סיכום שנתי

alphac

New member
אני מוכן בפעם הבאה לעשות איתך טרייד של

כרטיס טיסה הלוך חזור לארה"ב בכניסה חופשית לכל המסעדות עם מנות טבעוניות ברדיוס של 5 ק"מ מדיזינגוף סנטר למשך חצי שנה*!
דיל?

(*עד 10 ביקורים בחודש)
 

Brombit

New member
מה עם הסעה למסעדות?


 

queen helen

New member
סתם שאלה

ותרגישי חפשי לא לענות, אם לא בא לך.
למה הטיפולים לא הצליחו? בגללך או בגללם?

מקנאה בך שמוזיקה מהווה חלק כ"כ משמעותי מהחיים שלך.
הלוואי עלי.
 

ברומבית

New member
לגבי הטיפולים אני חושבת שזה גם וגם


עד שלב מסוים נתתי הזדמנות, ומתישהו ראיתי שזה לא בשבילי אז פרשתי, ככה שבעצם לא היה לטיפול סיכוי. אני כל פעם מהססת בגלל הכסף, ומצפה להרגיש מהר שהטיפול משמעותי.

מוזיקה לא כל כך מרכזית בחיים שלי, זה רק נראה ככה

בואי נגיד שהיא כרגע תופסת המון נפח, אבל פחות מסה
למרות שעדיין יש לה די הרבה מסה אצלי.
בואי נגיד שאם את הולכת למשל להופעה אחת בחודש, וחוץ מזה לא שומעת מוזיקה, את מכסה את כמות ההנאה שלי משמיעת 100 שירים בחודש, ביחד עם כל ההופעות (הבודדות) שהלכתי אליהן כל חיי
 
אני בוכה משירים, אבל זה לא נראה לי משהו לקנא

בו


מה קורה איתך עם הלימודים?

והעיקר שיש שירים ואוכל
 

ברומבית

New member
זה לאו דוקא הבכי


אלא התרגשות חזקה ששמעתי עליה מהמון אנשים.

אני ממש בקרוב אתחיל להירשם לכל מיני מוסדות לימודים (ולנסות להתקבל), ההרשמה לכולם אמורה להתחיל החודש.
 

queen helen

New member
שלי

השנה התחילה בבעסה נוראית בגלל... אהמ... מישהו...
אם זה לא מספיק גרוע, ב1.1.12 התחלתי רשמית בתפקיד חדש, ומהיום הראשון עד בערך 4 חודשים אח"כ שדברים התחילו להתייצב עברתי תקופה נוראית בעבודה.
לחץ מטורף, ושום דבר לא עובד כמו שצריך, אף אחד מהקולגות בחו"ל לא עוזר, ומי שאני עובדת מולו הארץ גם קורס כמוני, לא ידעתי למה לצפות, המערכות לא היו ערוכות כמו שצריך, הבוסית עושה את המוות וגורמת לי לבכות לפחות פעם בשבוע, מיליון שעות נוספות, כל אחד חושב שאני מודיעין או כולבוייניקית, ואף אחד לא מרוצה.
הייתי חוזרת הביתה כל יום אחרי 10-12 שעות עבודה, כשכמובן לא הספקתי בהן כלום, ולא מצליחה להרדם מרב לחץ של איך היום הבא הולך להראות.
ביולי-אוגוסט דברים ממש נרגעו (עד לשלושת החודשים המטורפים האחרונים).

מצד שני -זאת גם היתה תקופה של סיפוק עצום: הקמת מערכת אבטחת איכות מכמעט אפס, למידה אין סופית בחודשים הראשונים, ובעיקר להתחיל לעבוד בצורה עצמאית.
לאחרונה הבוסית מזכירה לי בלי סוף איך הגעתי לפני 4 שנים מפוחדת למחלקה, בלי טיפת ביטחון עצמי, ועכשיו אני מנהלת לגמרי לבד תחום.
פייייייייייייייו... האגו לפעמים צריך את זה...

השתדרגתי מבחינה טכנולוגית - מפלאפון סיני ב200 שקל בלי עברית לאייפון, מאוטובוסים לרכב ולאופניים, ממחשב נייח ועתיק ללפ טופ.
התגברתי על הפחד מהנהיגה, אמנם אני די מתעבת לנהוג, ועדיין די מפוחדת מכל הנושא, אבל לפחות אני יודעת שאני ~יכולה~ לעשות את זה.
גם מאופניים די חששתי בגלל חוויות עבר, אבל גיליתי שזאת דרך מופלאה להתנייד (בעיקר בעונה הזאת של השנה) ואני מנצלת כל הזדמנות להשתמש בהם.


רצתי עשרה ק"מ (לפני 3 שנים לא הייתי מסוגלת לרוץ אפילו אחד), עשיתי תרגול של 108 ברכות השמש ביוגה (לפני שנתיים הייתי צוחקת בפנים של מי שיגיד שאני אתרגל את זה), והתמכרתי לאופניים (עד לפני שנה לא העזתי לעלות עליהם בגלל נפילות מביכות בשנים עברו).

מצד שני - זנחתי את לימודי הסינית.


אבל בגדול - חוץ מהעבודה, לא הרבה קרה השנה...

שיר אפייני
 
ואוו חתיכת שנה

שלי זה נראה שעברה עלייך חתיכת שנה, כל הכבוד!!!

את בהחלט יכולה לטפוח לעצמך על השכם... ולהתחיל את השנה החדשה בחיוך..

אגב, איפה למדת סינית? ומה הביא אותך לזה?

שתהיה אחלה שנה!!
 

queen helen

New member
תודה


למדתי סמסטר בסין, וכשחזתי לארץ המשכתי עם מורות פרטיות ואז עם האינטרנט.
לקחתי גם שני שיעורים בסינית קלאסית באוני' תל אביב, ואז נשברתי.
מה הביא אותי? סוג של אהבה משולבת באובססיה.
 
בבקשה


ואו מגניב, מה למדת שם?

נשברת בגלל הקושי?

נראה לי שובר שיניים לגמרי, אבל אם זה בא מאהבה אז בסוו של דבר אני מאמינה שתחזרי לזה בדרך זו או אחרת.
 

queen helen

New member
תשובות

למדתי "רק" סינית בסין.
נשברתי כי לקחתי את זה עם עוד קורס, ובשניהם היו המון דרישות, מה שלא כל כך השתלב לי עם המשרה המלאה + שעות נוספות שלי.
כבר הגעתי לשלב בחיים בו אני מפרגנת לעצמי מדי פעם זמן פנוי. זה לא היה קורה אם הייתי ממשיכה ללמוד את שני הקורסים ביחד.
 
*מקנאה*


חולמת כבר שנים על שינוי כמו זה שעשית מבחינה פיזית.
בעבודה הבנתי באיחור את רמתי המקצועית...

תתחדשי על כל פלאי הטכנולוגיה ואולי השנה זה הזמן לחזור לסינית...
 
אחת השנים

הקשות והמתאגרות בחיי, הן מבחינה אישית והן מקצועית.
גם מבחינה נפשית היה הרבה מבחן לשפיות


אבל לפחות סיום השנה כלל כמה הצלחות קטנות (בניהן מבחן באינגלישה להגירה) ואני גאה בהן

מקווה ששנה הבאה תהיה במגמת עלייה אופטימית ושיפור המצב
 
למעלה