סיפורי רכבות
הרכבת שמשה תפאורה להרבה סיפורי עם. וגם אצלנו, לא היו חסרים סיפורים המחוברים לכלי תחבורה זה, בעיקר בהקשר לרכבת העמק. אתמול שמעתי מפי יפרח חביב, על המושג "ילדי הרכבת". מאין צמח מושג זה? להלן ההסבר: כידוע, רכבת העמק עברה לאורך קיצובים ומושבים באזור עמק הירדן. בגלל האיטיות שלה, הייתה יוצאת מהתחנה הראשונה ב-3 לפנות בוקר. הצפצוף החזק של הרכבת העירה את תושבי היישובים, וכבר קשה היה להרדם שוב. היציאה לעבודה היתה בשעה 6 בבוקר. ומה עושים בין 4 ל-6? עושים ילדים! והנה עוד סיפורון מתוך הספר: "רכבת העמק" מאת דוד תירוש: רכבת העמק, שלוח-הזמנים שלה היה לפעמים תלוי ביד המקרה, שימשה כשעון לראשוני העמק. צפירותיה ושקשוק גלגלי-הברזל היו הרעש היחיד בסביבה השוממה, בוקר, צהריים וערב. היו אומרים: "לפני הרכבת" או "אחרי הרכבת", כמושג של זמן. על מעשה שהיה מספר יצחק לוז מעין-חרוד: ורדי מופיע בעין חרוד רכבת העמק שימשה לנו גם כשעון. כידוע, לא היו לחברי עין-חרוד שעונים (הם הופיעו רק שהתחילו לעבוד בטרקטורים, והיו צריכים לרשום את שעות העבודה שלהם, אבל כמה טרקטורים היו בימים ההם?). השעון היחיד היה זה שבחדר-האכל, והוא היה ברשותו הבלעתי של סדרן-העבודה. ברצותו היה מזיז מחוגיו קדימה (כדי שהחברים יצאו מוקדם יותר לעבודה) וברצותו - הזיז מחוגיו אחורנית (שיעבדו עוד קצת). ובאמת, בשביל מה צריכים שעון? לקום בלילה - לרפת, לרכבת, להנקה - נרשמים על פתק להעיר, ואתה בטוח שיעירו אותך. לעבוד, מעירים אותך בדפיקות השוט על יריעות האוהל ובצעקות: "קומו לעבודת הבורא", ואחר כך באים צלצולים, לעבודה, לאכול וכו'. אבל לאנשי השדה שעבדו הרחק מהבית היתה הרכבת מבשרת כי הנה עוד מעט תגיע עגלת האוכל, עוד מעט וום העבודה המרפך יגמר. היה נעים לשמוע את צפצוף הרכבת. יום אחד הודיעו אצלנו שהערב תתקיים בחדר-האוכל הופעה של ורדי מ"הבימה". הפלחים החליטו כי לכבוד הופעתו של ורדי יסיימו את העבודה קצת יותר מוקדם. הסימן לשעה המוקדמת היה - כשרכבת העמק תגיע לחתנת שאטה. חרשנו במדרון הגלבוע וכששמענו בשעות אחרי הצהריים המאוחרות את צפצוף הרכבת מתחנת בית-שאן, היתה לנו הרגשה שעוד מוקדם קצת להפסיק את העבודה, אבל הרכבת אף פעם אינה מקדימה, כידוע (היא יכולה רק לאחר), ובכן, התחלנו להתיר את הבהמות מהמחרשות ולרכב הביתה. החורשים בתל-פיר ראו שהפלחים מהמדרון רוכבים הביתה - עשו גם הם כמוהם, ועובדי השדה האחרים לא הבינו "מה הולך פה". כשהתקרבנו למחנה - כלומר למשק - התברר שהרכבת שצפצפה בבית-שאן היתה רכבת משא, ולא רכבת העמק המיוחלת, ועוד מוקדם להיכנס למחנה, פשוט בושה...ובכן החלטנו לעלות למחצבה ולחכות עד שרכבת הנוסעים תעבור ואז להכנס לחצר. גם הפלחים מתל-פיר הבינו את הטעות והצטרפו אלינו, אך כשהחברים החלו חוזרים מהשדה וגילו אותנו במחצבה, קבלו את פנינו בקריאות לעג: "ורדי עליכם, פלחים"! מי יתן שעוד בימינו ישמע שוב בחוצות עין-חרוד הצפצוף של רכבת העמק מדמשק דרך עין-חרוד לחיפה והלאה, אמן! (פורסם במקור ביומן עין חרוד, 1973) אשמח לקרוא עוד סיפורים על רכבת העמק או בכלל על רכבות
