סיפורו של אונס

[יוסף בן דוד שורץ]

סיפורו של אונס

כאשר הייתי ילד בשנות החמישים בשכונת עובדים ברמת גן, התבצע אונס עליו דיברנו במשך ימים. היה זה זעזוע נוראי. באותה תקופה לא היינו אפילו נועלים את הדלתות. אולם מאז עברו כחמישים שנה ודברים רבים השתנו. מאז מתבצע אונס מידי מספר דקות. בימים אלו כעורך דין אני מנסה לחייב את המדינה להעמיד לדין בגין אונס אדם שמבלי להזכיר את שמו הוא דומה מאוד לאישיות המתוארת בכתבה הבאה, של גדעון ספירו, אשר במקרה נתקלתי בה היום, כאשר חיפשתי אינפורמציה על ביקורו של פיני מנהיג המפלגה הניאו פשיסטית האיטלקית ביד ושם בחודש נובמבר 2003. אין לי כל ספק שיש קשר הדוק בין האלימות , כולל האלימות המינית בישראל ובין האלימות הנוראה כנגד בני העם הפלסטיני, אשר לא במקרה הגיעה לכך שראש ממשלת ישראל בפועל מכריז על מדיניות של הרעבת בני העם הפלסטיני , על אשר הצביעו עבור חמאס, בעוד יש אנשים המביעים אמפטיה עם מתנחלי גוש קטיף והכותבים שעבורם הפלסטינים יכולים להיחנק. אין לי גם כל ספק שהעובדה שפיני התקבל בכבוד מלכים במדינת ישראל, למרות שכולם ידעו מיהו ומהי הפוליטיקה שלו, משום שהוא תומך באלימות כנגד הפלסטינים, יש לה קשר הדוק לכיבוש ולהתיחסות לבני העם הפלסטיני. כפי שכבר אנגלס כתב ביחס ל דיכוי של אירלנד: "עם מדכא לא יכול להיות חופשי". עד איפה נפלנו. עד איפה ניפול בדרך שבה צועדים. להלן הכתבה: "שני המוספים השבועיים של העיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" פירסמו בסוף השבוע החולף ראיון עם לירן רון פורר, לרגל צאת ספרו "תסמונת המחסום". לירן שרת בצבא הכיבוש הישראלי כאיש מחסום ברצועת עזה בשנים 1999-1996, וספרו הוא וידוי מזעזע על שיגרת האכזריות והבהמיות שלו ושל חיילי המחסום האחרים נגד הפלסטינים. פורר הוא "ילד טוב גבעתיים". בוגר בית הספר לאמנויות תלמה ילין וכעת עומד בפני סיום לימודיו במגמת עיצוב באקדמיה לאמנות בצלאל. לכאורה, איש רגיש. אבל, כפי שהוא כותב בספרו, התפקיד של חייל כיבוש השולט על עם אחר, סוחף כמעט את כולם, בין אם מדובר במישהו הבא מבית ימני או שמאלי, לתהומות של סאדיזם, של אכזריות ושל שטניות. הוא מודה: אני והחיילים האחרים במחסום היינו פושעים וגנבים. האירועים האכזריים עליהם הוא מספר מקפיאי דם. התעללות בגמד שבא כל יום בעגלה למחסום, שכללה מכות והשפלות. תפישת נער בן 16 בעל פיגור שכלי והכאתו מכות רצח, כך סתם. הנה התיאור מפיו כפי שמופיע ב"הארץ" בכתבתו של גדעון לוי: "בתנופה הכנסתי לערבי אגרוף לפרצוף. בחיים לא הכנסתי ככה למישהו... הכנסנו אותו לג'יפ. התיישבנו מאחור, דורכים על הערבי... הערבי שלנו שכב ורק בכה בשקט לעצמו, הפרצוף של היה ממש על האפוד שלי והוא דימם ועשה מין שלולית של דם ורוק, זה הגעיל והכעיס אותי אז תפשתי אותו בשיער וסובבתי לו את הראש על הצד, הוא בכה בקול וכדי שישתוק דרכנו לו