פילוסוף רוחני33
Well-known member
שון הרים גושי פחם ענקיים והעמיס אותם על המשאית, כשהוא מנגב שוב ושוב את הזעה מעל מצחו. "אני כבר לא יכול יותר", לחש, "למה אין לי מזל?".
בבנק לא היה לו חשבון. לא יוכל להרשות לעצמו. הוא פתח את הארנק המרופט והסתכל במטבעות העלובים שבו. בבית העץ שלו שמורים כמה שטרות, מאובקים.
בימים האחרונים התחיל שון לנוח יותר ויותר לרגעים אבל מיד הכריח את עצמו בשארית כוחותיו להמשיך לעבוד. נהיו לו רעידות ברגליים ואחר כך בידיים ובכל הגוף. ראשו הסתחרר וכאב. "די", חשב, "אני לא עומד בזה". הוא נפל ולא הצליח לקום. המנהל עבר לידו ואמר לו: "אתה מפוטר. לך הביתה". שון התאמץ שלא לבכות, ובצעדים איטיים וכבדים הלך לצריף שלו.
כבר לא היה לו ממה להתפרנס, אז היה הולך כל יום ברחובות עם ידו המלאה יבלות פשוטה, וקורא בקול מתחנן שבקושי הצליח להוציא מפיו: "אנא, אנשים טובים, כמה גרושים". לפעמים היה מישהו שעבר מרחם עליו ונותן לו כמה גרושים, אבל פעם מישהו מלא שרירים בא והחטיף לו מכות ואומר: "קבצן עלוב, לך תעבוד" וגם "אתה בטח רמאי ונוכל". שון היה מלא פצעים מהמכות, אבל לא הייתה לו ברירה ובעיניים דומעות המשיך ללכת ולהתחנן לעזרה.
אורי היה מנהל חברת מחשבים והרוויח מיליונים. הוא קנה כרטיס טיסה לכל העולם ומאז היה משוטט במטוסים ובארצות שונות ומעניינות. שם ראה נופים שונים ומשונים ופגש כל מיני טיפוסים מעניינים. כל כמה ימים נסע לאחת המסעדות האנינות והמפוארות שבאזור בו שהה, ושם אכל סעודות כיד המלך שאותן בחר בקפידה לפי טעמו האצילי והמצוין. אכל מיני בשרים משובחים, ברווזים ואווזים, מעדנים מורכבים ומפתים, ממתקים מעולים ומפנקים ועוד אינספור מאכלים. מאות בחורות יפות תואר נמשכו אחריו ואחרי קסמיו האישיים ועושרו שנראה אפילו בלבושו, וצבר המון קשרים רומנטיים סוערים ומלאי תשוקה וחושניות. הפך כמעט לשיחת הנשים כולן בכל מקום אליו הגיע.
עמית התעורר בבוקר ושמע דפיקות חזקות בדלת. הוא קם לפתוח ועמדו שם שלושה שוטרים. "עמית סטפס?", שאל אחד מהם. עמית הנהן. אז השוטר האמצעי אמר: "אתה מואשם בסחר בסמים. בוא אתנו לתחנה". "אני?", שאל עמית, "מה פתאום אני מואשם בסמים? אבל אם אתם רוצים שאבוא להיחקר, אבוא".
בתחנה אמר לו השוטר שאנשים הלשינו אותו וטענו שזיהו אותו כסוחר סמים, אבל שלא יגלו לו מי הלשין עליו. עמית נשבע שאין לו שום קשר לזה. השוטר רכן לעברו ואמר לו: "יש נגדך די הרבה ראיות".
אחרי החקירה חזר הביתה בצעדים רוטטים. בדרך עצר אותו מישהו ואמר לו: "סוחר סמים, נשבעתי להרוג אותך". עמית ברח בחזרה לתחנה וסיפר מה שקרה. אבל אמרו לו: " לא מאמינים לך, אתה בודה. אתה מספיק מסובך עם החוק מכדי שנגן עליך". כמה שוטרים החזיקו בו בכוח, סחבו אותו החוצה וזרקו אותו.
