סיכום... שנתי?

[Mrs big]

פשוט וואו. קצת.

 

[THE ronch]

תודה שקראתן, it means alot ../images/Emo140.gif

 

[LimiMimi]

הזוי מידי.

לסכם מאמצע שנה עד אמצע שנה שאחרי.

בית ספר: - לחץ אטומי בעיקר, בגרויות/שביתה.. וכל זה. אז סיימתי בגרויות, ועשיתי סרט גמר, והיה זוועת על.

- ערב סיום של המגמה, הקרנת הסרטים, תודה לאל שנגמר. קצת מרגש. - מסיבת סיום, סיום בית ספר, נשף סיום, זה הרגעים היפים שהיו בשנה. לדעת שהכל מאחורי כבר, כל הלחץ הזה, כל הלימודים והעומס שכלכך לא התאימו לי יותר. וסיימתי, ואת הרוב עברתי. בלי קשר לבית ספר: - קוס 2007. כבר מינואר התחלנו לדבר על הטיול שלנו, פה אנגליה, פה אירופה, יוון, תורכיה, לא הצלחנו להחליט. בסוף מצאנו דיל טוב לקוס, נסענו 8 חברות הכי טובות ופשוט היה ענק. שבעה ימים רצופים של כיף טהור, צחוקים, שטויות של בנות. הייתי בחדר עם חברה לא יותר מידי קרובה אבל אולי אחת הבנות הכי שרוטות שאני מכירה, היו כלכך הרבה צחוקים, כלכך הרבה נחת. - הגיוסים של החברות. המציאות החדשה של הצבא מתחילה להכנס לתמונה, איזה מתחילה? זו כבר המציאות עכשיו. נשארו האחרונים. הגיוסים הראשונים היו ממש מוזרים, פתאום להבין שהם לא כאן וזה לא ברור מאליו יותר. ושהתבגרנו. צעד אחד קדימה. - התקבלתי לתפקיד מש"קית ת"ש, אבל עד אז.. נחיה ונראה מה יהיה.

הגיוס במרץ. - כל האחרי צבא הזה, זה השינוי הכי דרמטי שהיה לי בחיים עד עכשיו. שינוי טוטאלי מילדת-ביציפר-עם-שגרה-תקועה, לילדה עם חופש לכל דבר והחלטות לכל דבר. כמעט פעם בשבוע אני בת"א, מבלה ושותה ועושה מה שבראש. - עבודות: קודם כל השגתי את העבודה שהייתה הכי בלתי מושגת עבורי, הבלוקבסטר, מעובדת-סנג'רית-בגרוש הפכתי לעובדת עם אשכרה ותק כבר מעל חצי שנה. זו העבודה הראשונה שהחזקתי בה כלכך הרבה ואני גם הולכת להיות בה עד הגיוס. חוץ ממנה עבדתי בבייביסיטר, סקרים, בית קפה וקולנוע. עבודות מזדמנות/שהפכתי למזדמנות. הרבה כסף. המון. - הוצאתי רשיון. כן, הוא לא כלכך רלוונטי כי לא נהגתי עדיין לבד בחיים, אבל זה גם משהו, לא? - אח שלי עבר דירה. לגור לבד עם אמא זה אחד השינויים הקיצונים. - אחד הימי הולדת הטובים שהיו לי! מוצף אנשים ומוצף בכיף. - עונת המסיבות וזה, כל שבוע בלכת.. היה טוב. - הכרתי מיליונת'אפים אנשים חדשים. זה טירוף. - ממש התקרבתי לידיד שלי, עכשיו אני מגדירה אותו כידיד הכי טוב, זה לא היה לי הרבה זמן. - היה לי סוג של משהו עם מישהו, אחרי תקופה שהייתי סגורה ואטומה בטירוף. - שתי החברות הכי טובות שלי רבו ולא מדברות יותר, זה די השפיע על כולנו... - אילת 2007 בתור סיכום השנה עם השלוש חברות הכי טובות. והופס, נגמר.

