סיפור לכבוד שבת
לכבוד יום חגה של ירושלים שחגגו לה השבוע, אני מביא פה לפניכם סיפור קצר שקרה לי עם אחד ממשוגעי ירושלים, רחמים שמו. כי אין כמו ירושלים, ואין כמו משוגעיה. ולא הרי משוגעיה כהרי משוגעי צפת או תל-אביב או כל מקום אחר בארץ. יום אחד, בערך לפני שנתיים, הסתובבתי בשכונת נחלאות בירושלים. הייתי אמור אז לבקר רב אחד בביתו. הצלחתי למצוא את ביתו לפני הזמן שקבענו להיפגש, ומאחר והייתי גם עייף מעט מהשוטטות עם התיק הגדול שעלי, התיישבתי לנוח על טראסה, לא רחוק מהבית של הרב, בפתח מכולת שכונתית קטנה. ישבתי מהורהר וחיכיתי כשפתאום אני שומע קול מעלי: "אדוני, אדוני, ברכה בבקשה… בבקשה ברכה…" הרמתי את מבטי ואני רואה מולי אדם גוץ ורחב, קצת גיבן עם כיפה שורה בלויה חזות מזרחית. הוא דיבר בקול מגומגם ובמבטא מזרחי כבד, בולע אותיות. "דוני… ברכה בבקשה!" "מה… מה ברכה…" "בבקשה אדוני" הרכין את ראשו גדול "תברך אותי בקשה… הנה שים פה את הידיים…" והוא לקח את שתי ידי והניח אותן על ראשו. מבולבל מאוד, שאלתי "מה… מה לברך?" והוא ענה בפשטות "נו, ברכה, יברכך ה' וישמרך, נו…" ברכתי אותו והוא עונה אחרי - "יברכך ה' וישמרך"… "אמן!" - "יאר ה' פניו אליך ויחונך"… "אמן!" - "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"… "אמן! תודה, תודה רבה, שה' יברך אותך בכל טוב!" חייכתי אליו, נבוך, הורדתי את הידיים. הוא המשיך להודות לי בחום, ואז פתאום: "עוד פעם!", ומרכין את ראשו. "מה? מה עוד פעם?" "נו, עופעם, עוד ברכה!" (ככה, בולע את הד'). שמתי את הידיים על ראשו וברכתי אותו שנית. גם הפעם הוא ענה אמן בקול רם, באותה התלהבות ושוב הודה לי בחום. אבל כשסיימתי, הוא הרכין שוב את ראשו וביקש "עוד פעם"… סביר להניח שעוד הייתי מברך אותו כל היום כולו, אבל אז יצא פתאום בעל המכולת החוצה, עצבני במיוחד. הוא קרב אלינו והחל לצעוק על האיש: "רחמים, לך מפה, לך מפה כבר, אתה מבריח את כל הלקוחות שלי כל הזמן! עוף מפה! תמצא לך מקום אחר" ורחמים (זה היה כנראה שמו) לא נשאר חייב: "מה אתה רוצה ממני? אתה איש אכזר, אין בך בכל רחמים! ובסך הכל הצדיק הזה מברך אותי, מה אני עושה לך משהו רע, אה? ובעל המכולת: "לא מעניין אותי, גם אתמול כשבאה הגברת לא נתת לה להיכנס ובגללך היא הלכה מפה מעוצבנת… יאללה, תחפף מפה יא משוגע" והם המשיכו להתווכח, על כל מיני נושאים שלא היה לי בהם יד ורגל, וכבר הייתי צריך ללכת, להיכנס אל הרב. הלכתי משם כשבראשי קולות המריבה של שני אלה ואני עדיין מרגיש את ראשו הגדול של רחמים מתברך תחת ידי. לאחר כשעה, כשיצאתי מבית הרב, עברתי בשכונה בדרכי לעיר. ליד אחת הסימטאות, שמעתי במרחק לא גדול ממני קול מוכר. בזווית העין קלטתי את דמותו של רחמים הגוץ עומד וראשו מורכן, לידו עומד עובר-אורח תמים, ידיו מונחות על הראש הגדול וקולו של רחמים נישא ברמה: "אמן! אמן!". שיהיה שבת שלום ומבורך