על הגב יותר ויותר חזק. זה השתיק אותו לכמה זמן ואז הוא התחיל שוב. המ"פ הודיע בקשר שצריך להביא אותו לבסיס, 'יפה עבדתם נמרים' הוא צחק עלינו. בכניסה למוצב חיכו לנו כל החיילים שהיו במנוחה, שרקו ומחאו כפיים בהתלהבות. שמנו את הערבי ליד השומר. הוא לא הפסיק לבכות... אחד החיילים התקרב אליו ונתן לו בעיטה בבטן. הערבי התקפל מכאב וחירחר, כולנו גיחכנו, זה היה מצחיק... בעטתי לו ממש חזק בתחת והוא עף פנימה כמו שתכננתי... הערבי שלנו סתם ילד בן 16 - פיגור שכלי". במקום אחר הוא מספר "איך הצטלמו למזכרת עם ערבים שפוצצו במכות, קשורים וזבי דם; איך שחר השתין על ראשו של ערבי משום שהעז לחייך לחייל; איך דדו הכריח ערבי לעמוד על ארבע ולנבוח ככלב; איך בזזו מחרוזות תפילה וסיגריות. מירו רצה שהם יתנו לו את הסיגריות שלהם, הערבים לא רצו ומירו שבר למישהו את היד, בועז המתלהב חתך להם את הצמיגים". הדרגים הבכירים ידעו ושתקו. בכתבה ב"ידיעות אחרונות" אומר לירון פורר: "ההתבהמות הכללית עוברת לפנטזיות שהצירוף של סקס ואלימות עולה בהן הרבה מאוד. פנטזיות של אונס, בהתחלה כלפי ערביות ובאיזה שהוא שלב כלפי נשים בכלל. הרבה חיילים ששירתו בשטחים דיברו איתי על פנטזיה להכניס את הקנה של הרובה לכוס של האשה ולירות. היינו מדברים איך החברות שלנו לא מבינות אותנו כשבמציאות ההתנהגות המינית שלנו באמת הפכה טכנית ובהמית". אין פלא שלאחר השחרור מגיעים לסמים בגואה. באותו סוף שבוע קראתי עוד ידיעה מצמררת בשבועון הירושלמי "כל העיר". הפלסטיני נאזיה סאלח עאוד דמירי, רועה צאן בן 24 מהכפר עתיל שבמחוז טול כרם, יצא רכוב על אתונו לרעות את צאנו. הוא נעצר על ידי סיור שוטרי מג"ב. מה שהתחיל כבקשה שגרתית לתעודה, נמשך במסכת התעללויות ששיאה, דרישת השוטרים מהרועה הפלסטיני להוציא את איבר מינו "ולזיין את האתון". בעדותו שנמסרה למח"ש וגובתה על ידי עד ראייה סיפר כי "השוטר כיוון אלי את הנשק ואיים עלי. הוצאתי את אבר המין שלי החוצה וניסית לעשות כמבוקשו, אך איבר מיני לא עמד, כך שלא יכולתי לעשות כלום. הוא המשיך לאלץ אותי לעשות זאת, אז התחלתי להעמיד פנים שאני עושה כרצונו". מזל שיש לנו ארגון זכויות אדם כמו "בצלם" שתחקירן מטעמו חשף את הזוועה הזו. כשקראתי את הדברים האלה נזכרתי בארכיון התמונות באתר האינטרנט של יד ושם. אחת מהן מראה חיילים מצבא הכיבוש הגרמני בפולין מתעללים ביהודי דתי וגוזרים את זקנו. אולי מי מהקוראים יוכל להסביר לי, האם יש הבדל בין החייל המשתין על ראשו של פלסטיני או השוטר שדורש מרועה צאן לקיים באיומי נשק יחסי מין עם האתון, לבין חיילי האס.אס שגזזו כך סתם להנאתם הסאדיסטית את זקנו של היהודי? שם כמו כאן קולעים דבריו של פורר: "אף אחד לא יכול להימלט מהתסמונת. במקום שבו הכל כמעט מותר, והאלימות נתפשת כהתנהגות נורמטיבית, כל חייל בוחן את גבולות האלימות והיצריות של עצמו על קורבנותיו".

