סיפור זן מוכר

[lightflake]

מה בעצם אתה רוצה פה ?

כלומר, על מה ולאיזו מטרה אתה מבזבז זמן ?

 

[רועי החושב]

אמרתי לך

פיצוח גרעינים כדי להעביר את הזמן.
אני מבין מדבריך שאתה כותב פה בגלל שאתה רוצה הארה?
חחחחחחח... כן, בטח, זה מה שיגרום לזה.

 

[lightflake]

לא

 

[רועי החושב]

אז? מה אתה רוצה?

 

[lightflake]

מתדיין עם רעים לדרך הרוחנית

גם במטרה לעזור אחד לשני (במיוחד דרך הסבת תשומת הלב לכל מיני תקיעויות בתפישות וכו') וגם כל מיני דברים אחרים שרעים לדרך (לא אתה) עושים אחד עם השני

 

[רועי החושב]

ואתה חושב שמישהו פה

יעזור לך "לשחרר תקיעויות" ואז תגיע להארה?

 

[lightflake]

יראה לי תקיעויות אצלי ? בהחלט! זה קרה לא פעם

ומזה אגיע להארה ? לא, כלומר, זה גם משהו בדרך, יש לזה ערך, אבל העיקר מבחינתי הוא תרגול שאני עושה כל הזמן, גם התרגול לא "מביא אדם להארה" כמו שאתה מתעקש לבטא בצורה שגויה, אבל בהחלט משקיט את המיינד ואז עולה ההתכנות לראות את מה שקיים, מה שאמיתי, "הארה" זה לא מצב חדש שנוצר כתוצאה ממאמץ, זה הבסיס שקיים תמיד "מתחת לפני השטח" אפשר להגיד... כל מה שנגיד על זה הוא לא אמיתי אז אל תתפס להסברים מילוליים.

 

[רועי החושב]

הראיתי לך תקיעות

ואמרת "לא נורא".
האמת היא שאני מראה לך תקיעויות שלך כל הזמן. האם אתה מסוגל להפיק מזה משהו? לא.
אז אין אפילו טעם בזה. אתה לא יכול שמישהו אחר יראה לך תקיעות שלך. משהו יסודי מונע ממך להפיק חוכמה מתוכחות.
מסתבר שאתה צריך לגלות את התקיעויות שלך בעצמך. אף אחד לא יכול לעזור לך בזה.

 

[lightflake]

לא ממך, מאחרים

 

[רועי החושב]

לא ממני ולא מאחרים

הרבה מראים לך פה תקיעויות שלך- ואתה לא מסוגל להפיק מזה שום דבר.
זו מגה תקיעות, ידידי.
אבל אתה יודע מה- לא נורא. תצטרך ללמוד לסמוך על עצמך ולשחרר את עצמך מתקיעויות. אף אחד לא יכול לעזור לך חוץ ממך.

 

[lightflake]

 

[ושתי המלכה1]

קיום ואי-קיום הן תפיסות

ככאלה אין קיום ואין אי-קיום. אין כעס כדבר ממשי.
ועם זאת, כל התופעות מופיעות בעולמי. מדהים!

 

[ושתי המלכה1]

בסיפור עצמו כפי שהוא מובא ישנה פרשנות רבה

מאת מספר יודע-כל אלוהי, בוחן כליות ולב.

ומה אם יסופר אותו סיפור ללא הפרשנות הזו?
אולי יתגלה משהו אחר..

 

[ושתי המלכה1]

סיפור יוגה מוכר

עורב נוחת על ענף עץ. באותו רגע ממש נופל מהעץ פרי קוקוס בשל. אדם שמסתכל מבחוץ אומר, הקוקוס נפל בגלל שהעורב התיישב על העץ. למרות שמדובר בשני אירועים שונים ולא קשורים אחד לשני קשר סיבתי.

כך גם המחשבה ההגיונית (או המאסטר בסיפור), מחפשת סיבה לכל דבר. למרות שכל התרחשות פשוט מתרחשת.

(זו תשובה אפשרית אחת, ומעצבנת במיוחד...)

 

[ינוקא1]

תודה

להבנתי המאסטר לימד את התלמיד שסיסמאות ללא חיבור למציאות הן ריקות מתוכן.

הבנה רוחנית שאיננה מגיעה עד לרמת הקיום הפיזי , איננה הבנה אמיתית.

