סילבסטר
תלמידי כיתה מסוימת מאד, בפקולטה למדעי המחשב במכללה מסוימת מאד, ידעו כי בליל הסילבסטר הם יכולים לצאת, לחגוג ולהשתכר ולהבריז מהלימודים למחרת היום. מישהו, יותר נכון, מישהי- כבר תהיה שם מחר בבוקר לסכם את החומר בשבילם. מעצם היותה נחמדה במיוחד, היא גם תיתן לכולם לצלם, ובמקרה הצורך אף תסביר את החומר. ככה זה. לא תמיד קל להיות ה"דוס התורן" במקום העבודה/ הלימודים או בבניין בו אתה גר. מעצם היותך כזה אתה אמור לדעת איפה בודקים מזוזות, איך מקצרים את התור לרישום ברבנות, מתי נכנסת שבת, למה יושבים בסוכה ומי לעזאזל אחראי לשבעת הימים נטולי הלחם אך מרובי המצות בפסח. יש כאלה המנצלים את מעמד ה"דוס מחמד" כדי להחזיר בתשובה שלימה את חבריהם התוהים, יש כאלה המעדיפים להתעלם מגודל התפקיד, ועונים לשאלות ב"אני לא רב" וכו'... ויש כאלה שעונים על מה ששואלים אותם ומשתדלים להראות את הצד היפה שביהדות- כמוני למשל. כך עניתי באריכות על כל השאלות שנשאלתי ברוח טובה וידידותית. כשחברה זרקה לעברי ערב הסילבסטר "אז אני מצלמת ממך מחר או שאת באה לחגוג אתנו?"- עניתי לה שלא תידאג, החומר יחכה לה מחר, ולא אני לא יוצאת. "לא מדובר בחג של העם שלנו, אלא בחג נוצרי - ואני לא צריכה לספר לך כמה סבלנו במשך הדורות מידי הכנסייה הנוצרית." "ואם לחג הזה היו קוראים היטלר, גם היית יוצא לחגוג?" "אבל מדובר בסכ"ה במסיבה גדולה - למה שלא תצטרפי?" היא שאלה ומיד הוסיפה, "את יודעת שאני לא דתיה במיוחד ובכל זאת אני מקפידה לאכול את הארוחה המשפחתית אצל דודה שלי בראש השנה, כולל גפילטע פיש תפל ולחגוג את השנה החדשה היהודית. מה רע לחגוג גם את כניסת השנה האזרחית? מה רע בעצם....? האמת, שבאותו הרגע לא הייתי לי תשובה שתספק אותה. ידעתי רק לומר שסילבסטר היה אפיפיור מפורסם שנולד או מת ביום זה, ולכן מציינים את "היום החשוב" הזה בחגיגות הנושאות את שמו. "מת או חי" ממש לא משנה, השיבה לי חברתי העיקר שיש מוזיקה טובה, אלכוהול, ומצב רוח. נתראה מחרתיים?" הנהתי , ובהחלטה של רגע פניתי לעבר מעבדת המחשבים, כדי לגלוש ברשת ולדלות עוד מידע על היום הזה. הנתונים שגיליתי, הפחידו גם אותי- שלא חוגגת את הסילבסטר. סילבסטר הוא שמם של כמה אפיפיורים. הנודע מכולם הוא סילבסטר ה-1, שכיהן בשנים 335-314 בתקופתו של קונסטנטינוס הגדול. אפיפיור זה מת ב-31 בדצמבר, ומאז נוהגים לקשור את סיום השנה האזרחית בחגיגות הנושאות את שמו. האפיפיור סילבסטר הפיץ את הנצרות באכזריות, בחרב ובהרג רב של יהודים בכל רחבי האימפריה הרומית וקיבל מהקיסר קונסטנטינוס את ה"אדיקט מילנו" שהוא כתב סמכות המקנה זכויות יתר לנוצרים בכל האימפריה הרומית. הכנסייה בראשות סילבסטר חוקקו בעקבות כתב זה חוקים שטניים נגד היהודים ובוטלו כל זכויותיהם האזרחיות. אותם חוקים, שנמשכו במשך דורות רבים גם לאחר נפילת האימפריה הרומית, הופצו בעולם כולו והיו הבסיס לרדיפת היהודים בימי האינקוויזיציה ,הפוגרומים ושאר הפרעות. כמה עובדות נוספות על היום עצמו.... הידעת שבליל 31 בדצמבר 1400, לשם משל, בזמן חגיגות היין של הנוצרים בליל הסילבסטר, יצאו בפוגרום מאורגן ראשון נגד יהודים. הפוגרומים פרצו במקביל בערים באנגליה, צרפת וגרמניה. הידעת שבליל סילבסטר 31 בדצמבר 1941, חיילים גרמנים רצחו בלילה אחד יותר מ-600 יהודים, נשים זקנים