ריקי זו אני
Well-known member
היום יום השנה לפטירת אימו של בעלי ז"ל
יום חול שיגרתי לגמרי... לבעלי יום שבו אני מורידה הילוך לכבודה...
אשה אינטליגנטית מאוד... חכמה ומשכילה שעברה בחיים שלה...
מה שאלפיים נשים בעולם לא עוברות במהלך חייהן... וכן, אני מתכוונת לשואה,
מתכוונת לעליה... למחנה ההסגר בקפריסין... ועד לרופאים שהרימו ידיים כשבישרו
להורים שבנם, קצין צנחנים, לא ישרוד 'יותר משעתיים' - והוא שרד... נפטר לפני שנתיים
וקצת מאותה פציעה...
מול אשה שכזו עמדתי אני. צעירונת... מאוהבת... אוהבת... שבאה אל ביתה...
לקחת לה את בן הזקונים שלה - ילדונת מהעדה הלא נכונה... מהשכונה הלא סימפטית...
ממשפחה? אללה יוסטור...
לא! ממש לא חלומה המתוק של אמא שכזו למי מהבנים המוצלחים מאוד שלה... שיכול
למחוא כף ורבות מבנות העשירים תעמודנה מולו... לבקש את ידו.
מלח הארץ... יפה הבלורית והתואר... היום הייתי מכנה אותו 'ישראל הראשונה'...
ללא ספק.
למדתי להכיר אותה, לפחד ממנה ולשנוא אותה ביחד...
יום חורפי זה היה. בעל המשרד לחקירות פרטיות... הגבר היפה הזה... חתיך על ממש
בא אלי, המזכירה, בהצעה מפתה מאין כמוה... טיול לרמת הגולן.
מבחינתי? אזור שמעולם לא בקרתי בו... עולמי הצר כעולם נמלה התרחב באותם שנים מהבית אל המשרד בדרום תל אביב.
לא יותר...
בדרך חזרה מהטיול שהיה עבורי מ ק ס י ם... הציע שנעבור דרך בית הוריו
משם נהג לאסוף סירים מלאים בכל טוב העולם... ויחד היינו זוללים מהם...
חוסכים לא מעט כסף שלא היה לנו... ונהנים ממזון משובח... עשוי ביד אמנית...
ממוצע הונגרי... אז למדתי להכיר את הגולש... את הכרוב ממולא ועוד מיני מאכלים
כולל עוף עם תפוחי אדמה ועוד כהנה וכהנה...
התקבלתי בסבר פנים... איך נאמר 'סביר'...
הושבתי אל שולחן האוכל המשפחתי... כוס תה עם לימון... ואמא שאומרת לבן שלה...
'היא לא רואה את עצמה רק מזכירה שלך'... טון ועוצמת קול שגם מהרחובות השכנים שמעו בבירור...
והיא לא הסתירה את הסיבה 'היא לא משלנו'... וסיכמה ב- 'אני אומרת לך תיזהר'...
לו היה לי האומץ... קמה והולכת... אבל התחת... התחת שלי היה כבד כמו בסיס של עמוד תמיכה רומי...
הושפלתי....
בסך הכל לא היה ביננו משהו רומנטי... ברמה של משהו שיהיה דומה ל'זוג'... הוא בוס ואני מזכירה.
וטיול.
מאותו ביקור... לא דרכה כף רגלי בבית הוריו. טיולים? אהלן וסהאלן... לדרום... אללה כיאפק...
ירושלים העתיקה... כותל.... על העיני ועל הראסי... לבית הוריו לטובת סירים מלאי כל טוב???
תודה על הטיול...
הלילה... אותו הלילה שהחל מתוק מדבש והסתיים מתוק פי כמה וכמה... היה הלילה ששינה
גורלות... ואם לא גורלות... אז את גורלי.
אלה שלילה מתחיל עוד באור יום... זמן שהוא ביקש ממני שלא אחזור הביתה... שאסביר
בעבודה מאומצת... בכל הלילה... וכו'. וכשהאישור התקבל... הזמין אותי לפאב צפון תל אביבי
מקום שהוא וחברים נהגו לשבת וללגום... ואני? מה לי ולמקומות האלה? בירה? משקאות חריפים? אני? פיכס...
יצאנו. גשם זלעפות שטף את תל אביב ללא הפסקה. פאב. שוק תרבותי...