 

[Small talk]

../images/Emo13.gif

 

[Blue mai]

הלכת../images/Emo99.gif../images/Emo82.gif

בא לי שוב. משקית ת"ש נשמע תפקיד שדווקא דיי מתאים לך[: תהני מהחיים לפני הצבא,באמת שזו התקופה הכי טובה ונראה שאת דווקא מנצלת אותה ממש טוב[:

 

[החברים של דנה]

קראתי אתמול בלילה מותק../images/Emo9.gif

תכלס זה מה זה הופס, נגמר. אני בשוק מזה}: שנה טובה בייב:]

 

[סיכותנעוצות על הלב]

It Starts In My Soul../images/Emo71.gif

עברו עליי מיליון דברים.מיליון!! אירועים חשובים?לא לפי הסדר בשיט. -פתחתי את הבלוג.קצת לפני תחילת השנה,אבל התחלתי לכתוב בו ברצינות בתחילת השנה. -שכחתי ממנו.היה מישו,שכחתי ממנו וזה עשה לי רק טוב.לא מפרטת. -עליתי בלימודים.בעיקר בגלל העובדה ששכחתי ממנו והיה לי יותר זמן וכוח.בסופו של דבר היה לי ממוצע 87 -הופעתי במשחקי כדורגל בארץ,מטעם הסטודיו ז"א.היה לי ממש כיף וזו חוויה שאנלא אשכח -סבתא שלי ניפטרה.זה היה ממש ממש ממש קשה,גם מהסיבה שלראות את אמא שלי בוכה..לא עשה לי טוב.באמת. -היה לי חופש מדהיםםםםם.היו בו המון אירועים שפשוט שינו לי את החיים ברמות...כמו -קורס מש"צים.הדבר שבאמת שינה לי את החיים ברמה ענקית.הכרתי איזה 100 אנשים חדשים,ואנלא מגזימה.הייתי מש"צית מצטיינת משו שהייתי ממש גאה בו:],קיבלתי ביטחון,למדתי להדריך,התחברתי עם עוד אנשים;שתמיד היו שם ולא ממש היה לי אכפת מהם. -הורידו לי את הגשרררר:]באמת החזיר לי את הביטחון קצת יותר..( -הכרתי מישו חדש שרציתי.אומנם הוא לא רצה אותי בחזרה,אבל היה לי נורא נחמד לחשוב על זה,זה היה קצת אופטימי וחסר-ידיעה. -היה לי פשוט יומולדת מושלםםםםםםםםםםם!!!!באמת שאת השנה ה-14 בחיים שלי פתחתי בהכי כיף שיש.בנות אני אוהבת אתכן תודה על כל רגע שגרמתן לי לחייך!!:] -התחלתי את השנה קצת ברגל שמאל ואני די מצטערת על זה,אבל יהיה בסדר. -בתקופה של סוכות כל החיים שלי השתנו.התברר לי שההוא לא רוצה אותי,ובמקביל הכרתי מישו חדש והיה לי טוב. -בכלל,הייתי בטורקיה וקפריסין שזו הפעם ה2-3 בחו"ל,ועוד עם חברות.היה פשוט הכי כיף בועלם ואני מתגעגעת לכל רגע.. -נשיקה ראשונה,חבר ראשון רציני.היה לי פשוט הכי טוב בעולם ואז.. -נפרדנו,הייתי 3 חודשים בבאסה..מי שיודע יודע,אין לי ראש להתחיל לפרט על זה. -חזרנו...בלי עין הרע,אני מקווה שיהיה רק טוב -הבנתי מי החברים האמיתיים שלי..וטוב לי איתם ממש עכשיו. אמן ש2008 תהיה אפילו יותר טובה מ2007. קראת?!השמיעי קול!!

 

[Roselisa]

|משמיעהקול| שנה טובה חומד!

 

[ShiRa1101]

../images/Emo28.gifקראתי!

