|סיפור העצים המתנשקים../images/Emo146.gif../images/Emo25.gif../images/Emo146.gif
סיפור ששמעתי מר' ישראל אריאל: בבולגריה חיה משפחה של יהודים שלא הקפידה לחגוג חגי ישראל, אך על חגיגת טו בשבט הסבתא לא ויתרה. אחד הנכדים שאל את הסבתא מדוע דוקא מקיימים מצוות טו בשבט ??? וזו השיבה: ...כי בליל טו בשבט בחצות הליל העצים מתנשקים
|שקדיה. יצא הילד לבדוק וראה שזה לא נכון. בכה לסבתא וזו אמרה: העצים של א"י בלבד מתנשקים. מאז, נוצר בו החלום והגעגוע לארץ ישראל. הפירות והירקות בישראל כמעט כולם מעובדים. אפילו את פרי ההדר
יבאו. פירות א"י, מתחילים את עונתם בשבועות - חג הבציר ומסיימים בסוכות- חג האסיף משבועות עד סוכות ניתן להביא ביכורים (חוץ מזיתים , אותם ניתן להביא עד חנוכה). אין שמחה
בין סוכות לשבועות "הזורעים
בדמעה(...ירד גשם , לא ירד גשם?) ברינה יקצורו" התהליך עצמו מתחיל בטו בשבט - עולה השרף על האילנות (שלב הנשיקה)- שלב הגעגוע למתוק של הפרי. לב השמחה - טו באב
(האמצע שבין שבועות לסוכות). יש לדעת שלא קל לנו עם מתוק ולא קל עם גן עדן (כי משם גורשנו). כשמתוק זמין לנו, אנו לא נותנים לו ערך. לכן, מה שיש לנו זה חלומות וגעגועים לגן עדן. כשנוגעים במתוק של טו בשבט - נוגעים ממקום של געגועים וחלום. מקום זה מאפשר התממשותו של תהליך המטמיע ערך. בשלב המתאים מתנשקים
ובשלב המתאים מתבצעת ההפריה
. ובשבועות, עת הבציר, יוצאים לחולל בכרמים ולהביא ביכורי פרי גננו. כל דבר בזמנו מאפשר את המתוק האמיתי של הפרי.
סיפור ששמעתי מר' ישראל אריאל: בבולגריה חיה משפחה של יהודים שלא הקפידה לחגוג חגי ישראל, אך על חגיגת טו בשבט הסבתא לא ויתרה. אחד הנכדים שאל את הסבתא מדוע דוקא מקיימים מצוות טו בשבט ??? וזו השיבה: ...כי בליל טו בשבט בחצות הליל העצים מתנשקים