המולה רבתי, מוסיקה בדציבלים לא מוכרים... מלצריות זריזות... ועשן עשן הסיגריות מחניק.
הזמין לעצמו מה שהזמין... אני בקשתי מיץ אשכוליות... הכי אוהבת בעולם... הכי הכי...
עד שהשתיק את כל באי הפאב... ירד על ברכיו... בקש שאגיד לו 'כן'
חלום שהבטחתי לא לחלום - התגשם...
פעם ראשונה בחיים ראיתי שמשהי מקנאת בי... שמחתי המון... רקדנו לגמנו...
כן - נשיקה ראשונה אמיתית... כזו...
בתחילה לא נתתי דעת לענייני המחזור שלא הופיע... קורה לבנות בתחילת העשור
השלישי לחייהן... אחר כך פניקה... פאב, נשיקה... זה תירוץ לא טוב אצל טריפוליטאים...
הדיכאון הפך לפחד אמיתי... מוחשי...
הרי אבא אמר לאחים שלי... שזה מה שיהיה... ומי יכיל את בושת המשפחה?
שמעתי כבר את אחי צועקים עלי 'זונה מתקלחת לא רואים שהיא זונה... '
הרגשתי את כף היד... את כפות הידיים בפנים שלי... סטירה אחר סטירה...
ואבא מחמם את האויר... 'אמרתי לכם שאסור היה...' בעיטות כואבות לבטן.
זה היה לי כל כך מוחשי...
היו מקרים כאלה בשכונה. אחד מהסיפורים לא נגמר בטוב... או נכון יותר בלא רע מאוד...
דליה היפה איך הפכה לדליה המפגרת... ? הפנים היפות שחטפו מטר של אגרופים גבריים
ישירים... ולבסוף בסוף בסוף... האימוץ.
אמא שלי אמרה לי שהיא לא יודעת מכלום. שאני אספר. בכתה עלי אמא שלי בלילות...
'מילא עשית את זה עם משהו משלנו... היה חוטף מכות מתחתנים לפני הבטן גדלה... יופי'
אני חושבת ששבוע בכיתי אחרי שהבדיקה הראתה חיובי...
בוכה על הגורל שלי... בוכה על הבן או הבת שילך הישר לאימוץ... כמה מחכים לילדים מהאומללות הזו...
והגבר שלי או שעובד או שאני מסתירה ממנו... מנסה לידחות את הקץ...
עד שבא לפני סיום יום עבודה ואמר לי 'מה עושה אותך כל כך יפה'??? 'אני יפה? אני?
הכל התפרץ וכשאנחנו הצפון אפריקאיות מתפוצצות...
לחשתי אל חלל המשרד - 'אני... אני... אני... חיובית'.
תחילה לא הבין... אחר כך שניות של לא הבין... ואז. כשאני יושבת ובוכה...
ובוכה... מרוסקת הוא פוצח בשאגות שמחה ורוקד סביבי... לא יודעת כמה זמן לא נרגע...
חצי שעה, שעה...
אחר כך כשנרגע אמר לי 'את בידיים טובות'
wow כמה אהבתי אותו... כמה אושר היה בי מהתגובה שלו...
כבר באותו הלילה עברנו דרך בית הורי, אמא הורידה לי את כל הרכוש הפרטי שלי...
בתיק עור ישן בלי טיפת חן... התחבקנו והתנשקנו... 'יהיה לך המון טוב ילדה שלי' אמרה לי
אמא מבינה שהיו אלה רגעים שסגרתי דלת מאחורי ואני עומדת לפתוח דלתות אחרות...
ולפני שיצאנו לדרך אמא ברכה אותי... לדרכי החדשה וביקשה רק לדעת מה שקורה...
הבטחתי לאמא שבחיים לא אנטוש אותה. לעולם. וכך היה...
ידעתי שאני אהיה במקלט לא אוהד... לא יכולתי לשאר כמה לא אוהד...
מחד וכמה מפנק לצד חוסר האהדה... הייתי מלכה בבית שלא רצה אותי... וידע
להראות לי את זה...
עליתי במשקל במהירות שיא. סך הכל גוף לא קטן... הוסיף בהריון הזה 34 ק"ג...
בצקות ברגליים... ידיים אדומות... בפנים... התחת הפך להיות מפלצתי... ירכיים???
בר מינן...