הוא חשב מה לעשות. את הפעולות הבאות עשה מהר, ואחרי מעט מאד זמן לקח מטוס ועזב את הארץ. אחרי שלוש שעות, נחת המטוס באפריקה. עמית פשט את בגדיו העליונים כדי להתקרר, יצא משדה התעופה והלך לשכור לו מכונית קטנה. אחרי חצי שעת נסיעה מצא את עצמו בג'ונגל. יצא מהמכונית וטייל. כאן לא ימצאו אותו. פתאום התחיל לראות לידו אריות, נמרים ושאר חיות טרף. למזלו הצליח לברוח בזמן ולהגיע למכונית. סגר את החלונות עד הסוף, נתן את מלוא התאוצה ונסע עוד ועוד עד שהגיע לכפר קטן. שם שכר חדר ונכנס אליו, עלה על המיטה, נרדם וחלם חלומות רעים.
דרור קם בבוקר והלך להעיר את בתו היחידה שירית, בת העשר. לא מצא אותה במיטתה אז הלך לחפש אותה בבית ולקרוא לה ולא מצא אותה. הוא התקשר למשטרה ותיאר את הילדה, ואמרו לו שלא יודעים מה קרה. אז התקשרו אליו כמה פושעים ואמרו לו שחטפו את הילדה שלו, וניתקו.
לדרור יש ניסיון בעבר כשוטר, אז הכיר מאורות פושעים. לכן נכנס למכונית ועבר בכל העיר לחפש את בתו. הוא לא מצא אותה. כשחזר הביתה, התקשר לבוס להסביר לו למה לא הגיע לעבודה באותו יום. אבל הבוס אפילו לא רצה לשמוע, ואמר לו: "אתה מפוטר". הוא נזרק לרחוב ולא הייתה לו פרנסה. כמעט לא דאג לפני כן לחשבונות בבנק, והחשבונות הקטנים שיצר כבר נסגרו. דרור נאלץ ללכת ברחובות ולבקש נדבות. פתאום, כשעבר באחד הרחובות, ראה את גופתה המתה של בתו שירית. הוא צעק, הטעין את אקדחו ונסע לחפש שוב את הפושעים כדי להרוג אותם.
דני טיפל במסירות בבתו אורנה היפהפייה בת השמונה. קנה לה כמעט כל שרצתה, חיבק אותה וסיפר לה סיפורים מופלאים לפני השינה. בזמן האחרון התחילה אורנה להרגיש רע. היו לה בחילות, סחרחורות וכאבי בטן וראש. אחרי כמה חודשים התעוררה באמצע הלילה בצעקות ולקחו אותה לבית החולים. מאז היה בא כל יום לבית החולים לבקרה, יושב שעות ליד המיטה שלה ובוכה. היא כבר בקושי יכלה לדבר אליו. פעם אחת הוא נשאר אתה עד הלילה. אמנם העדיפו שילך ויבוא במשך היום אבל אחרי שביקש והתחנן הרשו לו להישאר הלילה. הוא בכה ולחש לה מלים, אבל היא לא שמעה וגם לא ראתה ואחרי שעתיים מתה.
שי עבד במפעל טקסטיל עם פרנסה סבירה. יום אחד, צלצל הטלפון ואמרו לו שזכה בפיס במיליוני שקלים. שי קפץ וצחק מרוב אושר, ומיד חשב מחשבות שונות איך ינצל את כמות הכסף העצומה.
בימים הבאים היה יושב ומתכנן לעצמו עיצוב בית, מקורי ויפה. אחר כך שכר פועלים והם עבדו כחצי שנה עד שקם לשי בית גדול לתפארת. הוא נרשם למשרד שידוכים ומצא כלה עשירה ויפהפייה, ולקח אותה לבית היפה שבנה. נולדו להם שני בנים נהדרים ושלוש בנות מקסימות. בכל פעם שהיה יום הולדת לאחד מהילדים, ערך לו שי מסיבה מפוארת עם המון חברים וקנה לו שלל מתנות יפות ויקרות מאד כמו תכשיטי זהב ויהלומים, מכשירים משוכללים, יצירות אמנות מקוריות ועוד. כך התמלא הבית בדברים יפים, ותמיד יכלו כולם לעבור ליד המתנות ולזכור את הולדת הילדים הנהדרים.
