סיפור חיי
לכאורה יש לי הכל: משפחה (כולל ילד) , עבודה, בריאות אבל בשנים האחרונות וגם בזמן האחרון אני פשוט הולך ודועך.
אתחיל מהתחלה - אני בשנות ה-30, עובד בהייטק. מכיוון שאני קמצן (לדעת אשתי) ויותר מדי חושב על העתיד (לדעתי) דאגתי שהכסף לא יתבזבז והצלחנו לקנות דירה (3 חדרים) איפושהו באיזור המרכז (לא ת"א) ועוד דירה קטנה להשקעה (שמקבלים עליה בערך 2,000-3,000 ש"ח בחודש). הכל כמובן ללא משכנתא. למרות העובדה ששנאתי כל רגע בעבודה הצלחתי איכשהו לכוון למטרה של צבירת הון כלשהו. לא רק ששנאתי כל רגע בעבודה שמשעממת אותי עד מוות אלא גם אני ממש לא טוב - תמיד לא מצליח לי, לא מבין על מה האחרים מדברים ולא ברור לי איך הצלחתי מזה עשור לעבוד בחברות הייטק נחשבות. כל יום אני מתבאס לקום בבוקר.
בשנה האחרונה גיליתי את הטיולים בטבע בחו"ל והחלטתי שאעשה כמה שיותר טיולים בחיי. לצערי מהר מאוד הבנתי שאשתי יותר בקטע של טיולים בקניונים מהסוג עם חנויות ופחות בקטע של הרים, עמקים ואגמים.
אם בעבר נאבקתי כל יום לפחות להראות כאילו אני מבין מה אני עושה ולנסות כן לסיים דברים במאמץ עילאי היום פשוט נגמר לי הסוס. אפילו להתכונן לראיונות בחברות הייטק אחרות אין לי כוח. חברות ההשמה השונות מכוונות אותי לאותו תפקיד אבל מסוג מתכנת בכיר וכ'ו (כי אז הן מרוויחות יותר) אבל אני ממש לא רואה את עצמי בכיר בשום מובן שהוא, רמת הידע שלי צנחה מאז סיום האוניברסיטה ובפירוש הייתי מחמם כיסא. תפקידים אחרים אני לא מצליח להתקבל כי פשוט אין לי השכלה וניסיון בתפקידים אחרים ומה גם שאני כבר לא בשנות ה-20. מצד אחד אנ ייודע שזה שיש לנו דירה בלי משכנתא ובנוסף עוד הכנסה פסיבית כלשהי זה הישג אדיר. מצד שני אני באמת מתקשה למצוא טעם לקום בבוקר, להאבק במקום העבודה, לחזור הביתה להכין אוכל, להקריא סיפור וכ'ו ולחיות את חיי בלי טעם.
סתם הגיגים.
נ.ב.
תמיד רציתי לחיות תקופה בחו"ל ועד היום אני ממש מתלהב מזה אבל לא רואה את זה קורה.
לכאורה יש לי הכל: משפחה (כולל ילד) , עבודה, בריאות אבל בשנים האחרונות וגם בזמן האחרון אני פשוט הולך ודועך.
אתחיל מהתחלה - אני בשנות ה-30, עובד בהייטק. מכיוון שאני קמצן (לדעת אשתי) ויותר מדי חושב על העתיד (לדעתי) דאגתי שהכסף לא יתבזבז והצלחנו לקנות דירה (3 חדרים) איפושהו באיזור המרכז (לא ת"א) ועוד דירה קטנה להשקעה (שמקבלים עליה בערך 2,000-3,000 ש"ח בחודש). הכל כמובן ללא משכנתא. למרות העובדה ששנאתי כל רגע בעבודה הצלחתי איכשהו לכוון למטרה של צבירת הון כלשהו. לא רק ששנאתי כל רגע בעבודה שמשעממת אותי עד מוות אלא גם אני ממש לא טוב - תמיד לא מצליח לי, לא מבין על מה האחרים מדברים ולא ברור לי איך הצלחתי מזה עשור לעבוד בחברות הייטק נחשבות. כל יום אני מתבאס לקום בבוקר.
בשנה האחרונה גיליתי את הטיולים בטבע בחו"ל והחלטתי שאעשה כמה שיותר טיולים בחיי. לצערי מהר מאוד הבנתי שאשתי יותר בקטע של טיולים בקניונים מהסוג עם חנויות ופחות בקטע של הרים, עמקים ואגמים.
אם בעבר נאבקתי כל יום לפחות להראות כאילו אני מבין מה אני עושה ולנסות כן לסיים דברים במאמץ עילאי היום פשוט נגמר לי הסוס. אפילו להתכונן לראיונות בחברות הייטק אחרות אין לי כוח. חברות ההשמה השונות מכוונות אותי לאותו תפקיד אבל מסוג מתכנת בכיר וכ'ו (כי אז הן מרוויחות יותר) אבל אני ממש לא רואה את עצמי בכיר בשום מובן שהוא, רמת הידע שלי צנחה מאז סיום האוניברסיטה ובפירוש הייתי מחמם כיסא. תפקידים אחרים אני לא מצליח להתקבל כי פשוט אין לי השכלה וניסיון בתפקידים אחרים ומה גם שאני כבר לא בשנות ה-20. מצד אחד אנ ייודע שזה שיש לנו דירה בלי משכנתא ובנוסף עוד הכנסה פסיבית כלשהי זה הישג אדיר. מצד שני אני באמת מתקשה למצוא טעם לקום בבוקר, להאבק במקום העבודה, לחזור הביתה להכין אוכל, להקריא סיפור וכ'ו ולחיות את חיי בלי טעם.
סתם הגיגים.
נ.ב.
תמיד רציתי לחיות תקופה בחו"ל ועד היום אני ממש מתלהב מזה אבל לא רואה את זה קורה.
