סיכום

[שעון חול]

סיכום

זהו, עוד שנה עברה לה, מהר מדי ולאט מדי, שנה של התבגרות, שנה בה מצאתי גוונים נוספים של אפור. שנה של חששות, אי-ודאויות, כעס, עצב, אהבה, בעיקר שנה לא ממוצה מבחינתי. עצוב לי, הדמעות כבר נקוות בזוויות העיניים והשירים ברדיו בטח שלא מקלים... אני חושבת שזאת היתה בעיקר שנה של שאיפות, שאיפות לא ממומשות. אני כבר לא נאיבית כמו לפני שנה והאהבה... האהבה דבר מסובך, פתלתל, ובעיקר לא אמיתי. אומרים שאנחנו מחפשים באהבה ובבן הזוג את עצמנו, ובכן, לא מצאתי את עצמי. אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אני חושבת שהייתי "מתקנת" את השנה האחרונה ואולי אפילו עוד כמה שנים בדרך.. ברדיו השיר "מה איתי, מה איתי, מה איתי..." ואני, אני מקווה למצוא את עצמי בשנה הקרובה או לפחות בשנים הקרובות. בינתיים שעון החול שלי הולך ואוזל, ואני, אני משכנעת את עצמי שאני מתבגרת, אולי זה נכון, אולי זאת סתם אשליה. סתם הרהורים, שעון.

 

[עמית_]

לשעון (כ)חול / סבתא זפטה

הסבר: שעון כחול - זה קשור לאחת ההודעות האחרונות שלך. סבתא (זפטה) - "בינתיים שעון החול שלי הולך ואוזל". למי שלא זוכר - היא בת 18! תתעודדי, יש לך עוד 62 שנה לתקן ולשפר (ולמצוא את עצמך)... (לפי תוחלת החיים הממוצעת בישראל לנשים) אולי תחפשי יותר טוב השנה? שנה טובה!

 

[סיזיפוס]

החזרת אותי שנים אחורה...

לתחושות של פעם... למרות שבטח שסוג האהבה שחווית שונה ממה שאני התכוונתי בגילך במילה אהבה... דבר אחד דווקא כן הצלחתי ללמוד מאז... לכבות את הרדיו כשיש שירים עצובים! יום אחד פשוט תפסתי את עצמי ושאלתי למה? למה צריך להקשיב לשירים האלה ועוד כשיש לי דכאון? זה רק מדכא אותי עוד יותר! מאז כיביתי. בהתחלה היה קשה להיגמל... עצוב לי ,השירים עצובים, כמה רומנטי... עד שיום אחד אמרתי חאלאס! רומנטי רומנטי ,אבל בינתיים הלב שלי הולך ומת, אז די! אולי תקופה נגמרת, אבל תקופה יפה, נהדרת, מקסימה גם מתחילה (... רק אל תעשי את השטויות שאני עשיתי

) תקחי את כל הדברים הטובים, כל מה שלמדת, כל מה שיוכל אי פעם לעזור לך בחיים ותשמרי לך אותם בראש ובלב . איזו תשובה יפה ומעודדת נתן לך עמית, הלוואי שבגיל ההוא גם לי היה מישהו כותב ככה. רואה, כבר התחלה טובה!

 

[KOMA2]

לשעון חול היקרה.