 

[Beautiful Nightmare]

../images/Emo95.gif

בקצרה? - סיימתי ביתספר. ובצורה הכי טובה שאפשר לסיים.. הכוונה - גם תעודת בגרות וגם בסוג-של כיף. אפילו עם חוסר רצון לסיים. הייתה כמובן מסיבת סיום מדהימה ומושקעת שכולם התלהבו ממנה, אפטר פארטי מצחיקה שבה זכיתי לצפות בכל ילדי השכבה משתכרים ונמרחים אחד על השני, ונשף שבאמת הבהיר לכולנו שזה כבר לגמרי הסוף. אז כן, שלב אחד בחיים שלי שלגמרי נגמר. - מצאתי את האהבה הכי חזקה ורצינית שהייתה לי איי פעם, ואנחנו ביחד כבר שנה ו(כמעט) חודשים, ואין מאושרת ממני. יש ירידות ויש עליות אבל המצב הרגיל הוא הטוב ביותר שיכולתי לבקש, ובימים האלו אף בןאדם לא יעשה לי חיוך גדול יותר מהחיוך שעולה בכל פעם שאני מדברת איתו - מילצרתי בפאב חמוד+ ונתתי מעצמי מעל ומעבר בשביל המקום הזה, ונהנתי שם, והיו לי המון לקוחות קבועים שאהבו אותי והשאירו לי טיפים גבוהים ות'כלס החזקתי לו את המקום הזה והוא נתן לי לשלוט [?] ולא נתן לי הוראות ובנוסף לכל גם חבר שלי מלצר שם כך ש- מה יותר טוב מזה?. בכיף הייתי ממשיכה לעבוד שם בימי חמישי (היום החזק שלו), אבל הוא עשה טעות כשהוא קרא לי חסרת אחריות בלי סיבה, כך שאני לא מתכוונת אפילו לבקש. בין לבין הכרתי המון אנשים חדשים, קשרים התחזקו וקשרים התנתקו, אני בטוחה שפה ושם גם השתניתי כי דברים שונים משפיעים עליך כל הזמן, אבל לסיכום השנה הזו, בסופו של דבר, הייתה ממש טובה (טוב, אולי חוץ מארבעת החודשים האחרונים?). אני מקווה שהבאה תהיה אפילו טובה יותר.. כמובן ש, התגייסתי, לצערי. אבל לא אתחיל לדון בזה כי זה סתם מדכא. ובעיקר כי.. לא בא לי. שתהיה לכולכן שנה נפלאה..

 

[במבה בהפרעה]

חחח שנה משמעותית.

אין לי כח לסכם וגם לא מכירים אותי פה יותר מדי. אבל בכל אופן, מהפך משמעותי

אה וסיום קורס קצינים.. קיצר שנה מוזרה אך טובה.

 

[Winnie Pooh Girl]

"שנה טובה.."../images/Emo113.gif

זו היתה שנה ממש משמעותית בשבילי- החל מקבלת ההחלטות , הגיוס לצה"ל ועד ההבנה שאני אדון לעצמי. הלוואי וזה היה אחרת. הלוואי והיה מישהו שמבין אותי. מאחלת לי בשנה הבאה למצוא את האחד והיחיד. הלוואי.

 

[the silence girl1]

שלי..

אני לא ממש זוכרת מה היה השנה...ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לסכם אותה והאמת שהשנה הזאת עברה לי די מהר.. אבל יאללה, ננסה לסכם אותה איכשהו

