קצת סדר ../images/Emo13.gif
אז ככה קודם כל, אני ממש לא רואה את עצמי בר סמכא כדי "לקבוע" מה "טוב" לסינים. כל מה שאני אומר מבוסס על 15 שנה של תצפיות בחברה אותה אני עובר לאורך ולרוחב. אני בא במגע עם אינטלקטואלים ועם תעשיינים עשירים, כמו גם עם איכרים ומלצרים, פועלים ופקידים, עצמאים ושכירים. זה חלק מהעבודה, וזה מאפשר לי אולי סוג של מבט רחב על החברה הסינית. בנוסף, בגלל ההתעניינות המעמיקה שלי בהיסטוריה הסינית, אני מאמין שיש קשר בין הפסיכה של העם הסיני שהתפתחה במהלך השנים לבין התהליכים שמתחוללים היום בחברה הסינית. הקונפוציאניזם הוא בסיס הקיום של החברה הסינית. גם אם לא יודו בכך בגלוי (והם כן), הקונפוציאניזם הוא הדבק האידיאולוגי שמחבר בשלב הזה בין חלקי סין השונים. כמובן שגם הרצון להיות חלק מהחלום הסיני החדש של התעשרות שמאפשר לסינים לתת סיכוי לממשלה המושחתת והרקובה שלהם. אבל מה שמאפיין את הקונפוציאניזם הוא מה שבסופו של דבר יהיה מה שהסינים יחפשו בכל סוג של שלטון חדש: סדר, ארגון והיררכיה. מספיק לראות איך כל סיני מגלגל אחריות, משתמש בהיררכיה לצרכי התנערות מאחריות כדי לראות עד כמה זה עמוק. כשאני מלמד אנשי עסקים לבוא במגע עם הסינים, זה הדבר הראשון שאני מלמד אותם: לזהות את מעגלי ההיררכיה והאחריות. אלו חלקים בלתי נפרדים מהמסורת הקונפוציאנית. לכל אחד יש מקום, ויש כאלו שאומרים מה לעשות ויש כאלו העושים מה שאומרים להם. האדם הוא חלק ממכונה חברתית החשובה יותר מהאינדיבידואל. אנחנו חיים בחברה אינדובידואליסטית, הסינים מעולם לא היו חלק מעולם כזה. גם אנחנו למען האמת איבדנו לחלוטין את החזון האינדיבידואליסטי לטובת חזירות אגוצנטרית ואגואיסטית, ועוד קוראים לזה "אינדיבידואליזם"... אם קיינס וסמית' היו רואים מה עשו מהתורות שלהם, כבר מזמן היו מבקשים לממש את הקארמה שלהם כאן ועכשיו, ולהתנער מכל אחריות למפלצת שהם יצרו, אבל זה לא העניין כאן. דמוקרטיה היא לא שיטה שלטונית. היא קונספט חברתי קשה להבנה, ועוד יותר מזה ליישום. דמוקרטיה היא צורת חיים המצלה על המיעוטים בצל כוחו של הרוב. אתם באמת רואים את סין מעניקה מחסדה לטיבטים, לאויגורים, לחווי ולמונגולים כמדינה "דמוקרטית"? מה באמת יכולים הסינים לעשות עם דמוקרטיה? והכי חשוב: מה באמת למדנו מיוני 1989? שהסינים הם עם בשל לדמוקרטיה? למה? כי הם יצאו להפגנה והניפו פסל שמופיע בכניסה לניו יורק כסמל? אני מציע לכל אחד מכם ללמוד היטב את אירועי טיאן אן מן, ולראות עד כמה היו הסינים ברי מזל שהסטודנטים לא השיגו מה שרצו. למען האמת, הם בכלל לא רצו שום דבר מוגדר. כשדנג שיאו פינג הזמין אותם לתצוך הפרלמנט, הוא עשה זאת בדעה אחת נגד לי פנג ואפילו נגד וון ג'יא באו, אליל הסינים. וזה למה? כי כי זה בעצם שירת את מטרות הסטודנטים לקרוא תיגר על השלטון. ומי שמכיר את הרעיון של "מנדט השמיים", יודע שעם הזכות לקרוא תיגר על השלטון, מלווה גם האיום של חוסר ההצלחה, שבעצם מעיד על כשרותו של השלטון
. כשדנג שיאו פינג הזמין אותם לפרלמנט, הוא בעצם נתן אישור לעצם הלגיטימיות של קריאת התיגר שלהם. בדמוקרטיה יש מקום ללמוד איך לנצל מצבים דיפלומטיים, כי הדמוקרטיה כעיקרון היא לא הליכה על הקצה. בשביל זה יש דיקטטורות ופשיזם. דמוקרטיה היא אמנות הפשרות, כואבות ככל שתהיינה. כי בחברה שבה השונות והדינמות הן השולטות, רק הפשרה היא המוצא היחיד. אבל הסטודנטים היו מורעלים מהכוח ומהרוח שנשבה בגבם. הם בכלל לא הבינו מהי דמוקרטיה, וכל מה שעניין אותם זו תחושת הכוח שפעפעה בהם. לא הייתה להם אידיאולוגיה, כי הם היו בסך הכל קיבוץ של תנועות שונות שהתקבצו יחד לאותו מקום תחת הצל של אותו רעיון. אבל הרעיון הזה לא היה מגובש כלל, אלא עשוי רסיסים רסיסים מכל מיני רעיונות שהם אספו תוך כדי. וזה מה שאני מנסה לומר כל הזמן: דמוקרטיה היא דבר נלמד. זו תפיסת חיים ודרך חיים שלעמים שאין להם ניסיון בה יש סיכוי סביר שיהפכו אותה למשהו אחר לגמרי. מישהו מנסה לדמיין את העם הסיני מתקיים ללא היררכיה מסודרת? את הסינים מתחילים את היום שלהם מבלי שמישהו יארגן להם אותו, את החיים בסין בלי 规定? כך שזה מאד יפה להגיד "דמוקרטיה לסינים". אבל אולי כדאי קודם לבחון בקפדנות את המושג ולראות איך הוא משתלב במסגרת החיים הסינית. לי אישית נראה שזה לא ממש מתאים. אולי אני טועה. ואולי זה נראה מתאים למי שחי בסביבה מסויימת. אבל צריך לזכור שמדובר בארץ ענקית שבה מיליארד איכרים ועוד מאות מיליונים של עירוניים למחצה שלא ממש משכילים כמו אלו שאתם עובדים איתם או לומדים איתם. יום טוב יונתן
