און – הגיבור הרשלן מתל אביב
פרק 1: דירת הסבים
בן 28, יפה תואר, עם עיניים כחולות ושיער שמשי, און גר בדירה שהורישו לו סבו וסבתו בתל אביב. הדירה, שלושה חדרים, ישנה ומעט מוזנחת, הייתה עולם שלם בפני עצמה – עם רצפת שומשום עייפה, מרפסת צרה ועציץ עקום.
הוא לא עבד במשרה קבועה, לא התעסק באורחות חיים מסודרות – און, בפשטות, היה רשלן מטבעו.
פרק 2: הרשלנות כמורשת
הוריו התרחקו, אבל סבו וסבתו היו העולם שלו כשהיה ילד. הירושה שקיבל לא הביאה איתה אחריות – רק דירה עם קירות זקנים ואוסף של חפצים ישנים. און אהב את הנוחות, אבל לא סידר, לא תכנן, ולא דאג.
פרק 3: חיים לא מסודרים
יום־יום הוא התנהל בקצב משלו – לפעמים קם מוקדם, קפה ביד, לפעמים שינה עד הצהריים. הכביסה הערימה בפינה, הכלים המשיכו להצטבר, וכל דבר שדרש מעט מאמץ נדחה למועד לא מוגדר.
פרק 4: חלומות רופפים
און דיבר הרבה – על ספר שהוא רוצה לכתוב, בית קפה שייפתח, טיולים בעולם – אבל כל חלום נשאר במצב של "יום אחד". הקלות שבה נדחה כל דבר הפכה למגדלור של רשלנות עצמית.
פרק 5: התמונה שזעזעה
יום אחד בשוק הפשפשים, בין כל האבנים העתיקות והוינטג', מצא תמונה ישנה של סבו וסבתו. המבט החם שלהם, הסבלנות, ההבטחה ש"החיים הם לא מרוץ", נגעו לו. הוא קנה אותה, תלה אותה מול מיטתו, וחשב שאולי זה יזכיר לו משהו.
פרק 6: התזמון של הרשלן
אבל און נשאר הוא – רשלן, מפוזר, שכחני. הוא המשיך לדחות, לשכוח, לגלוש בטלפון עד שעות הלילה. עד שהגיעה אותה אקראיות, אותה מהפכה לא צפויה.
פרק 7: השריפה מתחילה
בערב חם בתל אביב, כשהשכנים כבר יצאו לעבודה ואון עוד ישן, התחילה שריפה בבניין ממול. עשן שחור מילא את האוויר, צעקות נשמעו ברחוב. און, בלי תכנן, בלי לחשוב יותר מדי, קם ויצא לעזור.
פרק 8: הצלת החיים
הוא מצא משפחה שנתקעה בין הקומות, ילדים מבוהלים וגרם להם לצאת דרך המסדרון המלא עשן. בלי לחשוב פעמיים, בלי ציוד, עם חולצה סמרטוטית שהרטיב במים, הוביל אותם למקום מבטחים.
פרק 9: הגיבור הרשלן
התושבים קראו לו "הגיבור הרשלן" – האיש שלא דאג לסדר את חייו, אבל בזכות המזל והאינטואיציה שלו הציל רבים. און עצמו נמנע מלהיות במרכז תשומת הלב, והמשיך בחייו בדיוק כמו קודם, רק עם קצת חיוך רחב יותר.
פרק 10: הסדר בתוך הכאוס
הוא הבין אולי קצת יותר – שהחיים לא צריכים להיות מושלמים, אבל לעיתים הרשלנות היא לא חסרון, אלא מיקום מפתיע בזמן הנכון. און נשאר הוא, רשלן, יפה תואר, קצת מבולגן – אבל עם סיפוק עמוק שביום אחד אחד, הוא עשה שינוי אמיתי.