חחח השנה הזו, זו בעיקר שנה שעברה לי מאוד מהר שנה ונדמה לי שהמון דברים קרו בה. שנה שהתחילה אחרי שהשתחררתי וזו גם שנה שהתחלתי בה את האזרחות. תקופה שלא ממש ידעתי איך לעבור אותה, ואיך בכלל להתחיל לעבור אותה. תקופה חדשה ולא ממש מוכרת. וכרגע אני רק יודעת שטוב לי באזרחות. באמת שטוב לי. למרות שהיו רגעים בשנה הזאת שהיו לי מחשבות על לחזור לצבא. אבל לא עשיתי עם זה כלום. ואיפשהו אני יודעת ש "וטוב שכך". ומצד שני, יש רגעים שנדמה לי שבשנה הזאת לא השתנה בי כלום. לא השתנה כלום באופן כללי. הכונה , לשינוי פנימי שכזה. לא יודעת איך להסביר. אולי מן התבגרות באיזשהו מקום. ואני גם יודעת שאיפשהו כן התבגרתי. כן השתנתי בכמה מובנים. מצד שלישי (

), אני יודעת שעשיתי דברים בשנה הזאת. עשיתי דברים גם למען עצמי, בשביל עצמי. יצאתי. ראיתי אנשים. ובעיקר עשיתי דברים שלא האמנתי שאני אעשה.. כמו להתחיל לעבוד, ללמוד וכו'. והאמת שאני לומדת למעשה כבר כמעט שנה וזה כיף. ואני רק רוצה להמשיך ללמוד. השנה הזו, גם חגגתי 22. ועדיין לא עיכלתי את הגיל הזה. כמו שלא עיכלתי את גיל 20

חחח אבל זה המצב

אני חושבת שזו גם שנה שלמדתי המון על עצמי. שנה שלמדתי שאני יכולה להתמודד עם דברים שלא חשבתי שאני אתמודד איתם למרות שלפעמים נדמה לי שזה גדול עלי. שאני לא יכולה להתמודד עם זה. זו גם הייתה שנה שכתבתי די הרבה לעצמי. שנה שכתבתי בה המון. וזו גם הייתה שנה שבה הבנתי דברים אפילו על האנשים שאיתי, וניתקתי חלק מהקשרים. וגם חידשתי קשרים. קשרים עם אנשים שהיו קרובים. ועם הזמן הקשרים האלה נפרמו. ובעיקר זו הייתה השנה שבה איבדתי חברה טובה, חברה שנהרגה... (שמי שזוכרת, כתבתי על זה בפורום) חברה שכל כך חסרה לי....כל כך חסרה.. וזה כל כך טרי עדיין. זו הייתה שנה שגם ראיתי יותר את ששת הילדים

ומקווה כמובן, לראות את ה-אחד שבדרך רק שיגיע כבר!!

(ודי חפרתי. אז אפסיק פה

)

 

[שבלולה מסטולה]