יעקב העסיק בביתו אישה שחורת עור בשם מניה. הייתה עובדת טובה אבל בכל פעם שעשתה טעות קלה צעק עליה בקולי קולות: "איך אפשר לסבול כושית מטומטמת ומגעילה כמוך?". אבל היא לא התפטרה כי לא היה לה מקום אחר ללכת אליו. יום אחד נפל לה כלי זכוכית מהיד ונשבר. יעקב צרח והתנפל עליה במכות רצח שפצעו אותה, וקרא: "כלבה, בת זונה, מפגרת, יימח שמך! את מפוטרת". הוא הרים אותה בכוח וזרק אותה מהבית. היא הצליחה אחרי כחצי דקה לקום, וברחה ככל שיכלה כשדמעות בעיניה החומות. "אלוהים", חשב יעקב, "תעשה שיקרה לה משהו נורא בדרך. שתמות או משהו כזה, הכושית הארורה".
שלום מצא זמן פנוי מהעבודה כי הלחץ פחת, ולכן התחיל לשבת יותר בבית ולהעסיק עצמו בקריאת ספרים. כמה מעניין עולם הספרים, שפתאום התגלה בפניו. כמה אפשרויות. כמה רעיונות. במקרה נתקל בספר על מוזיקה. הספר ריתק אותו מהעמוד הראשון. למזלו היה לו מספיק כסף אז קנה פסנתר, ובהשראה עצומה שהתחזקה מרגע לרגע התחיל לנגן וגם להלחין. הוא הלך לחברים ושאל אם הם יודעים על חוג מוזיקה. כשהכיר אחד, הצטרף אליו והיה שם מרתק. היו שם המון אנשים מעניינים, היה מדבר אתם על מוזיקה והיו לומדים המון זה מזה. הוא התוודע שם גם לאישה הנהדרת בעולם בשם מרי. חמודה, עדינה, שמחה, רגשית, מעשית ורוחנית. מעבר לזה גם הייתה יפה מאד. מהר מאד קלחו ביניהם השיחות, והאהבה זרמה והתפתחה בהם פלאים, ואחרי כמה חודשים התחתנו.
בבנק לא היה לו חשבון. לא יוכל להרשות לעצמו. הוא פתח את הארנק המרופט והסתכל במטבעות העלובים שבו. בבית העץ שלו שמורים כמה שטרות, מאובקים.
בימים האחרונים התחיל שון לנוח יותר ויותר לרגעים אבל מיד הכריח את עצמו בשארית כוחותיו להמשיך לעבוד. נהיו לו רעידות ברגליים ואחר כך בידיים ובכל הגוף. ראשו הסתחרר וכאב. "די", חשב, "אני לא עומד בזה". הוא נפל ולא הצליח לקום. המנהל עבר לידו ואמר לו: "אתה מפוטר. לך הביתה". שון התאמץ שלא לבכות, ובצעדים איטיים וכבדים הלך לצריף שלו.
כבר לא היה לו ממה להתפרנס, אז היה הולך כל יום ברחובות עם ידו המלאה יבלות פשוטה, וקורא בקול מתחנן שבקושי הצליח להוציא מפיו: "אנא, אנשים טובים, כמה גרושים". לפעמים היה מישהו שעבר מרחם עליו ונותן לו כמה גרושים, אבל פעם מישהו מלא שרירים בא והחטיף לו מכות ואומר: "קבצן עלוב, לך תעבוד" וגם "אתה בטח רמאי ונוכל". שון היה מלא פצעים מהמכות, אבל לא הייתה לו ברירה ובעיניים דומעות המשיך ללכת ולהתחנן לעזרה.