כשקראתי את מה שכתבת, ראיתי את עצמי בדברים שלך... אם את השנה מרגישה "לא ממוצת" אז אני מרגישה שכל החיים שלי לא ממוצים. הבעיה היא שכמה שאני מנסה להעמיד פנים שהנה למדתי את הלקח אני כבר לא נאיבית אני כל הזמן מגלה שאני נשארת נאיבית כמו שהייתי בגיל 12. וזה הולך בעיקר לאהבה. אני לא יודעת איך זה אצלך אבל אני ממש לא מציאותית בכל מה שקשור לאהבה וזה מתחיל מרומנטיקה בסיסית,עד ציפיות מבן הזוג... הקטע הוא שאני תמיד מציירת אצלי כזאת תמונה בראש שכאילו הנה נוחת לו מהשמים נסיך החלומות המושלם רואה שאני ממש רחוקה מלהיות מושלמת ובכל זאת מתאהב בי נואשות ואז אנחנו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה... לצערי זה לא נכון ואני יודעת את זה אבל יש בתוכי חלק שפשוט מתמרד ומתנגד לקבל את זה... מהגיל שבו בכלל גיליתי שבנים הם לא יאק! דוחים! מופרעים ומה אני צריכה להחזיק ידים בריקוד בחוג של ריקודי עם עם ב ן ???? לצערי חבל שלא המשכתי לחשוב ככה... בנים מחפשים מישהי מגניבה, חמודה,חתיכה, או איך שהם מנסחים את זה בחורה עם "ראש טוב" ואצלי הראש דומה לדחליל מהקוסם מארץ עוץ... לכן ברגע שגיליתי את הבנים הם שכחו לגלות אותי או בעצם אולי נמנעו מזה, והמשיכו לגלות בנות מגניבות וחתיכות באמת... לכן אני מבינה אותך במאה אחוז, אבל כמו שאני לא מסוגלת לגרוןם לעצמי להפסיק להיות נאיבית ולהאמין גם את לא צריכה. נחזיק אצבעות ביחד שיבוא אי פעם בן זוג "שתראי בו את עצמך" ובנוסף תראי בו עוד הרבה דברים מקסימים שהיית רוצה שיהיו בך והוא יאהב אותך באמת ובתמים ואתם "תחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".

 

[.אחת]

אהלן קומה, התמונה הזו נוצרה אצלך

לא סתם, אלא בגלל מה שחינכו אותנו. מי מאיתנו לא גדלה על סיפורי נסיכות יפות ופאסיביות לעומת נסיכים מושלמים אמיצים וחכמים חזקים ועשירים? בכל האגדות עליהן גדלנו הנסיכה היא הפרס של הנסיך (אם הוא יציל את הממלכה למשל) והיא פשוט מעפעפת עד שהוא מגיע ומציל אותה, ואז, המ, אין אז, אז נגמר הסיפור. החתונה זה הסוף. למי אכפת מה קרה אח"כ? לנו, אנחנו שחיים את זה על אמת. ויכול מאוד להיות שהנסיך הוא פוץ שוויצר שונא בעלי חיים עם בעיות מעיים. WE SHALL NEVER KNOW. כיום מתחילים לפתח אלטרנטיבות, אגדות עם עם מסרים יותר פמיניסטים, כאלו שהנסיכה לא מעפעפת כמו פוסטמה (סליחה על הביטוי) עד שמצילים אותה, אלא גם פועלת בעצמה. אז אולי מצב הדורות העתידיים יהיה יותר טוב. הראש שלך ממש לא דומה לראש של דחליל, את חכמה ומלאת הומור. את פשוט באמת צריכה לעשות התאמת ציפיות. מצד אחד לא לחשוב שאת המיץ של הזבל (כי את ממש לא אפילו אם את לא "יפה" כמו שכתבת כאן למישהו) ומצד שני לא לחשוב שצריך להגיע הבחור עם אף שגיאה, זה שמחליף גלגל במכונית עם חליפה לבנה ויוצא בלי אף כתם על החליפה. אולי באמת כדאי שתקראי יותר לאישה, יש שם זבל בכמויות שלא תאמנה, אבל לפחות אפשר להבין משם את המסר כמה צריך לעבוד על יחסים וכמה זה לא בא כמובן מאליו, המ, בעצם אפשר להבין את זה רק מהכותרות, אז תחסכי לך את התכנים, רק תסתכלי על השער... בנים הם לא להק של יצורים זהים, כל אחד מחפש משהו אחר, ועם השנים הם מחפשים יותר טוב. אולי הטיפוס שלך הוא בכלל לא הטיפוס שקודם כל מחפש חתיכה? אולי מישהו שמחפש מישהי שהוא ימשך אליה וגם יהיה לה ראש על הכתפים? ואולי מישהו שחושב שאת לא מספיק שווה, הוא ממש לא מספיק שווה בשבילך? ובכלל האינטרנט זה מקום נהדר להכיר בו בני זוג לאנשים בישניים או כאלה שרוצים קודם לתהות על קנקנו של אדם ורק אח"כ על עטיפתו (כמובן בזהירות ולברוח אם הוא בן 67 גם אם הוא מבטיח לך להתחתן איתך והוא ראש איגוד העיתונאים). בכל אופן, אין אחד ויחיד, יש כמה. ובגילאי 17,18 כמו בגילאים יותר מאוחרים בהחלט יכול להיות שהאחד והיחיד יתחלף לו באחד אחר. אז במקום לשבת על התחת ולחכות שמישהו יגיע, פשוט תעבירו בינתיים את הזמן בנעימים, מה שיגיע יגיע, מה שלא יגיע, תגיעו אתן אליו, וזהו. כלומר ספרי הרומן הרומנטי ,כמה שהם יפים וצובטים את הלב (אח, יש כמה סופרות נפלאות שקראתי בזמנו), הם אמיתיים ומציאותיים בערך כמו סידרת הספרים של הארי פוטר. וכדאי לגזור מזה כמה מסקנות ישומיות...