וואו

אני מנסה להזכר איפה הייתי היום לפני שנה... חודש לפני הפקות י"ב, המון לחץ ועבודה קשה... ותוך כדי הדרכה וסמינר י"ב שהדרכתי בו גם... י"ב, קצת לפני הבגרות בספרות.. תקופה עמוסה אין ספק. כמה הספקתי מאז.. כמה קרה.. 2007 הייתה שנה של שינויים ושל חוויות טובות אבל לא פשוטות ואני אפילו אומר קשות... למדתי המון בעיקר על עצמי ונדמה לי שהתחזקתי, שהצלחתי להתקדם קדימה עם עצמי. זה נראה כל כך רחוק.. בעצם לפני שנה עוד אפילו לא הייתי בכנס של רננים אני חושבת.. או שאולי הייתי אבל לא הודיעו לי אם התקבלתי.. עוד חיפשתי מקום, עוד שקלתי לעשות ש"ש בתנועה... איזה מוזר שהיום אני כבר 4 חודשים בשנת שירות הזאת שדיברתי עליה בערך 4 שנים.. מוזר. זה מוזר לסכם שנה.. בעיקר שנה כל כך עמוסה.. בעיקר שנה שבה מסיימים את הכל ומתחילים משהו מההתחלה לגמרי.. ספירת מלאי.. מה היה לי.. הפקות י"ב סמינר י"ב הדרכה בגרויות הדרכה באתגר כנסים לשנות שירות שבת שמיניות מיונים לצבא-טיס, דובורות ומידע, חיל חינוך החלטות גורליות- שנת שירות ברננים, שירות צבאי בחיל חינוך. סמינר בנערן הדרכה בקורס מסכם רישיון (עברתי לפני תחילה 2007 אבל המלווה נגמר לי בתחילת ינואר) צפנבורי אחרון מסיבת סיום י"ב פרידה מהשבט והשכב"ג בכלל והצוות בפרט שירה בגרויות אחרונות מלחמה על הבגרות במת' התחלתי שנת שירות עברתי לגור בקומונה בזכרון התמודדות עם מליון פחדים בש"ש 28 בנות שנכנסו לי לחיים עשרות אנשים חדשים התחלתי לצאת לפאבים למדתי לעמוד על שלי כנסים לשנת שירות והפעם מהצד השני ניצנה ועוד ועוד ועוד זה קצת מפחיד כמה אפשר להספיק בשנה... ואיזו שנה זאת הייתה. כמה רחוק אני נמצאת מאיפה שהייתי לפני שנה ואיך זה שלמרות זאת אני בדיוק אותו בן אדם. קשה לי לסכם את השנה הזאת מבחינת תחושות... כי זה כל כך הרבה... בין רגעים של אושר מטורף והרגשה מדהימה של שייכות ושל אהבה בשבט ובצוות, בין הרגשת הסיפוק בסיום ההפקות והרגשת התסכול שליוותה המון פעמים את העבודה עצמה והרגשת הגאווה בזמן ההופעות. בין השמחה לסיים י"ב ולצאת לדרך חדשה ולבין העצב של הפרידות. בין הכנסים הכייפים לשעמום בנסיעות... עם המון תחושות של הצלחה ולא פחות תחושות של כשלון בעיקר בבגרויות ואולי גם קצת בהדרכה. ועם המון התרגשות לקראת השנת שירות מצד אחד והמון פחדים מצד שני. ובשנת שירות זה בכלל ערבוב חסר הגיון של רגשות, ובעיקר התמודדות בלתי פוסקת, עם הבנות ועם עצמי ועם הצוות ועם זה שאני חלק ממערכת שלא תמיד אני מבינה ולא תמיד אני מסכימה איתה. כשאני חושבת על זה 2007 הייתה שנה קשה לעיכול, אני חושבת שעוד לא קלטתי את כל מה שעברתי בה, שעוד לא לגמרי הבנתי כמה השתניתי וכמה קיבלתי מעשרות החוויות שעברתי. אבל מה שבטוח ש2007 הייתה אחת השנים הכי משמעותיות בחיים שלי. ונראה שבין שנת שירות לגיוס לצבא גם 2008 הולכת להיות כזאת. ואני תוהה אם אלו השנים הכי קשות או הכי טובות ונדמה לי שבשילוב מוזר זה פשוט שני הדברים יחד. שנה טובה [:

 

[ThE uVa]

