סיפור חיי..בערך
אני דיי מתלבט אם לכתוב את ההודעה הזו..אבל ישנם דברים שכנראה צריך לעשות בחיים האלו על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמך.סיפור החיים שלי הוא כזה,נולדתי למשפחה טובה מאוד,האמא עובדת באונ',אבא ז"ל עבד למעלה מעשור בבנק לאומי,אחי בחיל האוויר,ואני עצמי כרגע עובד נכון למילים אלו בדואר ישראל ולאחר שנה ושבעה חודשים מהשיחרור שלי מן הצבא. הילדות שלי הייתה קצת עם כמה אירועים ששינו את חיי מקצה לקצה.בגיל 14 אבי נפטר מסיבה לא ידועה והדבר שבר אותי לרסיסים וניפץ את הילדות שלי לחתיכות.שנה לאחר מכן נאנסתי ע"י החבר הכי טוב שלי,מה שהוביל אותי לפנות לטיפולי פסיכולוג באל"י,דבר שעזר לי להתגבר על הטראומה.מצאתי את עצמי בגיל 16וחצי מרוסק לגמריי,מנסה לאחות את השברים הנפשיים שנוצרו בליבי. בתיכון עדיין היו לי פחדים מן העבר והייתי מאוד ביישן ובקושי דיברתי.הייתי הולך לפסיכולוג של ביה"ס בגלל החרדה החברתית שלי והפחד מלהיות בקרבי,בסופו של דבר התגייסתי ושירתתי שלוש שנים כג'ובניק באכ"א.לאחר השיחרור לצערי הרב לאחר ניסיונות כושלים של קבלה לעבודות רבות ישבתי בבית במשך שנה וארבעה חודשים,עד שמצאתי לפני שלושה חודשים כמעט עבודה בדואר ישראל. בזמן שישבתי בביתי הרגשתי ריקנות וחסר תועלת לעצמי ובכלל בלי טעם לחיים האלו,ולמרות הניסיונות למצוא עבודה,ניסיתי להחזיק מעמד עד שמצאתי את העבודה הזו בדואר (אין לי ניסיון תעסוקתי בכלל-זאת העבודה הראשונה שאני מחזיק בה מעל שבוע!)..אני גם לומד מדעי החברה,יש לי ציונים טובים,אבל עדיין אני מפחד לגמור כהומלס (מחשבות בלתי מוסברות בראש)ובחובות ענקיים..מה שעוצר אותי בחיים האלו. אני מרגיש שאין לי כבר חלומות,או שיש ואינני יודע מה הם..הפואנטה היא כיצד להפסיק את המחשבות השליליות על ההומלסיות הזו?
אני דיי מתלבט אם לכתוב את ההודעה הזו..אבל ישנם דברים שכנראה צריך לעשות בחיים האלו על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמך.סיפור החיים שלי הוא כזה,נולדתי למשפחה טובה מאוד,האמא עובדת באונ',אבא ז"ל עבד למעלה מעשור בבנק לאומי,אחי בחיל האוויר,ואני עצמי כרגע עובד נכון למילים אלו בדואר ישראל ולאחר שנה ושבעה חודשים מהשיחרור שלי מן הצבא. הילדות שלי הייתה קצת עם כמה אירועים ששינו את חיי מקצה לקצה.בגיל 14 אבי נפטר מסיבה לא ידועה והדבר שבר אותי לרסיסים וניפץ את הילדות שלי לחתיכות.שנה לאחר מכן נאנסתי ע"י החבר הכי טוב שלי,מה שהוביל אותי לפנות לטיפולי פסיכולוג באל"י,דבר שעזר לי להתגבר על הטראומה.מצאתי את עצמי בגיל 16וחצי מרוסק לגמריי,מנסה לאחות את השברים הנפשיים שנוצרו בליבי. בתיכון עדיין היו לי פחדים מן העבר והייתי מאוד ביישן ובקושי דיברתי.הייתי הולך לפסיכולוג של ביה"ס בגלל החרדה החברתית שלי והפחד מלהיות בקרבי,בסופו של דבר התגייסתי ושירתתי שלוש שנים כג'ובניק באכ"א.לאחר השיחרור לצערי הרב לאחר ניסיונות כושלים של קבלה לעבודות רבות ישבתי בבית במשך שנה וארבעה חודשים,עד שמצאתי לפני שלושה חודשים כמעט עבודה בדואר ישראל. בזמן שישבתי בביתי הרגשתי ריקנות וחסר תועלת לעצמי ובכלל בלי טעם לחיים האלו,ולמרות הניסיונות למצוא עבודה,ניסיתי להחזיק מעמד עד שמצאתי את העבודה הזו בדואר (אין לי ניסיון תעסוקתי בכלל-זאת העבודה הראשונה שאני מחזיק בה מעל שבוע!)..אני גם לומד מדעי החברה,יש לי ציונים טובים,אבל עדיין אני מפחד לגמור כהומלס (מחשבות בלתי מוסברות בראש)ובחובות ענקיים..מה שעוצר אותי בחיים האלו. אני מרגיש שאין לי כבר חלומות,או שיש ואינני יודע מה הם..הפואנטה היא כיצד להפסיק את המחשבות השליליות על ההומלסיות הזו?
