סיפור חיי...
טוב..איפה להתחיל, זו קצת בעיה לספר על דברים שהדחקתי בצורה כ"כ מושלמת.. נראה לי שהכל התחיל בגיל 4.. הייתה לי חוויה חוץ גופנית שנחקקה בזכרוני אך לא יחסתי לה חשיבות רבה מדיי, מאז היו לי חברים קטנים בראש, רוחות טובות, ככה קראתי להם, תמיד שרציתי משהו הייתי מבקשת מהם ובאיזו שהיא דרך זה היה מתגשם ואני לא מדברת על זכיות בלוטו אלא על דברים קטנים..האמונה שלי בשם ובמלאכיו תמיד הייתה חזקה, הייתי מאושרת..ומוקסמת מכל ההתרחשויות, מלאת אהבה לאל, ואני עדיין כזאת. כעבור כמה שנים החל משהו להשתבש..האופל החל לקרוץ לי אבל בלי ידיעתי, החלו לקרות לי דברים מפחידים.. התחלתי לחוות חח"גים בלי שליטה, בלילה לפני השינה..והכל היה שחור.. ופחדתי, כל פעם תחושת שיתוק הייתה פוקדת אותי ופחד אימים, ידעתי שאסור לי לצאת אחרת אני לא אחזור.. לילה אחד יצאתי, באופן לא מודע, בלי כוונה..ודמות שחורה ישבה בכיסא לידי והסתכלה עליי, ואח"כ על המיטה שלי ביום אחר.. וזה היה השלב שנלחמתי על נפשי, לפי דעתי בכל אופן.. התחלתי להתחנן שהקולות יפסיקווהם פסקו אבל הביעותים נמשכו, סרבתי לישון, היו ימים שהייתי ערה 48 שעות, רק לא לישון..והפסקתי לישון בלילות תקופה מסויימת, רק בימים כשהיו אנשים לידי..וזה היה השלב שהתחלתי להתרחק מכל הנושא של מיסטיקה ..טיולים מחוץ לגוף וכו´.. נכון שזה נשמע מופלץ (סליחה על הביטויי) אבל אם זה לא היה קורה לי אני לא הייתי מאמינה.. חיי תמיד היו שזורים בארועים לא נתפסים, שלי נראו כ"כ שיגרתיים וברורים.. בכל אופן רציתי לדעת אם קיים בפורום הזה עוד מישהו שחווה דברים דומים..מישהו שאפשר לדבר איתו ולהעביר חוויות.. ..אולי אני לא היחידה ואולי לא יצאתי מדעתי באותה תקופה.. אולי.
טוב..איפה להתחיל, זו קצת בעיה לספר על דברים שהדחקתי בצורה כ"כ מושלמת.. נראה לי שהכל התחיל בגיל 4.. הייתה לי חוויה חוץ גופנית שנחקקה בזכרוני אך לא יחסתי לה חשיבות רבה מדיי, מאז היו לי חברים קטנים בראש, רוחות טובות, ככה קראתי להם, תמיד שרציתי משהו הייתי מבקשת מהם ובאיזו שהיא דרך זה היה מתגשם ואני לא מדברת על זכיות בלוטו אלא על דברים קטנים..האמונה שלי בשם ובמלאכיו תמיד הייתה חזקה, הייתי מאושרת..ומוקסמת מכל ההתרחשויות, מלאת אהבה לאל, ואני עדיין כזאת. כעבור כמה שנים החל משהו להשתבש..האופל החל לקרוץ לי אבל בלי ידיעתי, החלו לקרות לי דברים מפחידים.. התחלתי לחוות חח"גים בלי שליטה, בלילה לפני השינה..והכל היה שחור.. ופחדתי, כל פעם תחושת שיתוק הייתה פוקדת אותי ופחד אימים, ידעתי שאסור לי לצאת אחרת אני לא אחזור.. לילה אחד יצאתי, באופן לא מודע, בלי כוונה..ודמות שחורה ישבה בכיסא לידי והסתכלה עליי, ואח"כ על המיטה שלי ביום אחר.. וזה היה השלב שנלחמתי על נפשי, לפי דעתי בכל אופן.. התחלתי להתחנן שהקולות יפסיקווהם פסקו אבל הביעותים נמשכו, סרבתי לישון, היו ימים שהייתי ערה 48 שעות, רק לא לישון..והפסקתי לישון בלילות תקופה מסויימת, רק בימים כשהיו אנשים לידי..וזה היה השלב שהתחלתי להתרחק מכל הנושא של מיסטיקה ..טיולים מחוץ לגוף וכו´.. נכון שזה נשמע מופלץ (סליחה על הביטויי) אבל אם זה לא היה קורה לי אני לא הייתי מאמינה.. חיי תמיד היו שזורים בארועים לא נתפסים, שלי נראו כ"כ שיגרתיים וברורים.. בכל אופן רציתי לדעת אם קיים בפורום הזה עוד מישהו שחווה דברים דומים..מישהו שאפשר לדבר איתו ולהעביר חוויות.. ..אולי אני לא היחידה ואולי לא יצאתי מדעתי באותה תקופה.. אולי.