וטף בוורשה כדי "לחגוג את החג" חג הסילבסטר! הידעת שבליל 31 בדצמבר 1942, מכונות ההשמדה באושוויץ עבדו בקצב מטורף יותר מאשר בימים רגילים, ולשמחת החוגגים השמידו ללא רחמים אלפי יהודים (ראה עדויות ממשפט אייכמן) אך האפיפיור ברומא בירך את מאמיניו לרגל הסילבסטר. העולם "הנאור" כמנהגו נהג, וזעקות הקורבנות נבלעו במצהלות השיכורים שחגגו את הסילבסטר. עדיין מזועזעת, החלטתי לשלוח את המייל לידידתי, האמורה להיות עסוקה ברגעים אלו ממש בשינה עמוקה לקראת הלילה הארוך המצפה לה. עזבתי את המעבדה, בדרך לעוד ערב שגרתי. למחרת היום, למרות שנכנסתי (כרגיל, יש לומר) באיחור לכיתה, לא היה כל קושי למצוא מקום בשורה הראשונה. נאמנה למשימה שהוטלה עלי- לסכם את החומר בשביל כולם, הוצאתי עט והתחלתי לכתוב במרץ. באמצע השיעור נפתחה הדלת האחורית ובפתח עמדה ידידתי מאמש. למבט השואל בעיניי הוא השיבה בסימון אצבעות "עוד רגע". כעבור דקה הופיעה על צג הסלולרי שלי הודעה. "שיכנעת אותי. בסוף יצאנו לסרט. היה ממש נחמד. נדבר". בהפסקה מאוחר יותר, על קפה דלוח של קפיטריה סטודנטיאלית היא סיפרה לי כיצד שכנעה את חברה, בעלה לעתיד, לא לצאת. "התווכחנו על זה הרבה זמן, עד ששלפתי לו שאלה שהוא פשוט לא היה מסוגל לענות עליה. שאלתי אותו "ואם לחג הזה היו קוראים היטלר, גם היית יוצא לחגוג?" כבן דור שלישי לשואה הוא שתק ולא הגיב. הסכמנו שנצא לסרט, וכך עשינו. שתינו השקנו כ*סות קפה לחיי השנה החדשה, הנישואים הקרבים של ידידתי, והצלחה בבחינות הסמסטר. "הפעם על חשבוני" הציע חברתי בנדיבות. "אבל את באה איתי לרבנות. דוסית כמוך בטח תקצר לי שם את התהליכים". שתינו צחקנו.
תלמידי כיתה מסוימת מאד, בפקולטה למדעי המחשב במכללה מסוימת מאד, ידעו כי בליל הסילבסטר הם יכולים לצאת, לחגוג ולהשתכר ולהבריז מהלימודים למחרת היום. מישהו, יותר נכון, מישהי- כבר תהיה שם מחר בבוקר לסכם את החומר בשבילם. מעצם היותה נחמדה במיוחד, היא גם תיתן לכולם לצלם, ובמקרה הצורך אף תסביר את החומר. ככה זה. לא תמיד קל להיות ה"דוס התורן" במקום העבודה/ הלימודים או בבניין בו אתה גר. מעצם היותך כזה אתה אמור לדעת איפה בודקים מזוזות, איך מקצרים את התור לרישום ברבנות, מתי נכנסת שבת, למה יושבים בסוכה ומי לעזאזל אחראי לשבעת הימים נטולי הלחם אך מרובי המצות בפסח. יש כאלה המנצלים את מעמד ה"דוס מחמד" כדי להחזיר בתשובה שלימה את חבריהם התוהים, יש כאלה המעדיפים להתעלם מגודל התפקיד, ועונים לשאלות ב"אני לא רב" וכו'... ויש כאלה שעונים על מה ששואלים אותם ומשתדלים להראות את הצד היפה שביהדות- כמוני למשל. כך עניתי באריכות על כל השאלות שנשאלתי ברוח טובה וידידותית. כשחברה זרקה לעברי ערב הסילבסטר "אז אני מצלמת ממך מחר או שאת באה לחגוג אתנו?"- עניתי לה שלא תידאג, החומר יחכה לה מחר, ולא אני לא יוצאת. "לא מדובר בחג של העם שלנו, אלא בחג נוצרי - ואני לא צריכה לספר לך כמה סבלנו במשך הדורות מידי הכנסייה הנוצרית." "ואם לחג הזה היו קוראים היטלר, גם היית יוצא לחגוג?" "אבל מדובר בסכ"ה במסיבה גדולה - למה שלא תצטרפי?" היא שאלה ומיד הוסיפה, "את יודעת שאני לא דתיה במיוחד ובכל זאת אני מקפידה לאכול את הארוחה המשפחתית אצל דודה שלי בראש השנה, כולל גפילטע פיש תפל ולחגוג את השנה החדשה היהודית. מה רע לחגוג גם את כניסת