 

[יחים הלוי]

זו בושה...

אני הזדעזעתי למרות שאני קורא את הדברים בפעם השנייה... כן,גם אני קראתי הרבה כתבות ומאמרים של גדעון לוי ואחרים על זוועות הכיבוש. קראתי על נוהל חמור ועל אלימות בחברון. וזה הרי כל כך ברור שהאלימות נגד הפלסטינאים תגלוש גם נגד ישראלים, ולראייה מפגיני הגדר שכיום אחד מהם איבד את עינו...

 

[אמורוסו]

פרוטוקול זקני ציון הכי מזעזע

שם היהודים אומרים אשכרה במפורש את התוכניות שלהם. זה פשוט מזעזע.

 

[אמורוסו]

מעניין מי שילם לו להוציא את הספרים

הימורים שלי : ארגון WHITE POWER או ארגונים נאו-נאציים אחרים הליגה הערבית חמאס גורמים איראניים האפשרויות רבות מאוד.

 

[יוסף בן דוד שורץ]

יש רק בעייה אחת עם טיעונך

ספר זה הוא מוצג משפטי והוא הוצא לאור על ידי האיש עצמו המספר על חוויותיו במחסומים ומה הן עשו לו. אולם מה עורך דין העוסק במשפט אונס של יהודיה על ידי אדם שעבר חוויות אלו כבר יודע לעומת מתנחל המעריץ את בגין ומתגאה בעברו כפשיסט וטרוריסט וחושב שרק הוא קורא ספרים?

 

[אמורוסו]

לא הבנתי מה הבעיה

העובדה שהוא עו"ד הופכת אותו לאמין ? זה הטיעון שלך ? גם אני עו"ד, אני מחר יכול לכתוב שפלסטינים משתמשים בדם כדי להכין בקלוואות , זה לא יהפוך את זה לנכון. אני מתגאה רק בחלק מחייו של בגין, החלק של הטרור אכן כלול בו. אני לא חושב שאני היחידי שקראתי ספרים, אבל חלק מהילדים של היום אכן לא קוראים מספיק ספרים.

 

[אמורוסו]

עורכי הדין אנשים אמינים.

מגניב. זו תגלית רצינית. אבל תהרוס להרבה אנשים את הפרנסה.

 

[רמת השרון]

להעמיד אותו לדין על פשעיו

פורר מודה בפשעים חמורים שהוא ביצע ולדעתי זה מספיק כדי לזרוק אותו לשנים רבות לכלא

 

[יחים הלוי]

הצביעות הצביעות...

הרי ברור שאם הוא לא היה מודה לא היה צריך להעמיד אותו לדין לדידך. כל רצונך הוא להעמידו לדין כיוון ש"ליכלך" על צה"ל. זה שקוף...

 

[רמת השרון]

האם הודאה פוטרת מעונש?

הודאה באשמה, בייחוד כשהיא מגיעה מרצון חופשי, יכולה לשמש כסיבה להקלה משמעותית בעונש, אבל איננה יכולה לפטור מעונש. האירוניה הגדולה היא שהפורר הזה הוא פושע מלחמה, המעשים שהוא עשה ביוזמתו הם בלתי נסלחים. אבל במציאות הפרדוקסלית הישראלית הוא פתאום הופך להיות המטיף בשער.... ואגב, מאחורי הרבה מאד שנים של שירות מילואים בשטחים ומעולם לא ניתקלתי במקרה של התעללות מכל סוג שהוא.

 

[negative]

יכול להיות שעצמת עינים?

 

[רמת השרון]

חס ושלום

במקרה אחד חייל בפלוגה שלי ירה בחתול שהטריד את מנוחתנו ליד מחסום ביריחו. הדבר דווח למפקדים והחייל נענש. אבל הרי עדות "לא ראיתי" איננה עדות וייתכן שהיו מקרים. אבל במקרה הזה, יש כאן חייל שהוא פושע מלחמה ואתם מציעים שאנחנו פשוט נתעלם מזה? האם אתם פוטרים אותו מעונש רק בגלל שהוא מועיל לתעמולה הפלסטינית?