 

[KOMA2]

אחת,את פשוט מקסימה!

ויש בך תבונת חיים מדהימה! את צודקת במאתיים אחוז! באמת חונכתי לחשוב בצורה כזאת רומנטית ומושלמת וזה באמת לא ככה. תיארת את זה בצורה מצחיקה,חכמה ומרגשת. בקשר לבנים שמחפשים דברים שונים, לצערי אני לא מסכימה איתך לגמרי בקטע הזה כי תראי לי בן בגיל 18 19-שלא מחפש סקס ומיזמוזים ואני אראה לך אלף עליו שכן מחפשים. לכן כל כך קשה למצוא מישהו נורמלי...(כלומר אחד שיכול גם לדבר בצורה אנושית בזמן שהפה שלו לא מתנשק, יורק ,או מקלל) מענין שבנים מתחילים בגיל 25 לחפש קצת איכות ואני מתחילה בגיל 17. לכן אנחנו לא מתואמים... חוץ מזה שבאינטרנט זה הדבר הכי מפחיד, יש איזה צוציק בן 12 או עם כבר אז צוציקית בת 12 שמבטיחים לך עולם ומלואו ולא נמנעים מלהשתמש בשמות כמו חמודה,אני רוצה להיות הנסיך שלך וכאלה... ואז מגלים שהוא באמת בן 67 או 10 או סתם מחמוד מראמללה שרוצה לתת לך אחלה כדור בראש... לכן הקטע של להכיר אנשים עובד יותר טוב כשזה הולך פנים מול פנים. לצערי אני לא יצאתי מהמאורה שלי כל החיים ואם אני כבר יוצאת אז זה הולך ככה: נניח בסיטואציה שאני עם חברות ואיזה חמוד מתקרב... ישר אני מורידה את המבט לרצפה ולא יכולה להרים אותו עד שאני יודעת בוודאות שהוא לא ברדיוס של 100 ק"מ. ואם הוא עדין החלטי לגבי שלא תדעי מצרות אני מתחילה לגמגם ולהגיד את הדבר הכי אידיוטי שאפשר במקום הכי אידיוטי שאפשר לתקוע אותו וגם התיזמון שלי הוא איך להגיד- אידיוטי! בדרך כלל זה המקום שבו הם חושבים "נתקעתי עם בבון אמיתי" ומרימים את הרגליים. לצערי רובם גם לא מגיעים לשלב הראשון. אז אני אומרת לעצמי : "תמיד כשלא מחפשים זה בא..." או כמו שאת אומרת תהני ומתי שזה יבוא זה יבוא אבל זה לא כל כך קל כשבכל מקום שאת פונה אליו את רואה רק אהבה וזוגות וכל הדברים הדביקים האלו... טוב, אני מניחה שאני לא צריכה להקדיש לזה כל כך הרבה זמן ומחשבה...! בכל מקרה לסיום אופטימי אני מרימה כוס של גזוז מלא בצבעי מאכל וחומרים משמרים לחיי ה"פוץ שונא בעלי החיים בעל הבעיות במעיים" ולחיי כל הבחורים באשר הם, אם לא יהיה לכם אותי אני לפחות מקווה שיהיה לכם מישהי כמוני.

