וכאשר גזרה מלכות הרשעה גזירת שמד על יראי ה׳ ותורתו, קמו כל אנשי הקהילה ויתנו קולם בבכי, וישלחו שלושה מגדולי הדור אל הפרדס פנימה, אולי יחוס עליהם קודשא בריך הוא.
פתח זקן האדמורים החסידי ויאמר: "אוי טאטא, אנכי עפר ואפר, רחם על עמך והעבר מחשבת זדון זו מן הארץ."
מיד אחריו עמד ראש הישיבה הליטאי, ורעדה אחזהו, ויאמר: "מי אני ומה חיי? אנוכי תולעת ולא איש, ולא אזוז מן המקום הזה עד אשר יוחזרו התקציבים."
והשמים נסתמו, ולא השמיע ה׳ לא קול ולא מילה.
ראה זאת הרב הספרדי, נבוך ונכלם, ואמר: "ריבונו של עולם, אם הם עפר ותולעת. אני, מה אני ומה חיי? אני איני אלא אמבה קטנה, פחותה ונבזה."
ולא סיים הרב את תפילתו, והנה רעדה אחזה בזקן האדמורים וילחש לראש הישיבה.
"תראו תראו את הפראנק הזה, שחושב שהוא בדרגה שלנו, שיכול ככה להתבטל לפני ריבינו של עוילם"
פתח זקן האדמורים החסידי ויאמר: "אוי טאטא, אנכי עפר ואפר, רחם על עמך והעבר מחשבת זדון זו מן הארץ."
מיד אחריו עמד ראש הישיבה הליטאי, ורעדה אחזהו, ויאמר: "מי אני ומה חיי? אנוכי תולעת ולא איש, ולא אזוז מן המקום הזה עד אשר יוחזרו התקציבים."
והשמים נסתמו, ולא השמיע ה׳ לא קול ולא מילה.
ראה זאת הרב הספרדי, נבוך ונכלם, ואמר: "ריבונו של עולם, אם הם עפר ותולעת. אני, מה אני ומה חיי? אני איני אלא אמבה קטנה, פחותה ונבזה."
ולא סיים הרב את תפילתו, והנה רעדה אחזה בזקן האדמורים וילחש לראש הישיבה.
"תראו תראו את הפראנק הזה, שחושב שהוא בדרגה שלנו, שיכול ככה להתבטל לפני ריבינו של עוילם"