הרי:
עובדיה א' כ: וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד - יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. רש"י שם: וגלות ירושלים אשר בספר - שהם מבני יהודה אשר גלו לספרד, הם ירשו את ערי הנגב שבדרומה של ארץ ישראל. ואומרים הפותרים: צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ"א בלע"ז. ספרד - תרגם יונתן 'אספמיא' . רד"ק שם: ווגלות החל הזה - הוא גלות טיטוס שהגלה בארצות והם העמים ארצות אלמניי"א ואשקלוני"א, וצרפת הוא שקורין פרנצ"א וארצות ספרד שקורין ספני"א. ובני ירושלם הם שגלו בספרד ואחרים גלו לשאר ארצות הנזכרים שהיו ברשותם והתפשטו בארצות, ומארצות אלו גלו מעצמם אותם שהם היו בארצות ישמעאל. ואומרים בקבלה, כי בני ארץ אלמניי"א היו כנעניים, כי כשפנה כנעני מפני יהושע, כמו שכתבנו בספר יהושע, הלכו להם לארץ אלמניי"א ואשקלוני"א שקורין ארץ אשכנז, ועוד היום קוראים אותם כנעניים. ויונתן תרגם הפסוק כן: וגלות עמא הדין דבני ישראל וגו'. ---- הרי לנו, שכבר בזמן תרגום יונתן (סביבות בית שני, אולי זמן לא רב אחר כך) זיהו את ספרד עם אספמיא (SPAIN, היינו ספרד של ימינו), וכבר בימי הביניים המוקדמים אנו מוצאים את הזיהוי של צרפת עם פרנצ"א. [לגבי הפסקה האחרונה ברד"ק - זה דבר מעניין, ויש למסורת הזו עוד מקורות. באמת שנים רבות נקראה צ'כיה וסביבותיה 'כנען' (וצ'כית - 'לשון כנען'). שימו לב, ש'סלבים' בא מ-'SLAVE', היינו עבד - כלומר, כנען. מעניין, לא?]