השנה האזרחית? מה רע בעצם....? האמת, שבאותו הרגע לא הייתי לי תשובה שתספק אותה. ידעתי רק לומר שסילבסטר היה אפיפיור מפורסם שנולד או מת ביום זה, ולכן מציינים את "היום החשוב" הזה בחגיגות הנושאות את שמו. "מת או חי" ממש לא משנה, השיבה לי חברתי העיקר שיש מוזיקה טובה, אלכוהול, ומצב רוח. נתראה מחרתיים?" הנהתי , ובהחלטה של רגע פניתי לעבר מעבדת המחשבים, כדי לגלוש ברשת ולדלות עוד מידע על היום הזה. הנתונים שגיליתי, הפחידו גם אותי- שלא חוגגת את הסילבסטר. סילבסטר הוא שמם של כמה אפיפיורים. הנודע מכולם הוא סילבסטר ה-1, שכיהן בשנים 335-314 בתקופתו של קונסטנטינוס הגדול. אפיפיור זה מת ב-31 בדצמבר, ומאז נוהגים לקשור את סיום השנה האזרחית בחגיגות הנושאות את שמו. האפיפיור סילבסטר הפיץ את הנצרות באכזריות, בחרב ובהרג רב של יהודים בכל רחבי האימפריה הרומית וקיבל מהקיסר קונסטנטינוס את ה"אדיקט מילנו" שהוא כתב סמכות המקנה זכויות יתר לנוצרים בכל האימפריה הרומית. הכנסייה בראשות סילבסטר חוקקו בעקבות כתב זה חוקים שטניים נגד היהודים ובוטלו כל זכויותיהם האזרחיות. אותם חוקים, שנמשכו במשך דורות רבים גם לאחר נפילת האימפריה הרומית, הופצו בעולם כולו והיו הבסיס לרדיפת היהודים בימי האינקוויזיציה ,הפוגרומים ושאר הפרעות. כמה עובדות נוספות על היום עצמו.... הידעת שבליל 31 בדצמבר 1400, לשם משל, בזמן חגיגות היין של הנוצרים בליל הסילבסטר, יצאו בפוגרום מאורגן ראשון נגד יהודים. הפוגרומים פרצו במקביל בערים באנגליה, צרפת וגרמניה. הידעת שבליל סילבסטר 31 בדצמבר 1941, חיילים גרמנים רצחו בלילה אחד יותר מ-600 יהודים, נשים זקנים וטף בוורשה כדי "לחגוג את החג" חג הסילבסטר! הידעת שבליל 31 בדצמבר 1942, מכונות ההשמדה באושוויץ עבדו בקצב מטורף יותר מאשר בימים רגילים, ולשמחת החוגגים השמידו ללא רחמים אלפי יהודים (ראה עדויות ממשפט אייכמן) אך האפיפיור ברומא בירך את מאמיניו לרגל הסילבסטר. העולם "הנאור" כמנהגו נהג, וזעקות הקורבנות נבלעו במצהלות השיכורים שחגגו את הסילבסטר. עדיין מזועזעת, החלטתי לשלוח את המייל לידידתי, האמורה להיות עסוקה ברגעים אלו ממש בשינה עמוקה לקראת הלילה הארוך המצפה לה. עזבתי את המעבדה, בדרך לעוד ערב שגרתי. למחרת היום, למרות שנכנסתי (כרגיל, יש לומר) באיחור לכיתה, לא היה כל קושי למצוא מקום בשורה הראשונה. נאמנה למשימה שהוטלה עלי- לסכם את החומר בשביל כולם, הוצאתי עט והתחלתי לכתוב במרץ. באמצע השיעור נפתחה הדלת האחורית ובפתח עמדה ידידתי מאמש. למבט השואל בעיניי הוא השיבה בסימון אצבעות "עוד רגע". כעבור דקה הופיעה על צג הסלולרי שלי הודעה. "שיכנעת אותי. בסוף יצאנו לסרט. היה ממש נחמד. נדבר". בהפסקה מאוחר יותר, על קפה דלוח של קפיטריה סטודנטיאלית היא סיפרה לי כיצד שכנעה את חברה, בעלה לעתיד, לא לצאת. "התווכחנו על זה הרבה זמן, עד ששלפתי לו שאלה שהוא פשוט לא היה מסוגל לענות עליה. שאלתי אותו "ואם לחג הזה היו קוראים היטלר, גם היית יוצא לחגוג?" כבן דור שלישי לשואה הוא שתק ולא הגיב. הסכמנו שנצא לסרט, וכך עשינו. שתינו השקנו כ*סות קפה לחיי השנה החדשה, הנישואים הקרבים של ידידתי, והצלחה בבחינות הסמסטר. "הפעם על חשבוני" הציע חברתי בנדיבות. "אבל את באה איתי לרבנות. דוסית כמוך בטח תקצר לי שם את התהליכים". שתינו צחקנו.