לכבוד יום חגה של ירושלים שחגגו לה השבוע, אני מביא פה לפניכם סיפור קצר שקרה לי עם אחד ממשוגעי ירושלים, רחמים שמו. כי אין כמו ירושלים, ואין כמו משוגעיה. ולא הרי משוגעיה כהרי משוגעי צפת או תל-אביב או כל מקום אחר בארץ. יום אחד, בערך לפני שנתיים, הסתובבתי בשכונת נחלאות בירושלים. הייתי אמור אז לבקר רב אחד בביתו. הצלחתי למצוא את ביתו לפני הזמן שקבענו להיפגש, ומאחר והייתי גם עייף מעט מהשוטטות עם התיק הגדול שעלי, התיישבתי לנוח על טראסה, לא רחוק מהבית של הרב, בפתח מכולת שכונתית קטנה. ישבתי מהורהר וחיכיתי כשפתאום אני שומע קול מעלי: "אדוני, אדוני, ברכה בבקשה… בבקשה ברכה…" הרמתי את מבטי ואני רואה מולי אדם גוץ ורחב, קצת גיבן עם כיפה שורה בלויה חזות מזרחית. הוא דיבר בקול מגומגם ובמבטא מזרחי כבד, בולע אותיות. "דוני… ברכה בבקשה!" "מה… מה ברכה…" "בבקשה אדוני" הרכין את ראשו גדול "תברך אותי בקשה… הנה שים פה את הידיים…" והוא לקח את שתי ידי והניח אותן על ראשו. מבולבל מאוד, שאלתי "מה… מה לברך?" והוא ענה בפשטות "נו, ברכה, יברכך ה' וישמרך, נו…" ברכתי אותו והוא עונה אחרי - "יברכך ה' וישמרך"… "אמן!" - "יאר ה' פניו אליך ויחונך"… "אמן!" - "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"… "אמן! תודה, תודה רבה, שה' יברך אותך בכל טוב!" חייכתי אליו, נבוך, הורדתי את הידיים. הוא המשיך להודות לי בחום, ואז פתאום: "עוד פעם!", ומרכין את ראשו. "מה? מה עוד פעם?" "נו, עופעם, עוד ברכה!" (ככה, בולע את הד'). שמתי את הידיים על ראשו וברכתי אותו שנית. גם הפעם הוא ענה אמן בקול רם, באותה התלהבות ושוב הודה לי בחום. אבל כשסיימתי, הוא הרכין שוב את ראשו וביקש "עוד פעם"… סביר להניח שעוד הייתי מברך אותו כל היום כולו, אבל אז יצא פתאום בעל המכולת החוצה, עצבני במיוחד. הוא קרב אלינו והחל לצעוק על האיש: "רחמים, לך מפה, לך מפה כבר, אתה מבריח את כל הלקוחות שלי כל הזמן! עוף מפה! תמצא לך מקום אחר" ורחמים (זה היה כנראה שמו) לא נשאר חייב: "מה אתה רוצה ממני? אתה איש אכזר, אין בך בכל רחמים! ובסך הכל הצדיק הזה מברך אותי, מה אני עושה לך משהו רע, אה? ובעל המכולת: "לא מעניין אותי, גם אתמול כשבאה הגברת לא נתת לה להיכנס ובגללך היא הלכה מפה מעוצבנת… יאללה, תחפף מפה יא משוגע" והם המשיכו להתווכח, על כל מיני נושאים שלא היה לי בהם יד ורגל, וכבר הייתי צריך ללכת, להיכנס אל הרב. הלכתי משם כשבראשי קולות המריבה של שני אלה ואני עדיין מרגיש את ראשו הגדול של רחמים מתברך תחת ידי. לאחר כשעה, כשיצאתי מבית הרב, עברתי בשכונה בדרכי לעיר. ליד אחת הסימטאות, שמעתי במרחק לא גדול ממני קול מוכר. בזווית העין קלטתי את דמותו של רחמים הגוץ עומד וראשו מורכן, לידו עומד עובר-אורח תמים, ידיו מונחות על הראש הגדול וקולו של רחמים נישא ברמה: "אמן! אמן!". שיהיה שבת שלום ומבורך