ובכן, ובכן.../images/Emo60.gif

אני חושבת שזו הייתה אחת השנים הכי משמעותיות בחיים שלי. למרות שזה לא ממש מרגיש ככה, היו המון שינויים ומה נסגר בכלל. אז היום לפני שנה..? נכנסתי כרגע לבלוג שלי כדי לראות מה באמת היה, כי בכנות, אני לא ממש זוכרת. זו הייתה התקופה שעוד חרקתי בבצפר. עם השיחות עם המחנכת וכל השטויות האלה. אני לא ממש זוכרת אם זו הייתה תקופה רעה או טובה. אני חושבת שחצי חצי. בסוף השנה הקודמת, ב31.12, מחר, מה שהיה יום ראשון, ישבתי בחדר, כתבתי סיכום שנה קצר וראיתי נוטינג היל. כמובן שחשבתי על ארה"ב, מה שאז היה לפני שנה ועכשיו זה לפני שנתיים [ומרגיש כמו אתמול], ונזכרתי בזיקוקים ובמזוודות ובשלג ובכל מיני אנשים שגורמים לי לבכות. ואז התחילה תקופה די הזויה, כל ענייני בצפר הציפו אותי, וכמה דברים במשפחה שלא האמנתי שיכולים לקרות כלכך קרוב אלי, והתחילו לפרק לאט לאט חלק במשפחה [המורחבת] שלי, וגם את אמא שלי קצת. ואני מצטערת שאני לא ברורה, פשוט, באופן מדהים, גם שנה אחרי [למרות שבעצם זה לא "אחרי"], עדיין לא ממש מותר לדבר על זה. [אבל בכל זאת? כל פעם שמישהו אומר "סכיזופרניה" יש לי קצת רעד בבטן.] וזו הייתה תקופה נורא מבולגנת. אפילו יותר מעכשיו. היה לי בלגן בחדר והיה לי בלגן בחיים. לא הייתי בטוחה אם אני אוהבת את החברים שלי, שהם אותם אנשים כבר 12 שנה בערך, ולא ידעתי מה אני אעשה בבצפר וזה היה די כאוס. ובנוסף לזה לא היה לי כוח להיות טיינאיג'רית מיוסרת כי זה נורא טרנדי. [אני פשוט חודש-חודש בבלוג ונזכרת.] והחודשים עברו בעיקר עם הרבה בצפר [והרבה הברזות] והרבה התעמלות. בפסח הייתי באילת עם ההתעמלות והיה ממש כיף. ממש. ואז טסתי לבלגיה. להתחרות באליפות בלגיה הפתוחה. והיה נורא כיף. אבל חזרתי עם רגשות מעורבים. מצד אחד הידיעה שאני צריכה להתחרות באליפות אירופה באוקטובר, ומצד שני.. החוסר תכלית. ואז היה יום העצמאות. ובערך.. שבוע אחרי? 30/4, אחד הערבים הכי קשים בחיים שלי. פרשתי מההתעמלות ולראשונה בחיי פשוט לא הצלחתי להוציא מילים מהפה. והלילה שאחרי היה מזעזע. לא הצלחתי לישון ובכיתי ממש הרבה. בבוקר כבר הרגשתי יותר טוב. ונכון אמרתי שזה היה אחת הערבים הכי קשים בחיים שלי? אז מסתבר שהיום שאחריו, יום שלישי ה1/5, ניצח בהפרש עצום. אחרי שקמתי עם מצברוח קצת יותר טוב, כבר אמא שלי באה ואמרה שהמאמנת התקשרה וביקשה שאני אשקול את זה שוב. וכבר התקשרה מישהי מההרכב שלי וביקשה שאני אשאר עד אליפות אירופה. וכל זה הכניס אותי שוב לערב של לפני. אבל לא היה לי אכפת, בסופו של דבר. באותו ערב הרדמנו את הכלבה שלי, אחרי חודש