סיפור חביב

bekN

New member
חובב בוטניקה,במקרה?

שלח אותו אליי....
(אין סימנית לבונסאי לצערי)
 

Nisenhouse

New member
הוא גם שאל על בונסאי...

אני מדבר איתו בסקייפ, ולפי דבריו הוא דואג לגינה המעוצבת שלו (לפי התמונה). אז אם יש לך משתמש אז אתן לך במסרים את המשתמש שלו.
 

GnomeBubble

New member
אני חושב שאנחנו קצת מגזימים

היפנים הם יחסית סגורים (ובוודאי ובוודאי שהם יותר סגורים מאיתנו, אבל זה נכון כמעט לכל העמים
), אבל זה לא אומר שהם לא מביעים רגשות. יצא לי להחליף חיוכים (אמיתיים) עם הרבה יפנים בחיי. אני מכיר גם הרבה ישראלים שיכולים ללמוד מהיפנים בנושא החיוכים... אבל זה נכון שהרבה פעמים יש איזשהו מחסום מסויים שנתקלים בו כשמנסים לדבר עם היפנים יפנית. ביפנית יש הרי מערכת סוציו-לינגוויסטית שלמה שמתבססת על רמות שונות של כבוד, צניעות ונימוס, וכשהיפנים מדברים עם גאיג'ין - ביפנית - הם לא תמיד יודעים להציב אותו במערכת הזאת. במיוחד כשהוא מדבר מוזר ומשלב ביטויים מאוד קולוקיאלים (שברוב המקרים נלקחים מתוך אנימה
) בתוך שפה מנומסת. תחשבו מה אנחנו היינו עושים במקום היפנים? גם אנחנו לא היינו יודעים איך לאכול את זה. אני חושב, בכל מקרה, שזאת הסיבה למחסום הגדול.
 

Hayate

New member
ברור

אבל במקרה שלי אני תמיד מדבר ב-丁寧語, לפחות בשיחות הראשונות, בדרך כלל אני לא מצליח לתפוס שיחה עם אותו בנאדם כי הוא נעלם לאלוהים יודע לאן. חוץ מזה שעד שהגעתי לרמה שאני יכול לדבר עם יפנים ביפנית לקח לי המון זמן ואני מדבר על מקרים שבהם דיברתי עם היפנים באנגלית ופה ושם זרקתי משפטים ב-丁寧語 שהיא אולי רמת הדיבור הראשונה שתלמיד יפנית משתמש בה עם דוברי השפה. אני משוכנע שגם היפנים מעבר להיותם סגורים הם בני אדם, אבל יש כאן רמה מסוימת של תסכול, לא? אני מרותק מהשפה ומהתרבות אבל האנשים לפעמים גורמים לי להרגיש מרוחק לגמרי, לא הכי מדרבן.
 

GnomeBubble

New member
זה די משונה אולי

אבל גם כאן רושם ראשוני די חשוב. כשאתה נפגש עם אנשים באינטרנט ומתחיל לדבר איתם ב-丁寧語, אתה בדרך כלל נשאר עם זה. אבל אם אתה פוגש יפנים צעירים בטווח הגילאים שלך (וזאת אומרת גם פלוס מינוס 10 שנים בעולם האינטרנט, לפחות ממה שלי יצא לראות), אתה יכול גם להתחיל לדבר איתם בשפה פשוטה. זה עוזר למערכת היחסים ביניכם להיות הרבה פחות יבשה, ותראה שהם גם יתחילו להריץ בדיחות מדי פעם. אבל, אליה וקוץ בה - "שפה פשוטה", למרות שמה, יכולה להיות הרבה יותר מסובכת מ-丁寧語, במיוחד באינטרנט.
 

Hayate

New member
אם הם בגילי

אז אני לא רואה סיבה שזה יהיה כל כך מסובך, אף על פי שב-丁寧語 יש פאטרן התנהגות מוגדר יחסית, בגלל זה אולי זה יותר קל משפה פשוטה שהשימוש בה אולי לא הכי מוגדר. השאלה איפה אני בכלל פוגש יפנים כאלה? רוב אלה שיצא לי לראות בטווח הגילאים שלי משתמשים באינטרנט כדי להכיר דוברי אנגלית שיעזרו להם עם האנגלית שלהם. הבעיה היא שאני לא מחפש יחסי תן וקח (ידוע גם כ-language exchange), אני פשוט רוצה לדבר עם יפני בשפה שהוא יודע הכי טוב. האנשים פה בפורום הם אולי היחידים שדיברתי איתם ביפנית והם השיבו לי ביפנית ולא באנגלית או יפנית מאולצת.
 

