משתפרת1
Well-known member
קיבלתי בווטסאפ ומשתפת אתכם.
אמא ואבא היו מלווים כל שנה ברכבת את בנם מרטינו לסבתא שלו בעונת הקיץ והיו חוזרים הביתה באותה רכבת למחרת.
כשגדל בנם ביקש מהוריו:
"אני כבר גדול תאפשרו לי השנה לנסוע ברכבת לבד לסבתא?"
אחרי דיון קצר ההורים הסכימו וליוו את בנם לתחנת הרכבת,
הם עומדים על מדרכת התחנה מנופפים לבנם
ונותנים את העצה האחרונה מהחלון,
בעוד מרטינו חוזר ואומר:
"כן, אני יודע, אני יודע, אמרתם את זה כבר מאות פעמים..!"
הרכבת עומדת לצאת והאבא אומר לבנו: "אם פתאום אתה חולה או מפחד, זה בשבילך!" - ומכניס משהו לכיס של הילד.
עכשיו הילד לבד יושב ברכבת בלי הורים, בפעם הראשונה צופה בנוף מהחלון. מסביב, אנשים זרים דוחפים, הם עושים רעש, הם נכנסים לתא, הם עוזבים, מוכר הכרטיסים נותן לו הערות למה הוא לבד, מישהו הסתכל עליו גם בחוסר נחת ופתאום הילד מרגיש לא בנוח וכל פעם הוא מקבל עוד ועוד הערות מאנשים שונים.
עכשיו מרטינו מפחד. מרכין ראש ונדחק לפינה במושב הרכבת ודמעות מתחילות להתגלגל..
באותו רגע הוא נזכר שאבא שלו שם משהו בכיסו, ביד רועדת מנסה לפתוח את פיסת הנייר פותח אותה "בן, אני בקרון האחרון..."
כך צריך לתת לילדים ללכת בחיים, לסמוך עליהם, אבל חייבים להיות תמיד בקרון האחרון בכדי שלא יפחדו...להיות קרובים תמיד כל עוד אנחנו חיים...
אמא ואבא היו מלווים כל שנה ברכבת את בנם מרטינו לסבתא שלו בעונת הקיץ והיו חוזרים הביתה באותה רכבת למחרת.
כשגדל בנם ביקש מהוריו:
"אני כבר גדול תאפשרו לי השנה לנסוע ברכבת לבד לסבתא?"
אחרי דיון קצר ההורים הסכימו וליוו את בנם לתחנת הרכבת,
הם עומדים על מדרכת התחנה מנופפים לבנם
ונותנים את העצה האחרונה מהחלון,
בעוד מרטינו חוזר ואומר:
"כן, אני יודע, אני יודע, אמרתם את זה כבר מאות פעמים..!"
הרכבת עומדת לצאת והאבא אומר לבנו: "אם פתאום אתה חולה או מפחד, זה בשבילך!" - ומכניס משהו לכיס של הילד.
עכשיו הילד לבד יושב ברכבת בלי הורים, בפעם הראשונה צופה בנוף מהחלון. מסביב, אנשים זרים דוחפים, הם עושים רעש, הם נכנסים לתא, הם עוזבים, מוכר הכרטיסים נותן לו הערות למה הוא לבד, מישהו הסתכל עליו גם בחוסר נחת ופתאום הילד מרגיש לא בנוח וכל פעם הוא מקבל עוד ועוד הערות מאנשים שונים.
עכשיו מרטינו מפחד. מרכין ראש ונדחק לפינה במושב הרכבת ודמעות מתחילות להתגלגל..
באותו רגע הוא נזכר שאבא שלו שם משהו בכיסו, ביד רועדת מנסה לפתוח את פיסת הנייר פותח אותה "בן, אני בקרון האחרון..."
כך צריך לתת לילדים ללכת בחיים, לסמוך עליהם, אבל חייבים להיות תמיד בקרון האחרון בכדי שלא יפחדו...להיות קרובים תמיד כל עוד אנחנו חיים...