בערך של התדרדרות מהירה. זה היה חודש לפני היומולדת 15 שלה. קראו לה שרי והיא הייתה אצלנו 12 שנים בערך, ופשוט.. לא יודעת. רוב האנשים לא מסוגלים להבין למה זה כלכך קשה לי. "זאת בסך הכל כלבה". אבל זה היה פשוט נוראי. וזה היה הלילה הכי מזעזע בחיים שלי. זה לא כמו שמישהו נפטר וכל מה שנותר לך זה להשלים עם זה, זה לא משהו שנגזר עלינו מלמעלה. זה משהו שאנחנו עשינו והיינו צריכים להיות שם ולדעת שבעוד כמה דקות היא תמות, ובגללנו. ואני לא הצלחתי לעמוד בזה וללטף אותה תוך כדי שהורגים אותה. אז הלכתי הבייתה והאחים שלי וההורים שלי נשארו שם ואני חושבת שהייתי בערך שעה או שעתיים לבד בבית, כי הם נסעו לקבור אותה. ואז כתבתי לה "הספד" קטן, בזמן שהיא בטח עוד הייתה בחיים, ואני זוכרת כל מילה ממנו. ואין לי מושג איך נרדמתי בסוף. אני מניחה שבכיתי עד שלא היה לי כוח. [וגם עכשיו, כשכתבתי את הכמה שורות האלה, זה לקח לי בערך חצי שעה כי לא הצלחתי לראות את המקלדת] [והיא עדיין הרקע שלי בפלאפון ועדיין התמונה שלי במסנג'ר. בהתחלה אמרתי שאחרי חודש אני אשנה את זה. ואז אמרתי ששלושה. ואז חצי שנה. עכשיו אני אומרת שנה.] וזה היה השבוע הכי נוראי בחיים שלי. יחד עם היומיים האלה, וההמשך, שתוך כדי שאני בוכה על הכלבה שלי, המאמנים מתקשרים, והבנות מתקשרות וההורים שלהם מתקשרים ואפילו אמא שלי קצת מתחילה לנסות לשכנע אותי לחזור, אפילו רק לחודש אחד. ובמבט לאחור אולי באמת הייתי צריכה לעשות את זה, אולי אז כולם שם היו קצת פחות שונאים אותי וקצת יותר מחייכים אלי. אבל לא לתת לי אפילו יום אחד להתקרר וכבר למשוך אותי שוב פנימה? זה היה ממש יותר מדי. בטח ובטח בהתחשב בנסיבות. [אולי אם הם היו מחכים עוד יומיים הייתי חוזרת.] וככה מאי הפך לחודש הכי הזוי בחיים שלי. במבט לאחור זה נראה כמו סוג של דיכאון. מתסבר. השבוע הזה, והיומולדת שלי בתחילת יוני, והפסקתי ללכת לבצפר כמעט לחלוטין. אז הייתי כלכך הרבה בבית, עם כל הדברים האלה. אני זוכרת שהייתי שוכבת במיטה שעות. המון זמן. הייתי מצליחה לישון רק 6 שעות, בדיוק, כל לילה כמו שעון. אז הייתי עייפה גם בימים, והייתי שוכבת על הגב ומסתכלת על התקרה ובטוחה שהכל בסדר איתי. ואולי באמת היה בסדר כי אפילו התחלתי לכתוב משהו גדול, שנטשתי אחרי שהתקופה הזאת עברה. אני לא זוכרת איך הייתי מבחינת חברים, אני מניחה שהייתה את אותה שיגרה של ימי שישי, ושאיתם בטח הייתי שמחה ומגניבה, ולא בקטע של צביעות אלא כי באמת כיף לי איתם, אבל כשהם היו בבצפר אני הייתי בבית, וכשהם היו בחוגים אני הייתי בבית, וככה קצת פחות שכחתי מכל הדברים האלה.