ערב אחד... לפני שמתחיל מסע שיכנוע שאקום ונלך את הסיבוב הרגיל אל
המרכז המסחרי... וחזרה..., יושבת על המרפסת... מעבירה עוד יום... באו אלי
אביו ואימו... מחיוכים... 'ריק יקרה'... פתחה אמא שלו... ואני מביטה... בהם...
'ריקי יקרה'...? אני???
נכון... התקבלתי במיטה עם סדין משי... ומתחת סדין חשמלי... כר מפנק ופוך אמיתי...
שטיחון צמר לצד המיטה... שמפו וסבונים ומים חמים... הכל. אבל 'ריקי יקירה'...
ענדה לי ענק לצואר... וצמיד זהב לבן משובץ... וטבעת טועמת... עשרות אלפי ש"ח...
לא מעט עשרות אלפים...
בקשו סליחה. ביקשו לפתוח דך חדש... בקשו את מקומם הנכון והטבעי להיות
סבא וסבתא לנכד/ה שבתוכי...
מאותו היום ועד ל... היינו חברות טובות. היא... ואני...
רק טבעי שתדרוש לפנק אותי בכל ההריון של הבת הבאה בתור... שבאה
לעולם כמעט בלי הפרש... מהבכורה. כמה צחקנו שאנחנו אלופי הפנצ'רים...
עד שנפרדנו.
עשר שנים של נתק מאבי ילדי... ומכל משפחתו, חבריו מכולם. הוא לחייו ואני לחיי.
לא היה לי צל של מושג שאמא שלו ואמא שלי החלו לשתף פעולה והיו לחברות נפשש...
מושג לא היה לי. סימן אמא שלי לא נתנה לי. אפס.
ליום הולדת 50... (שנת 2007) מסיבת הפתעה לאיש שהכי שונא מסיבות כאלה - בעולם...
400 מוזמנים ויותר. חפלה... בחווה ומכל המשפחה שלי... מוזמנת אחת... אמא שלי.
לילדים הבטחתי שאהיה שם... למרות שידעתי איזה גהינום אעבור שם...
אם היתה אחת שנואה... בקונצנזוס מלא... זו הייתי אני. חששתי שירקו עלי... קללות 'וברכות'...
ידעתי שאסתדר. והוא? אם יגיד לי בואי... אבוא... אם יגיד לי 'לכי'... אכנס
אל הרכב שלי ואצא... אבל אדע וידעו הילדים... עשיתי מאמץ, שאלוהים לבדו יודע...
מה הוא מאמץ...
הגעתי.
בנותי ובני מקבלים את פניי. ידעתי שאין לי שום ברירה שבעולם, אני מחוייבת לעמוד
מול אמא שלו..., לא יודעת אם להגיד... להתנצל... לבכות... לצחוק... לרעוד...
עשר שנים של נתק... - מוחלט.
בכורתי הנרגשת ובתי מוליכים אותי אל שורה של כורסאות... מחוץ להמולה... מתקרבת...
רואה את האחיות של הסבתא... ובמרכז אמא שלו... ולצידה אוחזות יד ביד אמא שלי...
מדברות וצוחקות... כמו הן מכירות מליון שנה... 'איך?' עולה הרהור בראשי...
ראשונה להביט בי בסלידה ממש... אחות של... הדודה... אחריה מיד אמא שלי...
ולאחריה כמו מלכה ללא כתר אמא שלו... נעמדתי מולן. הרגליים רעדו... שקשקו...
דמעות... מילים שלא יוצאות מהפה... ירדתי על ברכיי... לא יכולה לעמוד מעליהן...
אמיו הביטה בי, הרימה ביד אחת את ראשי... ואמרה לי משפט שלא ישכח
קומי, התנערי וצאי לקבל את אורחיך... כי הקהל הזה אורח שלכם'... עשיתי כמצותה
עד שהקהל התבקש לשמור על שקט... לטובת אפקט ההפתעה. עמדתי בין המאות...
הוא ניגש אלי... הושיט לי את ידו... ולחש את שמי...
כשנתיים לאחר אותו הלילה נפטרה מדום לב. לא סבל וללא מחלה... בשינה.
בעוד פחות מחודש יום הזכרון לאימי... כן...
כאילו חיכו לראות ולהבין שאנחנו באמת ובתמים בונים את המשפחה שלנו מחדש...
על היסודות של מה שבנינו - והרסתי...
וכשראו את הכיוון הסתלקו לנו... בזו אחר זו... השאירו אותנו - יתומים.
