סיפורי רכבות .....
רכבות ... בכל מקום בעולם כמעט קיימת רשת רכבות גדולה בהרבה מקומות בעולם הרכבות היא גם פרנסה לאלפי ומאות אלפי אנשים שעובדים בה ומתפרנסים ממנה ובמדינות העולם השלישי בדגש על הודו הרכבת היא כלי התחבורה המוביל והפופולארי ביותר , ומקבץ סביבו הרבה חוויות למטייל הממוצע . חוויות מהרכבת ההודית , כל מי שהיה בהודו ונסע ברכבת נסיעת לילה ומעבר לזה , מכיר את חיי הרכבת ההודית , חיי הרציפים , הקרונות, דרגשי השינה , התושבים החיים לצד פסי הרכבת , הקבצנים , מנקי הרכבות המצורעים ועוד ועוד . אני אשמח אם בשרשור זה תחלקו את חוויותכם ברכבות השונות , בין אם בהודו בין אם בכל מדינה אחרת . החוויה שלי : לאחר הרבה נסיעות ברכבות בהודו הכוללת גם נסיעה מאד ארוכה מדלהי לגואה של 42 שעות , שום דבר לא הכין אותי לנסיעה הזו , לכאורה היה מדובר במבצע פשוט מאד של נסיעה מקטמנדו - סונאלי - ווראנסי נסיעה פשוטה שהפכה לסיוט לא קטן.... יוצאים בלילה באוטובוס מקומי מקטמנדו , לאחר נסיעה של 4 שעות ישנה עצירה של 4 שעות מכוון שבנפאל חל עוצר נסיעה החל משעה 12 בלילה ועד 4 לפנות בוקר , 4 שעות , מנסים לישון קצת אך ללא הצלחה , משם ממשיכים ומגיעים לסונאלי עיירת הגבול בין הודו - נפאל . עוברים את הגבול וישר רצים לתפוס את האוטובוס לווראנסי , אך מתברר לנו שכל האוטובוסים לא נוסעים מכוון שמתרחשת בדרך הפגנה כלשהי של מוסלמים ולכן הכביש נחסם ולא ידוע מתי ייפתח לתנועה . לאחר התייעצות עם כמה מקומיים החלטנו אני וחברתי על אופצית הרכבת לאחר שביררנו גם שרכבת ניתן לקחת מגורקפור אשר שוכנת במרחק 3 שעות נסיעה מסונלי ונסיעה משם ברכבת שיוצאת ב 2 בצהריים לווראנסי תיקח 7 שעות בדיוק . שמחים יצאנו לדרך באוטובוס מקומי על אבר גורקפור ששמענו עליה לא מעט דברים שליליים ותרמילאים שפשוט אמרו לנו לא להתקרב למקום , אבל אנחנו ישראלים ואנחנו חזקים ואיזה מקום יכול להתיש אותנו? , אז נסענו מגיעים לאחר 4 שעות לתחנת הרכבת בגורקפור , עיר מסריחה ומטונפת ברמות שדלהי נראית פנינת השרון לידה ועוד עזבו את נחילי היתושים והברחשים שנכנסים לכל חור אפשרי , כן כן , גם לחור ההוא .. אבל עזבו את זה. טוב , הולכים לקנות כרטיסים , בדלפק מבשרים לנו שרכבת האקספרס יותאת ב 8 בערב ורכבת נוסעים יוצאת בדיוק עוד 20 דקות , עשינו 1 +1 והחלטנו לקחת את הרכבת המקומית לנסיעה שאמורה הייתה לארוך רק שעה וחצי יותר מאשר רכבת האקספרס , ומכוון שמדובר בנסיעה קצרה יחסית החלטנו לוותר על רכבת האקספרס שיצאה 7 שעות מאוחר יותר . טוב קונים את הכרטיסים במחיר זול למדי ( 35 רופי לכרטיס ) נכנסים לרכבת או לצינוק או אני לא יודע איך