סיפור חביב
סתם רציתי לשתף אתכם במשהו.... כאמור, אני עובדת בחנות יפנית מסויימת.... ביום שישי נכנס אלי זוג לחנות: בחורה ישראלית ובחור יפני/ סיני/ קוריאני/ סינגפורי.... בקיצור לא היה לי שמץ אי אפשר לדעת מה המוצא, אפילו היפנים והסינים, בינם לבין עצמם, מתקשים להבחין רק על פי מראה חיצוני בכל מקרה, הם הסתובבו להם, בוחנים את המקום, ואז לפתע הבחור לקח את הספרים שלי (ספרים ללימוד יפנית כמובן) והתחיל לרפרף בהם! אח"כ הוא שאל אותי בעברית מעולה (אבל עם מבטא יפני כבד
) אם אני לומדת יפנית... אם אני קוראת (כן...אמרתי... אבל רק קאנה....בינתיים!) מאיפה הספרים, למה אני לומדת יפנית וכו' וכו'. ואז חברה שלו אמרה לי שיש לי עם מי להתאמן בשפה.... כשהם עזבו הוא איחל לי הרבה בהצלחה ואני, בשעת הכושר, פישלתי...הייתי נבוכה מדי בשביל להגיד לו אפילו: ניהון גו גה סקושי דקימס...או משהו בסגנון.... איזה פספוס קטלני!!! תארו לעצמכם... לו הייתי שומרת איתם על קשר... טוב, העיקר החוויה.....חוץ מזה, אני מכירה יפניות שגרות בישראל וזו גם לא הפעם הראשונה שאני פוגשת "מזרח רחוקיים" בארץ. שבת שלום לכולם
סתם רציתי לשתף אתכם במשהו.... כאמור, אני עובדת בחנות יפנית מסויימת.... ביום שישי נכנס אלי זוג לחנות: בחורה ישראלית ובחור יפני/ סיני/ קוריאני/ סינגפורי.... בקיצור לא היה לי שמץ אי אפשר לדעת מה המוצא, אפילו היפנים והסינים, בינם לבין עצמם, מתקשים להבחין רק על פי מראה חיצוני בכל מקרה, הם הסתובבו להם, בוחנים את המקום, ואז לפתע הבחור לקח את הספרים שלי (ספרים ללימוד יפנית כמובן) והתחיל לרפרף בהם! אח"כ הוא שאל אותי בעברית מעולה (אבל עם מבטא יפני כבד