 

[ינוקא1]

ומעשה נוסף :

בפירוש המשניות לרמב"ם בפרקי אבות הוא מביא מעשה זה :

"שאלו את אחד החסידים החשובים - באיזה יום מימי חייו הוא הרגיש שמחה יותר מכל שאר ימיו? השיב החסיד: באותו היום שהפלגתי בספינה אחת ומקומי שם היה בחלק הגרוע ביותר של הספינה. לאחר זמן מה, קם סוחר עשיר אחד, ניגש למקום שישבתי בו והשתין עלי. תמהתי (באותו הרגע) כיצד התחזקה תכונת העזות בנפשו?! (ואולם) חי ה`, שלא כאבה נפשי למעשהו כלל, ולא התעורר ממני כוחי, ושמחתי שמחה גדולה שהגעתי לגבול שלא יכאיבני ביזוי החסר ההוא (העלבון ההוא), ולא הרגישה נפשי אליו".

זו דוגמה למעשה דומה , אך כאן ההבנה הרוחנית הגיעה למצב של חיבור למציאות.

(זה לא אומר שלא צריך להעניש את הסוחר הרשע הנ"ל , אך העיקר הוא שאותו חסיד לא התרגש מהמעשה והיה יכול להגיב או לא להגיב לפי העניין).

 

[ינוקא1]

ועוד מעשה דומה :

"רבי מאיר היה יושב ודורש בלילי שבת.
הייתה שם אשה אחת יושבת ושומעת. נתארכה דרשתו , המתינה אותה האישה עד שגמר מה שדרש, הלכה לביתה ומצאה הנר כבה.
אמר לה בעלה: היכן היית?
אמרה לו: ישבתי ושמעתי דרשה.
אמר לה: אני נשבע שאין את נכנסת לכאן עד שתלכי ותירקי בפניו של הדרשן.
ישבו היא ובעלה שלושה שבועות מבלי "יחסים" .. .
אמרו לה שכנותיה: כעת אתם במריבה, הבה נלך עמך אל הדרשן.
כיון שראה אותם רבי מאיר, צפה ברוח הקדש מה שהיה, אמר להן: יש ביניכן אשה היודעת ללחוש לעין?
(כלומר הוא חיפש מישהי שאומרת "לחש" על העין , והעין מתרפאת).

אמרו לה שכנותיה: כעת את הולכת ויורקת בפניו ונעשית מותרת לבעלך.
כיון שישבה לפניו נרתעה מלפניו. אמרה לו: רבי, אין אני יודעת ללחוש עין.
אמר לה: התיזי רוק בפני שבע פעמים ואני מתרפא. ירקה בפניו שבע פעמים.
אמר לה: לכי אמרי לבעלך : "אתה אמרת פעם אחת, אני ירקתי שבע פעמים !"
אמרו לו תלמידיו: רבי, כך מבזים את התורה –לא היה לך לומר לאחד מאתנו ללחוש לך?!
אמר להם: לא דיו למאיר להיות שווה לקונו?! ששנה רבי ישמעאל: גדול שלום, ששם הנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו."

(מתוך ויקרא רבה ט' ט' - המקור בארמית).

 

[ושתי המלכה1]

החסיד והשתן (על משקל העורב והקוקוס)

החסיד לקח את ההתרחשות באופן אישי כאילו מכוונת נגדו. הוא מאוד שמח על כך שלא כאב את ה"עלבון" וה"ביזוי" שהיו קיימים אך ורק בתפיסתו את המצב.

 

[ינוקא1]

אני חושב

שהוא הבין מהרגע הראשון , שאות סוחר התכווין באופן אישי נגדו.

על זה הוא אומר שהוא נדהם מ"תכונת העזות בנפשו" של הסוחר.

אך למרות שהבין זאת , ולא היה מטומטם , הוא הגיע למצב שהוא לא הגיב (ואפילו תגובה נפשית , של עצב או כעס או מרמור) מתוך אינסטינקטים.

הוא יצא מהאינסטינקטים שלו , והיה מסוגל להתבונן על הכל שכלית וענינית בלבד.

 

[neophile]

זה אומר שלא מספיק רק לעבוד על השכל החושב

עם כל מני מחשבות מתחכמות ושצריך לעבוד על יתר התפקודים במקביל - במקרה הזה הוא מדבר על הריגשי .

למשל האם אני יכול להביא את עצמי למצב שבו אני יכול לשנות את מה שאני מרגיש ?

זאת שאלה פראקטית וכל הקטנוניות השיכלית היבשה של לומר "הבעיה היא שאתה אומר "אני" וכו' היא מיותרת ... כי זה שוב פעם לתת לשכל החושב להתפרע .

האם אתה מסוגל לשנות את האופן שבו אתה מרגיש בלי לחשוב על זה בכלל ?

האם נדמה לך שפילוסופיה תעזור לך או שהיא רק תתרץ את המצב הנוכחי שלך ?