הכל כתבתי לזכרה מאהבה...
יום חול שיגרתי לגמרי... לבעלי יום שבו אני מורידה הילוך לכבודה...
אשה אינטליגנטית מאוד... חכמה ומשכילה שעברה בחיים שלה...
מה שאלפיים נשים בעולם לא עוברות במהלך חייהן... וכן, אני מתכוונת לשואה,
מתכוונת לעליה... למחנה ההסגר בקפריסין... ועד לרופאים שהרימו ידיים כשבישרו
להורים שבנם, קצין צנחנים, לא ישרוד 'יותר משעתיים' - והוא שרד... נפטר לפני שנתיים
וקצת מאותה פציעה...
מול אשה שכזו עמדתי אני. צעירונת... מאוהבת... אוהבת... שבאה אל ביתה...
לקחת לה את בן הזקונים שלה - ילדונת מהעדה הלא נכונה... מהשכונה הלא סימפטית...
ממשפחה? אללה יוסטור...
לא! ממש לא חלומה המתוק של אמא שכזו למי מהבנים המוצלחים מאוד שלה... שיכול
למחוא כף ורבות מבנות העשירים תעמודנה מולו... לבקש את ידו.
מלח הארץ... יפה הבלורית והתואר... היום הייתי מכנה אותו 'ישראל הראשונה'...
ללא ספק.
למדתי להכיר אותה, לפחד ממנה ולשנוא אותה ביחד...
יום חורפי זה היה. בעל המשרד לחקירות פרטיות... הגבר היפה הזה... חתיך על ממש
בא אלי, המזכירה, בהצעה מפתה מאין כמוה... טיול לרמת הגולן.
מבחינתי? אזור שמעולם לא בקרתי בו... עולמי הצר כעולם נמלה התרחב באותם שנים מהבית אל המשרד בדרום תל אביב.
לא יותר...
בדרך חזרה מהטיול שהיה עבורי מ ק ס י ם... הציע שנעבור דרך בית הוריו
משם נהג לאסוף סירים מלאים בכל טוב העולם... ויחד היינו זוללים מהם...
חוסכים לא מעט כסף שלא היה לנו... ונהנים ממזון משובח... עשוי ביד אמנית...
ממוצע הונגרי... אז למדתי להכיר את הגולש... את הכרוב ממולא ועוד מיני מאכלים
כולל עוף עם תפוחי אדמה ועוד כהנה וכהנה...
התקבלתי בסבר פנים... איך נאמר 'סביר'...
הושבתי אל שולחן האוכל המשפחתי... כוס תה עם לימון... ואמא שאומרת לבן שלה...
'היא לא רואה את עצמה רק מזכירה שלך'... טון ועוצמת קול שגם מהרחובות השכנים שמעו בבירור...
והיא לא הסתירה את הסיבה 'היא לא משלנו'... וסיכמה ב- 'אני אומרת לך תיזהר'...
לו היה לי האומץ... קמה והולכת... אבל התחת... התחת שלי היה כבד כמו בסיס של עמוד תמיכה רומי...
הושפלתי....
בסך הכל לא היה ביננו משהו רומנטי... ברמה של משהו שיהיה דומה ל'זוג'... הוא בוס ואני מזכירה.
וטיול.
מאותו ביקור... לא דרכה כף רגלי בבית הוריו. טיולים? אהלן וסהאלן... לדרום... אללה כיאפק...
ירושלים העתיקה... כותל.... על העיני ועל הראסי... לבית הוריו לטובת סירים מלאי כל טוב???
תודה על הטיול...
הלילה... אותו הלילה שהחל מתוק מדבש והסתיים מתוק פי כמה וכמה... היה הלילה ששינה
גורלות... ואם לא גורלות... אז את גורלי.
אלה שלילה מתחיל עוד באור יום... זמן שהוא ביקש ממני שלא אחזור הביתה... שאסביר
בעבודה מאומצת... בכל הלילה... וכו'. וכשהאישור התקבל... הזמין אותי לפאב צפון תל אביבי
מקום שהוא וחברים נהגו לשבת וללגום... ואני? מה לי ולמקומות האלה? בירה? משקאות חריפים? אני? פיכס...
יצאנו. גשם זלעפות שטף את תל אביב ללא הפסקה. פאב. שוק תרבותי...
המולה רבתי, מוסיקה בדציבלים לא מוכרים... מלצריות זריזות... ועשן עשן הסיגריות מחניק.