לקרוא לדבר הזה , עשרות קרונות צפופים ומלוכלכים , אנשים שוכבים על הרצפה , דרגש עץ שחמישה אנשים יושבים ומצטופפים עליו בכל צד , נשים ילדים וגברים שלועסים פאן ויורקים לכל מקום אפשרי גם על הרגליים שלנו . הרכבת הייתה אמורה לצאת בשעה 1 בצהריים , אבל הודו כמו בהודו היא התעקבה 4 שעות!!! ויצאה בשעה 5 , לאחר ששרדנו 4 שעות של נגיעות מגברים הודים ושאלות הזויות למדי ואצבעות מופנות אלינו , התחלנו קצת להשבר ולהגיב בצורה עצבנית לאנשים ברכבת שהמשיכו במה שעשו כמובן . בשעה 5 זה קורה !! , הרכבת סוף סוף זזה , אנחנו נוסעים , קדימה ווראנסי! אני , חברה שלי אלפי הודים ועשרות אלפי חרקים ברכבת יוצאים סוף סוף הרכבת המדוברת שלנו כנראה הייתה הרכבת המאספת ופשוט כל 5 -10 דקות היא עצרה בתחנות לאסוף ולהוריד נוסעים , כשברקע במסילה אחרת אנחנו רואים רכבת ממוזגת AC שועטת ועוברת אותנו במהירות ואנחנו ממשיכים לאכול את עצמנו למה לא חיכינו לרכבת האקספרס. נוסעים במשך 4 שעות נוספות מלאות עצירות , עד שלפתע הרכבת עוצרת באמצע שום מקום ! אנחנו עומדים כבר חצי שעה , אני החלטתי לרדת להתסכל איפה אנחנו ולמה אנחנו עוצרים , אני יוצא מן הרכבת מסתכל החוצה ולפתע רואה שאין לנו קטר!! , לפתע מגיח הודי דובר אנגלית רצוצה שמסביר שלרכבת האקספרס התקלקל הקטר ולכן אנחנו הרכבת "הפשוטה" היינו צריכים לתת לאקספרס את הקטר ולחכות לאחד חלופי שיגיע , ככה אנחנו עוברים עוד 4 שעות סיוטיות למדי הכוללות 2 הודים אשר מסתכלים עלי ובת זוגתי ומאוננים מולנו ואין ספור נגיעות ואצבעות מופנות. חשבתם שבזה זה נגמר? לא .. בשלב מסויים נגמרה השתיה וכשעצרנו בתחנה ירדתי לקנות משהו לשתות לא לפני שביררתי הייטב האם הרכבת עוצרת ליותר מ 10 דקות , שהתבשרתי שכן רצתי לקנות , לפתע אני רואה את הרכבת מתחילה בנסיעה , את כל ה 100 רופי השארתי אצל המוכר , ורצתי להכנס לאחד הקרונות ומשם לעבור לקרון בו נמצאת חברה שלי. אך המזל אינו לצידי ביום זה , עליתי לקרון הנשים , קרון עם הפרדה מלאה מקרונות הגברים ( משהו שנהוג ברכבות נוסעים בניגוד לאקספרס בהודו) מצאתי את עצמי מוקף מאות נשים ביישניות עם סארי שרק רוצות שאני אצא משם כמה שיותר מהר , חלקן אף צעקו אבל לאחר מכן גיחכו מאחורי היד שלהם . אז אני תקוע לי בקרון הנשים וחברה שלי נשארה לבד כמה קרונות מאחורי במחשבה שגם אני נשארתי מאחור בתחנה , אך לאחר 10 דקות הייתה עצירה וחזרתי לקרון שלי ובמשך כל המשך הנסיעה ניסיתי להרגיע את חברה שלי שכבר ראתה את הסוף ... למי שלא התייאש והגיע לפה אז לאחר 23 שעות הגענו לווראנסי עייפים וחבולים , אך עם אחת החוויות הגדולות ביותר של הטיול ואיך אפשר בלי כמה תמונות
