סוזי סורפרייז
New member
סיפור הלידה של מיקוש ../images/Emo99.gif
בנות..אין שניה לנשום אבל הצלחתי לרשום משהו... מיקה היא האור של חיי והשאיבות גוזלות ממני כל רגע דל..קצת לישון גם צריך והופ אני איתה... מקווה שלא ארוך מדי...גם נורא התרגשתי לכתוב...
ות סוז
17.5 שבוע 33+4....יום חמישי רגיל...מסתיים בביקור אצל רפי בעבודה..אוספת אותו ונוסעים לאיקאה..שם משתוללים קצת וקונים חלוק אמבטיה מגניב למיקוש...2 צעצועים מגניבים..וכורסת הנקה שכל כך רציתי...עוד אכלנו שם פסטה בולונז וחזרנו הביתה נורא עייפים אבל בכל זאת הרכבנו את הכורסא. 18.5 שבוע 33+5. מיקה נולדה במשקל 2.200 בשעה 18:47 בלידה של 7 דקות. זה היה יום רגיל שהתחיל בשעה 9:00 בבוקר בהעברת בעלות על הרכב של אמא ואבא בסניף דואר של דיזנגוף. היה קצת בלגאנים כי נשכחו מסמכים אבל הכל עבר בשלום ובשעה 9:47 כבר נסענו להוד השרון לסיים לשלם לבאני-בי. גם שם לא כל כך רצו לתת לנו הנחה שדי ציפינו לה..אבל לקחנו מה שניתן לקחת..השגנו הנחה מסוימת (רפי היה מבסוט)..גיא שאל אותנו אם אנחנו לחוצים על הרהיטים ואמרנו שלא..עוד לא..הרי יש עוד לידות לפנינו לא? משם כבר נסענו לשרה ואריה לביקור קצרצר ואכלנו ארוחת בוקר סמלית. חזרנו הביתה והחלטנו לישון קצת. רפי נרדם מיד ואני הרגשתי סערה בבטן אז קמתי לשירותים. אכן היתה יציאה יפה ומתמשכת אבל הכאב לא עובר?!! הפשטתי את עצמי ונשארתי על האסלה עוד שעה וחצי. הכאב רק התחזק. כאב כזה של בטן תחתונה, של מחזור עםם פסטה מקולקלת מאיקאה?!... העיקר מיקה ישנה כשאני סוערת! רפי התעורר כולו סהרורי ובהה בי על האסלה. אמרתי לו שאני קצת לא מרגישה טוב ושכואבת לי הבטן. הוא שאל אם זה זה. אמרתי שאני לא יודעת אבל אולי ניסע לאיכילוב ומקסימום ישלחו אותנו הביתה... הכאבים התעצמו עד כדי כך שקצת היה קשה לנשום...רפי התרגז עלי שאני עוד מחפשת לקחת תיק ותחתונים חד פעמיים וספריי אלו-פירסט...דחפתי מה שיכלתי שזה ממש מעט וירדנו למטה. המונית שכבר ראתה אותי מתנשפת עצרה בחריקה ושאלה: לאיכילוב?! אמרנו: כן כן תן גז!!!..במונית כבר היה לי די סיוט..והתחלנו להבין שזה זה. הגענו למיון ב-18:00..הקבלה היתה ריקה. שלחתי את רפי לרשום אותי והשתדלתי לנשום... פתאום הגיעה אחות הריונית ושאלה אותי לשבוע שלי. אמרתי לה שאני בשבוע 34+5 (הכאבים בלבלו אותי לגמרי) ושכואב לי בבטן למטה.היא שלחה אותי לבדיקת שתן. די עצבן אותי כי השירותים היו מג'וייפים ולא היה לי פיפי ורבאק כאב לי!!!..טפטפתי כמה טיפות והאחות ראתה שיש לי אצטון בשתן..טוב נו לא שתיתי כמעט היום (יום שישי אין זמן)..לקחה אותי לחדר מוניטור שם חיברו אותי למוניטור. העיקר שמיקה בסדר. ואני משתנקת כמו כלב. מנסים להדריך אותי לנשום נכון אבל מה אני יודעת? כולה חודש שמיני וחצי. מגיעה אחות שמפשילה לי מכנסיים (טוב שאני בלי תחתונים!...חחח) ומיד מכניסה יד מיומנת שאני לא מרגישה. "את בפתיחה 4 בלידה פעילה". פה כבר הייתי די בהלם. מה לידה פעילה מה??!!!. מחכים לסניטר שיעלה אותי לחדר לידה ואני כואבת בטירוף. ציר כל דקה וחצי ככה זה נראה...מה עם אפידורל אני שואלת??!...ניתן לך ליטר עירוי ואז אפידורל. הגעתי לחדר לידה 9 בסופו של דבר שנראה כמו נצח. המיילדת טל הכניסה יד וקבעה כי הפתיחה כבר 8.5 (טוב אני די בהלם עכשיו). אם את צריכה ללחוץ תודיעי לי. העירוי מתחיל. מה עם אפידורל??!! איזה אפידורל ממי, את יולדת!!!..אם את צריכה ללחוץ... אז זהו שאני צריכה!!!!...המיילדת טל רצה לעברי ושמה כפפות. רפי מחזיק לי ביד ותופס רגל אחת ואני כבר מתחילה לצרוח "אמא אמאאאאאא"....מיקה רוצה לצאת!!!..מנסים להשתיק אותי שאני אתרכז בנשימות נכונות ולחיצות בזמן..אני לוחצת חזק מהתחת בשתיקה מופתית.. אומרים לי לבוא להרגיש את הראש..אני מושיטה יד ומרגישה משהו רך מבצבץ לי...לוחצת חזק ומיקה מתגלצ'ת..אני ממש מרגישה שפותחים לי ידנית את ה... הלידה נמשכה 7 דקות! טל מודיעה ומניחה את מיקה המייבבת עלי. ברגע הזה אני רועדת מאושר וממלמלת "ממי..ממי שלי"...לוקחים לי אותה ומנקים. רפי הגאון שלי שכמעט איבד יד מהלחיצות שלי..מצלם את התמונה הכי יפה בעולם..כשמיקה הסגלגלה עלי.. השיליה עוד מבצבצת לי ואנחנו פתאום לבד בחדר רק שנינו. בהלם טוטאלי שנהיינו הורים בתאריך זה יום שישי, 18 במאי, א' בסיון. הכל נורא מהר לנו ואנחנו לא מבינים איך הגענו עד הלום. השיליה עוד מסרבת פקודה גם אחרי שעה ואני כל כך רוצה להתקשר לאמא שלי..אבל האחיות אומרות לחכות שהשיליה תצא. בסוף אני נלקחת לחדר ניתוח להרדמה מלאה אבל קצרה שם נשלפת ממני השיליה ותופרים אותי בתפר אחד מקרע יחיד שהיה לי. ההתאוששות לוקחת שעתיים שנראות כמו נצח!! רפי נכנס ואומר שהוא הודיע כבר לכולם ואני מבועסת כי אני רציתי להודיע אבל זה עובר לי בשניה כשאני נזכרת באוצרית שלי שנלקחה לפגייה בשל גילה המוקדם. אחרי שעתיים מעבירים אותי לחדר 4 (איך שמחתי שזה 4!) ואומרים לי שהמשפחה שלי הלכה לאכול, ואני כל כך רעבה... בכל זאת כבר 24:00 ואכלתי רק ב-11 בבוקר. רפי פתאום מפציע בחדר ואומר שההורים שלי פה וגם מירי והם הזמינו פיצה. הוא ראה אתת מיקה והיא מדהימה..אני נמסה מאושר. אמא שלי נכנסת כולה רועדת מאושר (רפי שלף אותם מהקולנוע ממש בהתחלה של הפרסומות). כל העולם ממש בשוק איך ילדנו כל כך מהר. אנחנו אוכלים פיצה ביחד ואני מנסה לדדות לפגיה אבל נתקפת סחרחורות וחוזרת למיטה. כולם הולכים הביתה ורק אני לא ישנה. מיקה שלי נולדה לי..למי יש כוח לישון!
בנות..אין שניה לנשום אבל הצלחתי לרשום משהו... מיקה היא האור של חיי והשאיבות גוזלות ממני כל רגע דל..קצת לישון גם צריך והופ אני איתה... מקווה שלא ארוך מדי...גם נורא התרגשתי לכתוב...