 

[.אחת]

אהלן קומה, תודה על המחמאות

קראתי את מה שכתבת, והשאלה היא, עם מי היית מעונינת לצאת? עם אחד הבנים ה"בודדים" שלא מחפשים רק סקס ומזמוזים, או עם האלפים שכן? אני ממש לא חיית רחוב (כלומר התחילו אותי כמה פעמים ברחוב, אבל כל פעם חיפשתי את הגז המדמיע ששכחתי לקחת) או חיית מסיבות. רוב האנשים הם לא. זה גם נורא קשה, את יודעת שהוא נראה חמוד, אבל מה את יודעת עליו מעבר? נאדה. לכן הדרך שלי להכיר בחורים שאפשר לוודא מראש שיש בפנוכו לקנקן, היתה להכיר אותם לפני שמתחילים איתם. מזתומרת? דוגמאות: 1. להתאהב באנשים שהכרתי מהלימודים. ככה אפשר לתהות על קנקנם לפני, ולא לצאת בטעות עם מישהו שנראה לא רע בכלל, אבל שואל את המורה לתנ"ך איפה אפשר להשיג את ספר דניאל (סיפור אמיתי). 2. להתאהב באנשים שהיו איתי בתנועה. הייתי בנוער לנוער, ואחד העקרונות בתנועה (חוץ מזה שאין מדריכים מבוגרים וזה תנועה שמאורגנת על ידי בני נוער בעצמם) היה להתנדב לפחות שעתיים בשבוע למען הקהילה. כמה פוץ כבר יכול להיות מישהו שמוכן מרצונו להתנדב שעתיים היכנשהו? 3. להתאהב באנשים שהיו איתי באיזה חוג או פעילות. כלומר יש כמה נורמלים בחוגים לנוער שוחר מדע. 4. להתאהב בבנים של חברים של ההורים. קחי בחשבון שיש סיכוי שאחרי שלא תרצי לצאת איתו במחשבה שניה, במשך שנים ההורים שלו יספרו בפרטי פרטים על החברה המדהימה שלו שיודעת להעריך מה שאת לא להורים שלך (מקרה אמיתי) 5. להתאהב בידידים של חברות. בחור שמספיק נורמלי כדי להיות ידיד של חברה שלך, יכול להיות בפוטנציאל מתאים גם בשבילך. 6. אינטרנט אינטרנט אינטרנט. אני לא מדברת על טמבל שקורא לך נסיכה ומבטיח לך את הירח. אני מדברת על מישהו עם תחביבים נחמדים באי סי קיו, או אחד שיכול לדבר איתך לאורך זמן רצוף בלי לבקש ממך לעשות סייבר סקס/לשאול מה את לובשת או אפילו בלי שהשאלה השניה שלו תהיה איך את נראית, בת כמה ומאיפה. המון זוגות יצאו מהצ´אטים מהפורומים ומהאי סי קיו. אני מכירה למשל שניים שניהלו בIOL, את אותו פורום ביחד, ובסוף התחתנו. אני למשל הכרתי את החבר שלי לפני שנתים וחצי דרך האי סי קיו. חברה שלי יוצאת קרוב לשנה עם מישהו שהיא פגשה בצ´אט. הדרך היא אלימינציה וברירה קפדנית. אל תחפשי מישהו בחדר צ´אט "מחפש בנות צעירות למאחורי השיחים" או בפורום "חטאים ושירי זימה" אבל בטח יש בחורים נחמדים שכותבים בפורומים שכן רלוונטים לך. אולי חיות מחמד (הבחורים שם אולי יהיו פוצים עם בעיות מעיים, אבל לפחות הם אוהבים בעלי חיים)? אולי נוער מרץ או דווקא תנועת מולדת? אולי פורום תיכוניסטים? צריך לעשות שימוש מושכל באינטרנט, כי זו דרך נפלאה. דוגמא לשימוש לא מושכל: חברה שלי, שכל פעם שהיא פוגשת בצ´אט מישהו בגיל המתאים היא מחליפה איתו טלפונים (כלומר על השיחה הראשונה) ויוצאת לפגישה תוך מספר ימים, רואה שזה נפילה, ונשבעת לא לצאת יותר לבליינד דייט עד הפעם הבאה. והנה דוגמא לשימוש כן מושכל: לפני שלוש שנים הייתי מסתובבת המון בצ´אטים, היו לי משם כמה בליינד דייטים. אבל רוב הבליינד דייטים נגמרו טוב, למרות שלא הצליחו רומנטית. כי לא יצאתי עם כל טמבל בגיל המתאים, אלא רק עם אנשים שנראו לי אינטיליגנטים ומצחיקים. ואיך ידעתי? כי רק אחרי שדיברתי איתם כמה פעמים, והתכתבתי איתם באימייל והם עדין נראו לי הסכמתי לתת או להשתמש במספר טלפון, ורק אחרי שדיברתי איתם לאורך זמן בטלפון הסכמתי להפגש. וככה אף ערב לא היה נפילה, כי הייתי עם אדם אינטיליגנטי ומצחיק, גם אם לא נמשכנו אחד אל השני. וחלק הפכו לידידים שלי. בקיצור: יש דרכים רבות להכיר בנים נורמליים. אפשר להצטרף לתנועה, לתנועה פוליטית, או אפילו להתנדב בארגון למען בעלי חיים. רוב הבחורים בגילך שיתנדבו גם כן צריכים להיות כבר חמודים בפוטנציה, לא? וגם באינטרנט אפשר, רק כאמור בזהירות גם לפני הפגישה וגם תוך כדי. אגב, כל העיל זו גם דרך טובה מאוד להשיג חברות.