 

[יוסף בן דוד שורץ]

בואו ונבין משהו

משטרת ישראל כשם שהיועץ המשפטי סירבו להעמיד איש זה לדין גם לאחר שהוא אנס אזרחית ישראל שאפילו לא הייתה ערביה. את הספר הנורא שאינו אלא עדות מרשיעה כנגד ממשלות ישראל והיחס של חיילים מסוימים במחסומים כאשר מעלימים מזאת עיין, אני הוא שמביא כהוכחה למשפט. איני חושב שהאיש הזה חף מפשע אך אני משוכנע שהוא תוצר של הכיבוש.

 

[אמורוסו]

זה נספח לפרוטוקול זקני ציון או מה ?

 

[יוסף בן דוד שורץ]

וזה כותב אחד

הטוען להצדקת קשריה של מפלגתו בשנות השלושים עם הפשיטסים האיטקלקיים והנאצים הגרמנים, כי הן לא ידעו מה קורה? ומגדיל עשות כאשר טוען שבן גוריון שילח בכוונה תחילה את היהודים למשרפות כדי להקים את הדיקטטורה של מפא"י? אם לא ידוע לך הפרוטוקול של זקני ציון היה יצירתו של הצאר ומשטרתו החשאית, שהלבנים בהם תמך ז'בוטינסקי ביקשו להשיבו לשלטון, בעוד בן גוריון כמו מרבית היהודים ראו בצאר ובלבנים את הצורר. בזמן שהרוויזיוניסטים תמכו במוסוליני וחלקם בהיטלר עד 1941 בן גוריון ראה בהם ובצדק פשיטסים. כאלו שרצו להקים דיקטטורה יודה-נאצית כדברי המכתב של לח"י לרייך השלישי.

 

[אמורוסו]

רגע זבוטניסקי כתב את הפרוטוקול ?

אתה מצחיק יותר מרגע לרגע !

 

[MS6]

הרוויזיוניסיטים תמכו בהיטלר?

אתה על תרופות אולי? אתה יודע שתנועת הנוער של הרוויזיוניסטים, בית"ר, עד היום מחרימה כל מוצר גרמני ולא מאפשרת פעילות של התנועה בגרמניה? מאז עלית הנאצים (1933) התנועה החליפה את מדיה (שהיו חומים) בכדי לא להידמות לגסטאפו. הודעותיך מעידות על אחד מהשתיים: דמגוגיה או בורות.

 

[יוסף בן דוד שורץ]

נתחיל בשאלה הפשוטה

מדוע לבית"ר היו תחילה מדים חומים ואיזה מודל הם העתיקו, לא היה זה במקרה של התנועה הפשיסטית האיטלקית?

 

[MS6]

לא...

מדי התנועה היו חומים כצבע אדמת המולדת. בלי שום קשר לתנועה הפאשיסטית באיטליה...

 

[יוסף בן דוד שורץ]