הרכבת שמשה תפאורה להרבה סיפורי עם. וגם אצלנו, לא היו חסרים סיפורים המחוברים לכלי תחבורה זה, בעיקר בהקשר לרכבת העמק. אתמול שמעתי מפי יפרח חביב, על המושג "ילדי הרכבת". מאין צמח מושג זה? להלן ההסבר: כידוע, רכבת העמק עברה לאורך קיצובים ומושבים באזור עמק הירדן. בגלל האיטיות שלה, הייתה יוצאת מהתחנה הראשונה ב-3 לפנות בוקר. הצפצוף החזק של הרכבת העירה את תושבי היישובים, וכבר קשה היה להרדם שוב. היציאה לעבודה היתה בשעה 6 בבוקר. ומה עושים בין 4 ל-6? עושים ילדים! והנה עוד סיפורון מתוך הספר: "רכבת העמק" מאת דוד תירוש: רכבת העמק, שלוח-הזמנים שלה היה לפעמים תלוי ביד המקרה, שימשה כשעון לראשוני העמק. צפירותיה ושקשוק גלגלי-הברזל היו הרעש היחיד בסביבה השוממה, בוקר, צהריים וערב. היו אומרים: "לפני הרכבת" או "אחרי הרכבת", כמושג של זמן. על מעשה שהיה מספר יצחק לוז מעין-חרוד: ורדי מופיע בעין חרוד רכבת העמק שימשה לנו גם כשעון. כידוע, לא היו לחברי עין-חרוד שעונים (הם הופיעו רק שהתחילו לעבוד בטרקטורים, והיו צריכים לרשום את שעות העבודה שלהם, אבל כמה טרקטורים היו בימים ההם?). השעון היחיד היה זה שבחדר-האכל, והוא היה ברשותו הבלעתי של סדרן-העבודה. ברצותו היה מזיז מחוגיו קדימה (כדי שהחברים יצאו מוקדם יותר לעבודה) וברצותו - הזיז מחוגיו אחורנית (שיעבדו עוד קצת). ובאמת, בשביל מה צריכים שעון? לקום בלילה - לרפת, לרכבת, להנקה - נרשמים על פתק להעיר, ואתה בטוח שיעירו אותך. לעבוד, מעירים אותך בדפיקות השוט על יריעות האוהל ובצעקות: "קומו לעבודת הבורא", ואחר כך באים צלצולים, לעבודה, לאכול וכו'. אבל לאנשי השדה שעבדו הרחק מהבית היתה הרכבת מבשרת כי הנה עוד מעט תגיע עגלת האוכל, עוד מעט וום העבודה המרפך יגמר. היה נעים לשמוע את צפצוף הרכבת. יום אחד הודיעו אצלנו שהערב תתקיים בחדר-האוכל הופעה של ורדי מ"הבימה". הפלחים החליטו כי לכבוד הופעתו של ורדי יסיימו את העבודה קצת יותר מוקדם. הסימן לשעה המוקדמת היה - כשרכבת העמק תגיע לחתנת שאטה. חרשנו במדרון הגלבוע וכששמענו בשעות אחרי הצהריים המאוחרות את צפצוף הרכבת מתחנת בית-שאן, היתה לנו הרגשה שעוד מוקדם קצת להפסיק את העבודה, אבל הרכבת אף פעם אינה מקדימה, כידוע (היא יכולה רק לאחר), ובכן, התחלנו להתיר את הבהמות מהמחרשות ולרכב הביתה. החורשים בתל-פיר ראו שהפלחים מהמדרון רוכבים הביתה - עשו גם הם כמוהם, ועובדי השדה האחרים לא הבינו "מה הולך פה". כשהתקרבנו למחנה - כלומר למשק - התברר שהרכבת שצפצפה בבית-שאן היתה רכבת משא, ולא רכבת העמק המיוחלת, ועוד מוקדם להיכנס למחנה, פשוט בושה...ובכן החלטנו לעלות למחצבה ולחכות עד שרכבת הנוסעים תעבור ואז להכנס לחצר. גם הפלחים מתל-פיר הבינו את הטעות והצטרפו אלינו, אך כשהחברים החלו חוזרים מהשדה וגילו אותנו במחצבה, קבלו את פנינו בקריאות לעג: "ורדי עליכם, פלחים"! מי יתן שעוד בימינו ישמע שוב בחוצות עין-חרוד הצפצוף של רכבת העמק מדמשק דרך עין-חרוד לחיפה והלאה, אמן! (פורסם במקור ביומן עין חרוד, 1973) אשמח לקרוא עוד סיפורים על רכבת העמק או בכלל על רכבות