 

[KOMA2]

ואו!!!!

אחת, סחטן! כרגיל את צודקת,הקטע הוא שאני לא יוצאת בכלל אז מאיפה אני אכיר מישהו? כנראה נשאר לי רק האינטרנט. את בטח שואלת למה את לא יוצאת? אז אני אתאר לך מקרה קצר שקרה רק היום ואני מקווה שממנו תביני. הלכתי לקנות המבורגר בבורגר ראנ´ץ השכונתי. נכנסתי למקום כולי מפוחדת ומהוססת וחיכיתי בערך 10 דקות עד שהעובדת הסכימה לפנות אלי. (מענין שהיה לה אותו שם כמו לי)... אחרי שגימגמתי את ההזמנה שלי ראיתי בחור עם ראסטות כמו נמרוד רשף שנראה לי מאוד מוכר... לחרדתי גיליתי שזה היה בחור שבזמנו היה קירח והיה מציק לי בקביעות בבית סיפרי. לא משנה כמה מילים לא סימפטיות שלחתי לו, וכמה התעלמתי ממנו כל פעם שהוא היה רואה אותי במדרגות אהלן! KOMA נניח. מה הענינים! וכאלה... אז ישר התמלאתי במין תחושה של גועל ורצון לברוח משם. בזמן הזה נכנסו כמה חילים די חמודים ואחד די הסתכל עלי אבל אני בקושי הוצאתי חיוך וברחתי משם מהר. הוא כנראה חשב שאני לא מעונינת אבל דווקא כשאני כן אני עושה את זה מעצבנות. בקיצור אני פוצית אמיתית בענינים האלו! ממש לא קולית כמוך. ומצחיק שהזכרת את הקטע של החברים של ההורים- יש כאלה אבל בשבילם אני שקופה! טוב, מקסימום אני אצטרך לצאת לאיזה תנועה או משהו...