SashTheRed

New member
יחסי שפה בשפה הם לא כפי שהם נראים

במיוחד לא אצל יפנים. הרבה מהיפנים שהכרתי, הכרתי אותם בגלל שהם רצו להתאמן באנגלית שלהם ואני ביפנית שלי. הקטע הוא שאחד מהצדדים יהיה הזה שיפחד לדבר בשפה זרה. בדרך כלל אלה היו היפנים שפחדו להתחיל לדבר באנגלית, אז אני התחלתי לדבר איתם ביפנית, ואז הם המשיכו את השיחה ביפנית. הם לא ביקשו שאני אדבר איתם באנגלית, והיה להם אחלה עם זה שאני מדבר ביפנית איתם. במקרה דומה, אני התחלתי לדבר עם קוריאנית אחת בסקייפ. הפעם אני בצד ה"מפסיד", בגלל שהקוריאנית שלי עדיין גרועה מדי מכדי לשוחח, אז נאלצתי לדבר איתה באנגלית, מה שמעולה בשבילה, בגלל שהיא רוצה להתאמן באנגלית. אז כפי שאתה רואה, לרוב זה יותר נוח לדבר עם אנשים שיכולים להיות סבלניים ליפנית שלך, כיוון שיודעים שגם אתה תהיה סבלני כלפי האנגלית שלהם. אבל אם הם לא רוצים לדבר באנגלית, אז אתה דבר איתם ביפנית. או מקסימום, חצי חצי, כאשר שניכם לא יכולים למצוא את המילים המתאימות.
 

Hayate

New member
מזכיר לי מקרה אחד

שדיברתי עם סינית במסנג'ר והאנגלית שלה היתה גרועה למדי, אבל בכל זאת הייתי סבלני כלפיה כשהיא ניסתה להגיד משהו כי היא אמרה שהיא מנסה ללמוד. עכשיו הקטע הוא שבדיוק התחלתי ללמוד סינית אז אמרתי לעצמי שאם קשה לה לדבר איתי באנגלית אני אוכל לדבר איתה בסינית ובוזמנית גם לתת לה טיפים באנגלית וככה שנינו נהיה מרוצים. אבל לא, היא הייתה צריכה להידבק לאנגלית עד שהתייאשתי מהניסיונות לתקשר איתה כבר. האירוניה היא שהמוטו שלנו היה 不语言障碍, ממש
 

last day

New member
קאיסקה-קון

אנחנו מדברים המון במסנג'ר ואפילו הוא הבטיח לעשות לי סיור ביפן שאהיה שם XD למרות שהוא לא מכיר את תרבות הג'יירוק נורא כייף לדבר איתו, ואני מתרגלת מלא את היפנית שלי הוא אפילו שלח לי תמונות מהתיכון שלו והמאוניברסיטה
תנסה את מזלך בכל מיני אתרים ^.^
 

Manty

New member
לי פעם יצא להתחבר עם יפני..

והחיבור הזה יצר ארבעה
 

jonbaum

New member
לי יש עשרות חברים יפנים

אבל זה לקח זמן. כשהגעתי ליפן ללימודים, לקח לי בערך שנתיים עד שהצלחתי ממש להתחבר עם יפנים, אבל אחרי שהיה לי מספיק בטחון בשפה, ואחרי שהבנתי את הקודים החברתיים, ומה צריך לעשות בשביל לפתח איתם קשרים חברתיים, פתאום מצאתי את עצמי מוקף חברים יפנים, והם חברים שלי עד היום. כך יצא שבמשך משהו כמו 5 שנים החיים שלי התנהלו ביפנית - עבודה, לימודים, חברים, צחוקים, שיחות נפש לתוך הלילה, רומנטיקה, מה שאתם רוצים. כיום, אני קורא יפנים כמו ספר פתוח. קל לי לדבר איתם, לא אגיד שקל לי לעבוד איתם אבל אני יודע איך לעשות את זה. אבל זה לא בגלל איזו גאוניות מצדי, זה פשוט עניין של נסיון.
 

tals56

New member
שאני לא אגיד מה הם עושים בעיקר במשחק

האידיוטי הזה אם הם מבוגרים, אבל כן לי יצא לפגוש 2 יפנים וקוריאנית שמדברת יפנית יותר טוב(ומהר) מה2 יפנים
האחרים. טוב כן אז אני מדבר איתם פעם בכמה ימים שאני תופס אותם(ושהסקייפ הדפוק שולח את ההודעה "ההודעה שלך תרם נשלחה") הניסיון שלי היה דיי טוב איתם,אחד היפנים הכיר לי משחק חדש(שזה כמו שהיה פעם בהוט שקראו לזה שנגחאי או משהו כזה?),למרות שזה נראה כאילו הם מתרצים לברוח ממני כי כנראה אחרי שעתיים של שיחה הם הבינו כבר שאם אני פותח את הפה אז אני לא סותם אותו לשניה - ובמיוחד שזה יפנים שאני במצוד אחרי כאלה כבר הרבה זמן...(לא משנה אני מבין אותם והם דיי צודקים)
 