הזמין לעצמו מה שהזמין... אני בקשתי מיץ אשכוליות... הכי אוהבת בעולם... הכי הכי...
עד שהשתיק את כל באי הפאב... ירד על ברכיו... בקש שאגיד לו 'כן'
חלום שהבטחתי לא לחלום - התגשם...
פעם ראשונה בחיים ראיתי שמשהי מקנאת בי... שמחתי המון... רקדנו לגמנו...
כן - נשיקה ראשונה אמיתית... כזו...
בתחילה לא נתתי דעת לענייני המחזור שלא הופיע... קורה לבנות בתחילת העשור
השלישי לחייהן... אחר כך פניקה... פאב, נשיקה... זה תירוץ לא טוב אצל טריפוליטאים...
הדיכאון הפך לפחד אמיתי... מוחשי...
הרי אבא אמר לאחים שלי... שזה מה שיהיה... ומי יכיל את בושת המשפחה?
שמעתי כבר את אחי צועקים עלי 'זונה מתקלחת לא רואים שהיא זונה... '
הרגשתי את כף היד... את כפות הידיים בפנים שלי... סטירה אחר סטירה...
ואבא מחמם את האויר... 'אמרתי לכם שאסור היה...' בעיטות כואבות לבטן.
זה היה לי כל כך מוחשי...
היו מקרים כאלה בשכונה. אחד מהסיפורים לא נגמר בטוב... או נכון יותר בלא רע מאוד...
דליה היפה איך הפכה לדליה המפגרת... ? הפנים היפות שחטפו מטר של אגרופים גבריים
ישירים... ולבסוף בסוף בסוף... האימוץ.
אמא שלי אמרה לי שהיא לא יודעת מכלום. שאני אספר. בכתה עלי אמא שלי בלילות...
'מילא עשית את זה עם משהו משלנו... היה חוטף מכות מתחתנים לפני הבטן גדלה... יופי'
אני חושבת ששבוע בכיתי אחרי שהבדיקה הראתה חיובי...
בוכה על הגורל שלי... בוכה על הבן או הבת שילך הישר לאימוץ... כמה מחכים לילדים מהאומללות הזו...
והגבר שלי או שעובד או שאני מסתירה ממנו... מנסה לידחות את הקץ...
עד שבא לפני סיום יום עבודה ואמר לי 'מה עושה אותך כל כך יפה'??? 'אני יפה? אני?
הכל התפרץ וכשאנחנו הצפון אפריקאיות מתפוצצות...
לחשתי אל חלל המשרד - 'אני... אני... אני... חיובית'.
תחילה לא הבין... אחר כך שניות של לא הבין... ואז. כשאני יושבת ובוכה...
ובוכה... מרוסקת הוא פוצח בשאגות שמחה ורוקד סביבי... לא יודעת כמה זמן לא נרגע...
חצי שעה, שעה...
אחר כך כשנרגע אמר לי 'את בידיים טובות'
wow כמה אהבתי אותו... כמה אושר היה בי מהתגובה שלו...
כבר באותו הלילה עברנו דרך בית הורי, אמא הורידה לי את כל הרכוש הפרטי שלי...
בתיק עור ישן בלי טיפת חן... התחבקנו והתנשקנו... 'יהיה לך המון טוב ילדה שלי' אמרה לי
אמא מבינה שהיו אלה רגעים שסגרתי דלת מאחורי ואני עומדת לפתוח דלתות אחרות...
ולפני שיצאנו לדרך אמא ברכה אותי... לדרכי החדשה וביקשה רק לדעת מה שקורה...
הבטחתי לאמא שבחיים לא אנטוש אותה. לעולם. וכך היה...
ידעתי שאני אהיה במקלט לא אוהד... לא יכולתי לשאר כמה לא אוהד...
מחד וכמה מפנק לצד חוסר האהדה... הייתי מלכה בבית שלא רצה אותי... וידע
להראות לי את זה...
עליתי במשקל במהירות שיא. סך הכל גוף לא קטן... הוסיף בהריון הזה 34 ק"ג...
בצקות ברגליים... ידיים אדומות... בפנים... התחת הפך להיות מפלצתי... ירכיים???
בר מינן...
ערב אחד... לפני שמתחיל מסע שיכנוע שאקום ונלך את הסיבוב הרגיל אל
המרכז המסחרי... וחזרה..., יושבת על המרפסת... מעבירה עוד יום... באו אלי
אביו ואימו... מחיוכים... 'ריק יקרה'... פתחה אמא שלו... ואני מביטה... בהם...