 

[פריזB]

אהה, החיים

איפה היית כשהייתי צעיר יותר? כי אני הייתי אחד מהבני 18-17 שכן חיפשו קשר משמעותי

 

[KOMA2]

סליחה, פריזB

על השאלה החוצפנית-אבל בן כמה אתה עכשיו? אתה מדבר כאילו אתה מאוד מבוגר...

 

[פריזB]

הכל עניין של הרגשה

ולפי ההרגשה, אני בן 60-70. אבל לפי התאריך לידה אני בן 23

 

[KOMA2]

מבינה למה אתה מתכוון.

לפעמים אני מרגישה שכל מה שנשאר ממני זה רק עצמות שהלבינו מרוב שאני זקנה. והזיקנה הזאת הולכת בכל היבט של החיים שלי. זה עצוב ומרגיז שבכאלה גילאים מרגישים וחושבים ככה אבל אני מניחה שהכול זה ענין של תפיסה ושל מזל כלומר באיזה נתיב החיים הלכו. אני רק מתפלאת שיש עוד "צעירים-זקנים" כמוני,כי חשבתי שאני מהיחידים שמרגישים ככה בכזה גיל. והקטע האירוני הוא שאם אני מרגישה ככה עכשיו איך אני ארגיש בגיל 60-70 ???? שלא נדע מצרות...

 

[פריזB]

את לא לבד

רוב החברים שלי (גם בגילאים האלה) גם הם מרגישים 60-70. וזה מפתיע, או לפחות זה הפתיע אותי, ולא יכולתי לדעת עד שלא שאלתי אותם.

 

[KOMA2]

זה כבר מוזר?!

גם החברים שלך מרגישים ככה? זה נראה לא כל כך סביר כשרוב האנשים בגילאים האלו "לא" מרגישים ככה... אולי זה קשור באיזו דרך OCD או משהו אחר שמעיק?? ואתה לא חייב לענות...

 

[פריזB]

תגובה

תראי, המדובר בערך בקבוצה של אנשים כולם מאותו מעמד, כולם מוסכלים וכולם מתוסכלים, - כי כולם יודעים שהחלומות שלהם הם רק חלומות. זה שלי יש OCD לא קשור בכלל לעיניין לדעתי. זה נכון שטיפוסים דכאוניים נמשכים אחד לשני, אבל בין החברים שלי 1 מתוך 2 הוא מדוכא ברמה שלת חשיבה ותכנון ההתאבדות שלו. חוצמזה, אני חושב שזה גם קשור מאד למצב ולמקום שאנו חיים בו. הואיל וחברים שלי (ואני עצמי) חשנו הקלה בעת טיולים/מגורים בארצות אחרות. לי אפילו הייתה הקלה מסויימת ב OCD בחו"ל (אבל זה לא קשור לעיניין).

 

[קיום ומשמעות]

האדם שמביט לתוכו הוא האדם האותנטי

הלוואי וכולם היו יכולים לראות את השנה האחרונה כמותך... הראיה שלך מראה על בגרות תובנה חוויה התנסות ועיבוד פנימי....צריך כוח לראות את הדברים במורכבותם ובדקויות שלהם...נראה לי שיש לך כוח זה. גם ללמוד מה אני הולכת לתקן זה שיעור גדול וחשוב ואם הרדיו רק תורם לעצב ותחושת היובש בפנים שאיזה טיפה ממתינה ומסרבת לצאת כדי ללחח את מועקת החגים הקרבים קני לך איזה דיסק מתנה לקראת השנה החדשהוהוקרה על הדברים הטובים שעשית בשנה החולפת.