Nisenhouse

New member
סיפור אישי

לפני חודש הייתי במשלחת לפולין מטעם בית הספר. ביום שבת, בכיכר העיר העתיקה בוורשה שמעתי מהשו מוכר. הסתכלתי וראיתי מדריכה (לא יפנית) מסבירה לקבוצה של יפנים דברים על האתר. אחר כך הם התפזרו... לקח לי בסביבות ה-20 דקות לקחת אומץ ולדבר איתם. פניתי לאחת מהן, אישה מבוגרת. היא די הופתעה בהתחלה (לכיוון הפחד, כנראה) אבל אז התחלתי להסביר את עצמי (ביפנית): אמרתי שאני ישראלי שלומד יפנית בעזרת האינטרנט, ושבישראל עדיין לא דיברתי עם יפנים, ודווקא בפולין זה קרה, ולכן זה מפתיע. כשנתקלתי בהטייה ארוכה (בשילוב עם התרגשות רבה) הקבוצה, שכבר התקבצה מסביב, עודדו אותי בעזרת הFAITO המוכר... מאוד נחמדים, אפילו הסכימו להצטלם (האישה שלשמאלי היא זאת שניהלתי איתה את השיחה):
 

bekN

New member
אי מניח

שבסופו של דבר רוב בני האדם יתנהגו בצורה דומה,חלקם יחששו בהתחלה יותר או פחות (בייחוד כשהם לא במגרש הביתי שלהם,כלומר -בחו"ל),אבל לאחר שמחסום החשש נשבר ,מתחילים החיוכים והכל נהיה יותר קל,ולא משנה אם מדובר ביפנים,גרמנים ,או איטלקים,מנסיון... האמת היא שאני כל כך רגיל כבר למבטא של המורה שלי,במקור מקוממוטו,שכששמעתי מבטאים אחרים היה לי קשה יותר להבין.ולא שאיתה קל לי כמובן.החבר'ההאלהמדבריםכמושהםכותבים... נעם
 

LiranTheWizard

New member
ואני חשבתי שזה אני

אני חושב שזה היה בפסח - בכיכר רבין היה מופע של הקרקס הסיני. זו הייתה גרסה מצומצמת אבל חביבה. וגם לי לקח דקות ארוכות עד שהיה לי אומץ לדבר שם עם הלוליינים. אתה רוצה לדבר איתם ואז משהו בך משתנק... אבל אח"כ החלפנו כמה מילים. צריך לדעת להתגבר על הביישנות כאן.
 

GnomeBubble

New member
סיפורים ממש מעניינים על מפגש עם יפנים בחו"ל

אולי גם אני אכתוב אחד. יצא לי להיפגש די הרבה פעמים עם יפנים בחו"ל, אז אני אבחר רק מקרה אחד: כשהייתי בסין, פגשתי בחור יפני שהתלווה כבר לבחור ישראלי אחר. לא בדיוק ברור לי איך הם תקשרו ביניהם, כי היפני ידע מעט מאוד אנגלית והישראלי לא ידע בכלל יפנית
בכל אופן, טיילתי ביחד איתם לקצת זמן, ויצא שהייתי מדבר עם הבחור היפני ביפנית שבורה, כי באנגלית היה לי קשה לדבר איתו עוד יותר. לצערי היפנית שלי היתה מאוד חלודה בתקופה הזאת, ובקושי הייתי מסוגל להביע את עצמי - למרות שהבנתי לא רע את מה שהוא אמר. אחד הקטעים הכי מוזרים שהיו לי בתקופה הזאת היה שניסיתי להסביר לו חידת היגיון ביפנית
אני כמובן די מצטער ששכחתי לקחת ממנו פרטים ולשמור איתו על קשר
 

SashTheRed

New member
יאללה, גם אני אוסיף סיפור

גם מחו"ל, בבירור. הייתי בטיול באנגליה שנה שעברה, והלכתי שם ללונדון טוואר, מקום כזה. ואז בזמן שהלכנו שם, ראיתי יפנית אחת יושבת לה קוראת ספר, וישר ידעתי איכשהו שהיא יפנית. היו לה פשוט פנים ממש יפניות טיפוסיות (והיא הייתה ממש ממש חמודה חח). אחר כך, כמובן, ראיתי שהיא קוראת ספר על לונדון ביפנית, אז הבנתי על בטוח. אחרי כמה זמן, ניגשתי אליה והתחלתי לדבר איתה ביפנית קצת. היא סיפרה לי שהיא מתכוונת ללמוד באנגליה ואני סיפרתי לה קצת על עצמי, אבל לצערי הרב, בהרבה נקודות זו הייתה שיחה מאולצת והיא לא התקדמה במיוחד. אין מה לעשות.
 
למעלה