 

[ThE uVa]

והמשך..../images/Emo60.gif

ואז היה חודש חדש, ובראשון ביוני, שזה יום לפני היומולדת שלי, היומולדת של שרי וגם חודש ל"מותה", והלכתי עם אחותי לקבר שלה, שנמצא בפינה שקטה במעמקי השטח בבית של דודים שלי [זה מושב, אז יש להם שטח גדול], ומסומן באבן לבנה גדולה ויפה שהם מצאו שם באותו לילה. וישבנו ודיברנו כמה שעות. והיא סיפרה לי על הלילה הזה, ועל שלקבור אותה דווקא היה די מטהר, ושאלתי אותה איך היא יכלה לשבת שם איתה בזמן הזה, אז היא אמרה שהיא לא רצתה לפחד ממנה. ואני ואחותי לא מנהלות שיחות כאלה לעיתים קרובות. אבל הזמן והמקום דרש את זה. והיא אפילו הראתה לי שיר שהיא כתבה בתקופת התיכון ושמה עותק ממנו מתחת ל"מצבה". ואני מתביישת לומר שאני לא ממש זוכרת אותו, אבל עצם זה שהיא הראתה לי זה מספיק. והייתה לי יומולדת 16 והיה דווקא בסדר, אפילו שבאתי לראות את התחרות באותו יום. וזה היה ממש מבאס. אבל בכל זאת החברים שלי שמחו אותי והיו חמודים. והיה חופש גדול, ואני זוכרת את היום שבו עברתי בשער בית הספר וידעתי שזו הפעם האחרונה שאני יוצאת משם כתלמידה. וסיימתי את הרומן שלי עם המקום המזוויע הזה. והיה חופש גדול לא עמוס במיוחד. הייתי במחנה קיץ שהיה כיף והייתי הרבה עם החברים שלי. וקצת שנאתי אותם לפעמים. ופגשתי לכמה שעות איזה בחור שכבר שנתיים יושב אצלי בראש, ואז היה לי לילה קשה, כשהתקשרתי לומר טיסה נעימה, ואז הלכתי לפגוש חברים, ולראשונה בחיי לא הצלחתי להחזיק ובכיתי קצת לידם. והפכתי לטבעונית. ואז התחלתי ללמוד בבצפר חדש, דמוקרטי. ידעתי שאני אתאכזב, כי איך אפשר שלא. אז דווקא מצאתי אנשים טובים והתחברתי מהר, תוך שבוע כבר הרגשתי בבית ועכשיו זה מוזר שאני לא שם מאז ומתמיד, ואפילו הצלחתי לבחור בחונכת שהסתברה באמת כמישהו שמאוד מתאימה לי ומאוד תומכת, אבל עדיין היה לי קשה עם הדמיון המטריד של התיכון הדמוקרטי לסתם תיכון. ובערך מאוקטובר אני חושבת כל יום על לעזוב, וזה הגיע לשיא קטן לאחרונה, עם שביתת המורים [שלא היינו חלק ממנה], שניסיתי לארגן משהו בבצפר וקצת הצלחתי אבל כולם נורא איכזבו אותי ונוצרה הרגשה שפשוט אין לי מה לעשות שם. ועכשיו אני עדיין מתנדנדת על המקום הזה וכפי שאתן רואות, מפסידה יום לפחות פעם בשבוע. ימי ראשון קשים לי במיוחד. והתחלתי לרקוד בלט, בהתחלה רק בלט, ואז נאלצתי לעזוב את המקום שרקדתי בו מתחילת השנה [ממש הרבה..], והתחלתי לפני חודש בערך במקום יותר קרוב לבית, וכרגע אני רוקדת שלוש פעמים בשבוע. זה כנראה יגדל. אז לפני שנה הייתי נערה צמחונית בת 15 וחצי, שלומדת בתיכון רגיל ומתעמלת חמש פעמים בשבוע, שיש לה כלבה ושנאחזת בדברים ישנים וחסרי עתיד. ועכשיו אני נערה טבעונית בת 16 וחצי, שלומדת בתיכון דמוקרטי ורוקדת שלוש פעמים בשבוע, שאין לה כלבה ושעדיין נאחזת בדברים אפילו עוד יותר ישנים וחסרי עתיד. מצטערת על האורך, התפלק לי. [אבל לעזאזל, אני בחיים לא אצליח ללמוד עכשיו.] והאמת, במבט לאחור, זאת לא נראית שנה טובה כמו שחשבתי. [וזה יצא הרבה פחות מעניין ממה שרציתי.]

 

[סיכותנעוצות על הלב]

את ממש מעניינת.../images/Emo71.gifב

באמת.

 

[ShiRa1101]

../images/Emo28.gif../images/Emo45.gif.מאוד!

 

[ThE uVa]

תודה ../images/Emo9.gif../images/Emo60.gif

שמחה שנהנתן..

 

[Deadly friendship]

חח

שנה משעממת שום דבר שנחקק בזכרוני או משהו . לחיי שנה חדשה ובתזונהשרמוטה בכל אופן, הידד~