'ריקי יקרה'...? אני???
נכון... התקבלתי במיטה עם סדין משי... ומתחת סדין חשמלי... כר מפנק ופוך אמיתי...
שטיחון צמר לצד המיטה... שמפו וסבונים ומים חמים... הכל. אבל 'ריקי יקירה'...
ענדה לי ענק לצואר... וצמיד זהב לבן משובץ... וטבעת טועמת... עשרות אלפי ש"ח...
לא מעט עשרות אלפים...
בקשו סליחה. ביקשו לפתוח דך חדש... בקשו את מקומם הנכון והטבעי להיות
סבא וסבתא לנכד/ה שבתוכי...
מאותו היום ועד ל... היינו חברות טובות. היא... ואני...
רק טבעי שתדרוש לפנק אותי בכל ההריון של הבת הבאה בתור... שבאה
לעולם כמעט בלי הפרש... מהבכורה. כמה צחקנו שאנחנו אלופי הפנצ'רים...
עד שנפרדנו.
עשר שנים של נתק מאבי ילדי... ומכל משפחתו, חבריו מכולם. הוא לחייו ואני לחיי.
לא היה לי צל של מושג שאמא שלו ואמא שלי החלו לשתף פעולה והיו לחברות נפשש...
מושג לא היה לי. סימן אמא שלי לא נתנה לי. אפס.
ליום הולדת 50... (שנת 2007) מסיבת הפתעה לאיש שהכי שונא מסיבות כאלה - בעולם...
400 מוזמנים ויותר. חפלה... בחווה ומכל המשפחה שלי... מוזמנת אחת... אמא שלי.
לילדים הבטחתי שאהיה שם... למרות שידעתי איזה גהינום אעבור שם...
אם היתה אחת שנואה... בקונצנזוס מלא... זו הייתי אני. חששתי שירקו עלי... קללות 'וברכות'...
ידעתי שאסתדר. והוא? אם יגיד לי בואי... אבוא... אם יגיד לי 'לכי'... אכנס
אל הרכב שלי ואצא... אבל אדע וידעו הילדים... עשיתי מאמץ, שאלוהים לבדו יודע...
מה הוא מאמץ...
הגעתי.
בנותי ובני מקבלים את פניי. ידעתי שאין לי שום ברירה שבעולם, אני מחוייבת לעמוד
מול אמא שלו..., לא יודעת אם להגיד... להתנצל... לבכות... לצחוק... לרעוד...
עשר שנים של נתק... - מוחלט.
בכורתי הנרגשת ובתי מוליכים אותי אל שורה של כורסאות... מחוץ להמולה... מתקרבת...
רואה את האחיות של הסבתא... ובמרכז אמא שלו... ולצידה אוחזות יד ביד אמא שלי...
מדברות וצוחקות... כמו הן מכירות מליון שנה... 'איך?' עולה הרהור בראשי...
ראשונה להביט בי בסלידה ממש... אחות של... הדודה... אחריה מיד אמא שלי...
ולאחריה כמו מלכה ללא כתר אמא שלו... נעמדתי מולן. הרגליים רעדו... שקשקו...
דמעות... מילים שלא יוצאות מהפה... ירדתי על ברכיי... לא יכולה לעמוד מעליהן...
אמיו הביטה בי, הרימה ביד אחת את ראשי... ואמרה לי משפט שלא ישכח
קומי, התנערי וצאי לקבל את אורחיך... כי הקהל הזה אורח שלכם'... עשיתי כמצותה
עד שהקהל התבקש לשמור על שקט... לטובת אפקט ההפתעה. עמדתי בין המאות...
הוא ניגש אלי... הושיט לי את ידו... ולחש את שמי...
כשנתיים לאחר אותו הלילה נפטרה מדום לב. לא סבל וללא מחלה... בשינה.
בעוד פחות מחודש יום הזכרון לאימי... כן...
כאילו חיכו לראות ולהבין שאנחנו באמת ובתמים בונים את המשפחה שלנו מחדש...
על היסודות של מה שבנינו - והרסתי...
וכשראו את הכיוון הסתלקו לנו... בזו אחר זו... השאירו אותנו - יתומים.
הכל כתבתי לזכרה מאהבה...
ת.נ.צ.ב.ה 