ובכן

ובכן אין שום קשר בין צבעי המדים הצבאיים של תנועת בית"ר והפשיזם האיטלקי כותב מנהיג נוער של בית"ר. צבע המדים היה סתם חום לפני שהוחלף במדים הכחולים. הדבר קשור במולדת-אדמה. עד כמה מעניין בהקשר זה לזכור את המוטו של הנאצים להגנת הדם והאדמה-מולדת :: "Blut und Boden" כאשר בודקים בויקפדיה את ההיסטוריה של אב"א אחימאיר המנהיג האידיאולוגי של בית"ר בשנות השלושים מגלים: אבא אחימאיר מתוך Wikipedia אב"א אחימאיר הוא שם העט של אב"א (אברהם בן אייזיק) שאול גייסנוביץ' (1897 - 1962), בין הקיצוניים ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט וסופר. נולד בבוברויסק, בלארוס. בעל דוקטורט בפילוסופיה שאותו קיבל מאוניברסיטת וינה בשנת 1924. עד לשנת 1928 היה חלק מהפועל הצעיר, אך לאחר מאורעות תרפ"ט עבר לתנועה הרוויזיוניסטית והפך לדמות מרכזית בה. במסגרת פועלו בתנועה נוצר חיבור חזק ביותר בינו לבין תנועת הנוער בית"ר, והוא החל להדריך ולהרצות לחניכי התנועה בנושאים אידיאולוגיים. יש הטוענים שבמהלך חברותו בתנועה, קרא לז'בוטינסקי בשם החיבה "דוצ'ה" (כינויו של בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית). בשנת 1930 הקים את 'ברית הבריונים' (תנועה מיליטנטית ואנטי-בריטית שהושפעה מהתנועה הפשיסטית באיטליה). למרות שהביע אהדתו לפשיזם, היה אחימאיר מן המתנגדים הנחרצים ביותר לנציונל-סוציאליזם. התנגדותו הקיצונית לתנועה באה לידי ביטוי כאשר טיפס על גג שגרירות גרמניה בירושלים והוריד את דגל צלב הקרס. מאוחר יותר אף התחרט על הגדרתו כ"פשיסטן". במהלך "הסכם העברה", תקף אחימאיר בעיתונו 'קול העם' את מה שהוא הגדיר כ-"הסכם הטרנספר". יתר על כן, בטורו האישי 'פנקסו של פשיסטן' בעיתון "חזית העם" הוא תקף אישית את מי שניהל את המו"מ עם הנאצים, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב (אחימאיר עצמו קרא לו בשם ערל-זורוב). הוא אף כתב שיש לעשות כל שידרש על-מנת למנוע את ביצוע ההסכם, כולל פגיעה פיזית בארלוזורוב. אך זו לא הייתה ההתבטאות מעוררת המחלוקת היחידה של אחימאיר. לקראת בואו של ז'בוטינסקי לארץ פירסם אחימאיר מאמר ברכה למנהיג מפלגתו תחת השם "בקשר עם בואו של הדוצ'ה שלנו", ואף הספיק לפרסם מאמר המגדיר את אדולף היטלר כ"מנהיג מזהיר", בשורה עם מנהיגי מדינות אחרים כגון בניטו מוסוליני ואתא תורכ. בשנת 1963 עוררה ההתבטאות סערה בכנסת. מרדכי כץ אחד ממנהיגי בית"ר בשעתו תיאר את פולחן האישיות האופייני לסטליניזם ולפשיזם סביב ז'בוטנסקי: : it frankly worshipped him ... when a Hitler, a Stalin, a Mussolini have desecrated the meaning of the word “leader”, it was perhaps inevitable that to some confused and shallow minds the Jabotinsky-Betar phenomenon should appear as a reflection of a political trend, for which Rosh Betar had nothing but contempt ... Leadership, and even cult of personality, which comes from a choice of free men, prompted by faith in and admiration for fellow men endowed by Providence with great minds and valiant hearts, such leadership will always be a blessing. "] הקשר של ז'בוטנסקי עם הפשיזם האיטלקי מתואר היטב בשורות הבאות של לני ברנר: (קיר הברזל) "By the mid-1930s, in spite of his remaining cavils over Fascism as a system, Jabotinsky increasingly oriented towards Italy. In November 1934, Mussolini set up a Betar squadron at his scuola marittima at Civitavecchia. There, 134 cadets were trained by the notorious Black- shirts and, in 1936, Il Duce himself reviewed his Zionist wards. [32] Setting up the school in Italy could only confirm the world’s image of Revisionism as Fascist but the imperious Jabotinsky scarcely cared. He wrote to one of his Italian followers, who was handling the negotiations with the regime, that they could have set up the school elsewhere but “we ... prefer to have it established in Italy”. [33] By April 1935, Jabotinsky had become little more than a defence attorney for Mussolini and, while in America on tour, he wrote an article, “Jews and Fascism – some Remarks – and a Warning” for an English-language Zionist paper, the Jewish Daily Bulletin: Whatever any few think of Fascism’s other points, there is no doubt that the Italian brand of Fascist ideology is, at least an ideology of racial equality. Let us not be so humble as to pretend that this does not matter – that racial equality is too insignificant an idea to out-balance the absence of civic freedom. For it is not true. I am a journalist who would choke without freedom of the press, but I affirm it is simply blasphemous to say that in the scale of civic rights, even the freedom of the press comes before the equality of all men. Equality comes first, always first, super first; and Jews should remember it, and to hold that a regime maintaining that principle in a world turned cannibal does, partly, but considerably atone for its other shortcomings; it may be criticized, it should not be kicked at.