אורי היה מנהל חברת מחשבים והרוויח מיליונים. הוא קנה כרטיס טיסה לכל העולם ומאז היה משוטט במטוסים ובארצות שונות ומעניינות. שם ראה נופים שונים ומשונים ופגש כל מיני טיפוסים מעניינים. כל כמה ימים נסע לאחת המסעדות האנינות והמפוארות שבאזור בו שהה, ושם אכל סעודות כיד המלך שאותן בחר בקפידה לפי טעמו האצילי והמצוין. אכל מיני בשרים משובחים, ברווזים ואווזים, מעדנים מורכבים ומפתים, ממתקים מעולים ומפנקים ועוד אינספור מאכלים. מאות בחורות יפות תואר נמשכו אחריו ואחרי קסמיו האישיים ועושרו שנראה אפילו בלבושו, וצבר המון קשרים רומנטיים סוערים ומלאי תשוקה וחושניות. הפך כמעט לשיחת הנשים כולן בכל מקום אליו הגיע.
עמית התעורר בבוקר ושמע דפיקות חזקות בדלת. הוא קם לפתוח ועמדו שם שלושה שוטרים. "עמית סטפס?", שאל אחד מהם. עמית הנהן. אז השוטר האמצעי אמר: "אתה מואשם בסחר בסמים. בוא אתנו לתחנה". "אני?", שאל עמית, "מה פתאום אני מואשם בסמים? אבל אם אתם רוצים שאבוא להיחקר, אבוא".
בתחנה אמר לו השוטר שאנשים הלשינו אותו וטענו שזיהו אותו כסוחר סמים, אבל שלא יגלו לו מי הלשין עליו. עמית נשבע שאין לו שום קשר לזה. השוטר רכן לעברו ואמר לו: "יש נגדך די הרבה ראיות".
אחרי החקירה חזר הביתה בצעדים רוטטים. בדרך עצר אותו מישהו ואמר לו: "סוחר סמים, נשבעתי להרוג אותך". עמית ברח בחזרה לתחנה וסיפר מה שקרה. אבל אמרו לו: " לא מאמינים לך, אתה בודה. אתה מספיק מסובך עם החוק מכדי שנגן עליך". כמה שוטרים החזיקו בו בכוח, סחבו אותו החוצה וזרקו אותו.
הוא חשב מה לעשות. את הפעולות הבאות עשה מהר, ואחרי מעט מאד זמן לקח מטוס ועזב את הארץ. אחרי שלוש שעות, נחת המטוס באפריקה. עמית פשט את בגדיו העליונים כדי להתקרר, יצא משדה התעופה והלך לשכור לו מכונית קטנה. אחרי חצי שעת נסיעה מצא את עצמו בג'ונגל. יצא מהמכונית וטייל. כאן לא ימצאו אותו. פתאום התחיל לראות לידו אריות, נמרים ושאר חיות טרף. למזלו הצליח לברוח בזמן ולהגיע למכונית. סגר את החלונות עד הסוף, נתן את מלוא התאוצה ונסע עוד ועוד עד שהגיע לכפר קטן. שם שכר חדר ונכנס אליו, עלה על המיטה, נרדם וחלם חלומות רעים.
דרור קם בבוקר והלך להעיר את בתו היחידה שירית, בת העשר. לא מצא אותה במיטתה אז הלך לחפש אותה בבית ולקרוא לה ולא מצא אותה. הוא התקשר למשטרה ותיאר את הילדה, ואמרו לו שלא יודעים מה קרה. אז התקשרו אליו כמה פושעים ואמרו לו שחטפו את הילדה שלו, וניתקו.
לדרור יש ניסיון בעבר כשוטר, אז הכיר מאורות פושעים. לכן נכנס למכונית ועבר בכל העיר לחפש את בתו. הוא לא מצא אותה. כשחזר הביתה, התקשר לבוס להסביר לו למה לא הגיע לעבודה באותו יום. אבל הבוס אפילו לא רצה לשמוע, ואמר לו: "אתה מפוטר". הוא נזרק לרחוב ולא הייתה לו פרנסה. כמעט לא דאג לפני כן לחשבונות בבנק, והחשבונות הקטנים שיצר כבר נסגרו. דרור נאלץ ללכת ברחובות ולבקש נדבות. פתאום, כשעבר באחד הרחובות, ראה את גופתה המתה של בתו שירית. הוא צעק, הטעין את אקדחו ונסע לחפש שוב את הפושעים כדי להרוג אותם.