רכבות ... בכל מקום בעולם כמעט קיימת רשת רכבות גדולה בהרבה מקומות בעולם הרכבות היא גם פרנסה לאלפי ומאות אלפי אנשים שעובדים בה ומתפרנסים ממנה ובמדינות העולם השלישי בדגש על הודו הרכבת היא כלי התחבורה המוביל והפופולארי ביותר , ומקבץ סביבו הרבה חוויות למטייל הממוצע . חוויות מהרכבת ההודית , כל מי שהיה בהודו ונסע ברכבת נסיעת לילה ומעבר לזה , מכיר את חיי הרכבת ההודית , חיי הרציפים , הקרונות, דרגשי השינה , התושבים החיים לצד פסי הרכבת , הקבצנים , מנקי הרכבות המצורעים ועוד ועוד . אני אשמח אם בשרשור זה תחלקו את חוויותכם ברכבות השונות , בין אם בהודו בין אם בכל מדינה אחרת . החוויה שלי : לאחר הרבה נסיעות ברכבות בהודו הכוללת גם נסיעה מאד ארוכה מדלהי לגואה של 42 שעות , שום דבר לא הכין אותי לנסיעה הזו , לכאורה היה מדובר במבצע פשוט מאד של נסיעה מקטמנדו - סונאלי - ווראנסי נסיעה פשוטה שהפכה לסיוט לא קטן.... יוצאים בלילה באוטובוס מקומי מקטמנדו , לאחר נסיעה של 4 שעות ישנה עצירה של 4 שעות מכוון שבנפאל חל עוצר נסיעה החל משעה 12 בלילה ועד 4 לפנות בוקר , 4 שעות , מנסים לישון קצת אך ללא הצלחה , משם ממשיכים ומגיעים לסונאלי עיירת הגבול בין הודו - נפאל . עוברים את הגבול וישר רצים לתפוס את האוטובוס לווראנסי , אך מתברר לנו שכל האוטובוסים לא נוסעים מכוון שמתרחשת בדרך הפגנה כלשהי של מוסלמים ולכן הכביש נחסם ולא ידוע מתי ייפתח לתנועה . לאחר התייעצות עם כמה מקומיים החלטנו אני וחברתי על אופצית הרכבת לאחר שביררנו גם שרכבת ניתן לקחת מגורקפור אשר שוכנת במרחק 3 שעות נסיעה מסונלי ונסיעה משם ברכבת שיוצאת ב 2 בצהריים לווראנסי תיקח 7 שעות בדיוק . שמחים יצאנו לדרך באוטובוס מקומי על אבר גורקפור ששמענו עליה לא מעט דברים שליליים ותרמילאים שפשוט אמרו לנו לא להתקרב למקום , אבל אנחנו ישראלים ואנחנו חזקים ואיזה מקום יכול להתיש אותנו? , אז נסענו מגיעים לאחר 4 שעות לתחנת הרכבת בגורקפור , עיר מסריחה ומטונפת ברמות שדלהי נראית פנינת השרון לידה ועוד עזבו את נחילי היתושים והברחשים שנכנסים לכל חור אפשרי , כן כן , גם לחור ההוא .. אבל עזבו את זה. טוב , הולכים לקנות כרטיסים , בדלפק מבשרים לנו שרכבת האקספרס יותאת ב 8 בערב ורכבת נוסעים יוצאת בדיוק עוד 20 דקות , עשינו 1 +1 והחלטנו לקחת את הרכבת המקומית לנסיעה שאמורה הייתה לארוך רק שעה וחצי יותר מאשר רכבת האקספרס , ומכוון שמדובר בנסיעה קצרה יחסית החלטנו לוותר על רכבת האקספרס שיצאה 7 שעות מאוחר יותר . טוב קונים את הכרטיסים במחיר זול למדי ( 35 רופי לכרטיס ) נכנסים לרכבת או לצינוק או אני לא יודע איך לקרוא לדבר