל העולם לחלליות האלה וטסו לכוכב ההוא. הם מאד אהבו את היצורים שהגיעו ורצו להכירם יותר. כשהתרוקן כל כדור הארץ מבני אדם, נשאר בו תו לבד.
הוא חי לבד כמה עשרות אלפי שנים בכדור הארץ, ואכל צמחים וחיות. הם לא היו טעימים כמו המאכלים בכוכב, היה בהם משהו מאוס ותפל, כמו קרטון. "HAM NIJ VA HIN. HEN HAG TA LOG KU", חשב (כמה עצוב לחיות לבד. אין מי שיבין אותך). הוא כתב שירים בשפת גאגא ושר אותם לעצמו, לציפורים ולחיות. הזמנים פה מתחלפים כל כך מהר, שקשה לעקוב אחריהם. הוא הלך וגדל.
כשהגיע לגיל מבוגר, החליט לטוס לכוכב שלו בחזרה לבדוק מה קורה שם. הוא עלה על אחת החלליות וטס. "AJOGI HA GI TE ABIB BITA", חשב. (מעניין מה השארתי שם).
אחרי כמה שעות, ראה מרחוק את הכוכב שלו. כשהתקרב אליו, נדהם לראות קבוצות כבירות של בני אדם ובני הכוכב שלו שמחים ביחד, מדברים זה עם זה, משחקים ביחד, עובדים ביחד, שרים ורוקדים ואף מתחתנים זה עם זה בנישואי תערובת שיצרו ילדים מופלאים. לפני שעזב לכדור הארץ, חשב, לא הכיר את אפשרות הילידה. כולם אצלו חיים לנצח. איך עכשיו הם התחילו להוליד כמו בני האדם? אחרי כחודש, תו מצא אישה יפהפייה ונהדרת מבני האדם והתחתן אתה. נולדו להם חמישה בנים נהדרים וחמש בנות יפות ומקסימות.
נערך לאחרונה ב:
