סיפור בהמשכים

[דז]

סיפור בהמשכים

חשיבה דקה ,רוח היצירה , משהו שונה,מחוץ למסורת.-יוצרת משהו שונה,עולם ומלאו. תא אחד ,הופך ל2 שהופכים ל4. וככה בעולם שהיה שונה או כמו זה ,מישהו יצר דמות ובנה לה תפאורה. אישונים חומים,מסביב אדמה לבנה, מוצפת נהרות אדומים,נהרות הדם,. מצמוץ עייף ,גם לעיין כבר אין כוח. מסביב הכול כחול ,והפעם לא מאיפור ,כבר מזמן לא היה איפור... עור צמא למים מוצף בזעה. שער מנופח מלחות,לחות שמצטברת עם הזמן. כבר הרבה זמן מהבוקר ,הבוקר האחרון?. ואיזה עולם לדמות הזו? עולם כמוה או עולם שיתתאים לה,ומה מתאים. סיפור בהמשכים ,עד הסוף

 

[יודוקוליס ליפשיץ]

דז

מקסימה כרגיל

 

[דז]

תודה

 

[דז]

ההמשך

הדמות מסתובבת,יצרו לה עולם של אשליות. לרוב היא בוכה,אבל לפעמים גם יודעת לצחוק. היא אישיות בהיסטוריה,תזכר ככלום,לא תזכר,על זה לא חתום. ואני לרגע הדמות,אני הולכת איתה,יד ביד,עמוק בפים,הולכות,דמעות בעינים,ראש בעננים. מסביב בזווית העין אשליה של ליצן ,עם אף ורדרד גדול ,וחיוך ,אבל החיוך הוא אשליה סתם איפור אדום בצורת בננה הפוכה. ואני רואה ,והצורך באשליות לחיוך עושה לדמות לבכות, היא לא בוכה, כי אין לה לעולם הזה רגשות,באמת? ממשיכות ללכת ,יד ביד אחת בתוך השניה,נכנסות ליער ,הדמות מסתכלת,ובשניה אני לא מבינה איך,מוצאת את המקום הכי לא נוח קשה שטוח ,וכואב בגב,גם קר,ואני והדמות עוצמות עינים. מחר יום חדש

 

[דז]

המשך לסוף

ובבוקר קמות ,ברקע שומעת קול בס וחצוצרות,כבד ועצוב ,הבלוז. ועכשו אני לגמרי מבינה ,שגם אם לא יסתכלו לא יראו ,לא יקשיבו יחרישו הדמות תישאר חייה. אבל אני לא ,וככה בבוקר סתו או אביב ,ביער מחריש ומכאיב,אני והדמות נפרדות ,והענים שלה עוד אדומות