דני טיפל במסירות בבתו אורנה היפהפייה בת השמונה. קנה לה כמעט כל שרצתה, חיבק אותה וסיפר לה סיפורים מופלאים לפני השינה. בזמן האחרון התחילה אורנה להרגיש רע. היו לה בחילות, סחרחורות וכאבי בטן וראש. אחרי כמה חודשים התעוררה באמצע הלילה בצעקות ולקחו אותה לבית החולים. מאז היה בא כל יום לבית החולים לבקרה, יושב שעות ליד המיטה שלה ובוכה. היא כבר בקושי יכלה לדבר אליו. פעם אחת הוא נשאר אתה עד הלילה. אמנם העדיפו שילך ויבוא במשך היום אבל אחרי שביקש והתחנן הרשו לו להישאר הלילה. הוא בכה ולחש לה מלים, אבל היא לא שמעה וגם לא ראתה ואחרי שעתיים מתה.
שי עבד במפעל טקסטיל עם פרנסה סבירה. יום אחד, צלצל הטלפון ואמרו לו שזכה בפיס במיליוני שקלים. שי קפץ וצחק מרוב אושר, ומיד חשב מחשבות שונות איך ינצל את כמות הכסף העצומה.
בימים הבאים היה יושב ומתכנן לעצמו עיצוב בית, מקורי ויפה. אחר כך שכר פועלים והם עבדו כחצי שנה עד שקם לשי בית גדול לתפארת. הוא נרשם למשרד שידוכים ומצא כלה עשירה ויפהפייה, ולקח אותה לבית היפה שבנה. נולדו להם שני בנים נהדרים ושלוש בנות מקסימות. בכל פעם שהיה יום הולדת לאחד מהילדים, ערך לו שי מסיבה מפוארת עם המון חברים וקנה לו שלל מתנות יפות ויקרות מאד כמו תכשיטי זהב ויהלומים, מכשירים משוכללים, יצירות אמנות מקוריות ועוד. כך התמלא הבית בדברים יפים, ותמיד יכלו כולם לעבור ליד המתנות ולזכור את הולדת הילדים הנהדרים.
יעקב העסיק בביתו אישה שחורת עור בשם מניה. הייתה עובדת טובה אבל בכל פעם שעשתה טעות קלה צעק עליה בקולי קולות: "איך אפשר לסבול כושית מטומטמת ומגעילה כמוך?". אבל היא לא התפטרה כי לא היה לה מקום אחר ללכת אליו. יום אחד נפל לה כלי זכוכית מהיד ונשבר. יעקב צרח והתנפל עליה במכות רצח שפצעו אותה, וקרא: "כלבה, בת זונה, מפגרת, יימח שמך! את מפוטרת". הוא הרים אותה בכוח וזרק אותה מהבית. היא הצליחה אחרי כחצי דקה לקום, וברחה ככל שיכלה כשדמעות בעיניה החומות. "אלוהים", חשב יעקב, "תעשה שיקרה לה משהו נורא בדרך. שתמות או משהו כזה, הכושית הארורה".
שלום מצא זמן פנוי מהעבודה כי הלחץ פחת, ולכן התחיל לשבת יותר בבית ולהעסיק עצמו בקריאת ספרים. כמה מעניין עולם הספרים, שפתאום התגלה בפניו. כמה אפשרויות. כמה רעיונות. במקרה נתקל בספר על מוזיקה. הספר ריתק אותו מהעמוד הראשון. למזלו היה לו מספיק כסף אז קנה פסנתר, ובהשראה עצומה שהתחזקה מרגע לרגע התחיל לנגן וגם להלחין. הוא הלך לחברים ושאל אם הם יודעים על חוג מוזיקה. כשהכיר אחד, הצטרף אליו והיה שם מרתק. היו שם המון אנשים מעניינים, היה מדבר אתם על מוזיקה והיו לומדים המון זה מזה. הוא התוודע שם גם לאישה הנהדרת בעולם בשם מרי. חמודה, עדינה, שמחה, רגשית, מעשית ורוחנית. מעבר לזה גם הייתה יפה מאד. מהר מאד קלחו ביניהם השיחות, והאהבה זרמה והתפתחה בהם פלאים, ואחרי כמה חודשים התחתנו.