הזה , עשרות קרונות צפופים ומלוכלכים , אנשים שוכבים על הרצפה , דרגש עץ שחמישה אנשים יושבים ומצטופפים עליו בכל צד , נשים ילדים וגברים שלועסים פאן ויורקים לכל מקום אפשרי גם על הרגליים שלנו . הרכבת הייתה אמורה לצאת בשעה 1 בצהריים , אבל הודו כמו בהודו היא התעקבה 4 שעות!!! ויצאה בשעה 5 , לאחר ששרדנו 4 שעות של נגיעות מגברים הודים ושאלות הזויות למדי ואצבעות מופנות אלינו , התחלנו קצת להשבר ולהגיב בצורה עצבנית לאנשים ברכבת שהמשיכו במה שעשו כמובן . בשעה 5 זה קורה !! , הרכבת סוף סוף זזה , אנחנו נוסעים , קדימה ווראנסי! אני , חברה שלי אלפי הודים ועשרות אלפי חרקים ברכבת יוצאים סוף סוף הרכבת המדוברת שלנו כנראה הייתה הרכבת המאספת ופשוט כל 5 -10 דקות היא עצרה בתחנות לאסוף ולהוריד נוסעים , כשברקע במסילה אחרת אנחנו רואים רכבת ממוזגת AC שועטת ועוברת אותנו במהירות ואנחנו ממשיכים לאכול את עצמנו למה לא חיכינו לרכבת האקספרס. נוסעים במשך 4 שעות נוספות מלאות עצירות , עד שלפתע הרכבת עוצרת באמצע שום מקום ! אנחנו עומדים כבר חצי שעה , אני החלטתי לרדת להתסכל איפה אנחנו ולמה אנחנו עוצרים , אני יוצא מן הרכבת מסתכל החוצה ולפתע רואה שאין לנו קטר!! , לפתע מגיח הודי דובר אנגלית רצוצה שמסביר שלרכבת האקספרס התקלקל הקטר ולכן אנחנו הרכבת "הפשוטה" היינו צריכים לתת לאקספרס את הקטר ולחכות לאחד חלופי שיגיע , ככה אנחנו עוברים עוד 4 שעות סיוטיות למדי הכוללות 2 הודים אשר מסתכלים עלי ובת זוגתי ומאוננים מולנו ואין ספור נגיעות ואצבעות מופנות. חשבתם שבזה זה נגמר? לא .. בשלב מסויים נגמרה השתיה וכשעצרנו בתחנה ירדתי לקנות משהו לשתות לא לפני שביררתי הייטב האם הרכבת עוצרת ליותר מ 10 דקות , שהתבשרתי שכן רצתי לקנות , לפתע אני רואה את הרכבת מתחילה בנסיעה , את כל ה 100 רופי השארתי אצל המוכר , ורצתי להכנס לאחד הקרונות ומשם לעבור לקרון בו נמצאת חברה שלי. אך המזל אינו לצידי ביום זה , עליתי לקרון הנשים , קרון עם הפרדה מלאה מקרונות הגברים ( משהו שנהוג ברכבות נוסעים בניגוד לאקספרס בהודו) מצאתי את עצמי מוקף מאות נשים ביישניות עם סארי שרק רוצות שאני אצא משם כמה שיותר מהר , חלקן אף צעקו אבל לאחר מכן גיחכו מאחורי היד שלהם . אז אני תקוע לי בקרון הנשים וחברה שלי נשארה לבד כמה קרונות מאחורי במחשבה שגם אני נשארתי מאחור בתחנה , אך לאחר 10 דקות הייתה עצירה וחזרתי לקרון שלי ובמשך כל המשך הנסיעה ניסיתי להרגיע את חברה שלי שכבר ראתה את הסוף ... למי שלא התייאש והגיע לפה אז לאחר 23 שעות הגענו לווראנסי עייפים וחבולים , אך עם אחת החוויות הגדולות ביותר של הטיול ואיך אפשר בלי כמה תמונות
