סיכום שבוע

[Sigal H]

היי, חזרת!

איזה כיף. מקווה שההפסקה עשתה לך טוב

&nbsp
מה שלומך?

 

[ויויאן טאץווד]

הי

חזרתי והפורום מלא כל טוב

מקווה לחזור לשימוש סביר ולא לתת לזה ובכלל למחשב לצרוך שעות יותר ממה שרצוי.

החופשה היתה נהדרת ומאלפת (כמה מרגישים אחרת כששמים את "מה שצריך לעשות" בצד), ובכל מקרה היתה מלחמה, אז טוב שקיבלתי את ההחלטה הזו מראש, כי זו היתה תקופה מטורפת גם ככה.
גולת הכותרת היתה שלושה ימים בירושלים (כשכבר לא יכולתי יותר והייתי חייבת לברוח) ואז גם הייתי בלי מחשב בכלל - תענוג.

אבל ה-1 לספטמבר והחזרה ל"דברים שצריך לעשות" באו לי קשה מאד. בבומבה.
נראה לי שקבלתי החלטות דרמטיות, שאולי ה"חופש" עזר לי להבין כמה זה לא נורמלי לנסות לסחוב עגלה שכבדה עלי פי מאות ממה שאני יכולה לסחוב.
וכיף לחזור לפורום ולכולכן, התגעגעתי.

אבל מקווה לא להיות על המחשב הרבה שעות, כמו קודם.

דברים שקרו היום שעצבנו וריסקו אותי מאד, אבל יש בהם צד משעשע, זה קביעת תור ל: seftember, לדברי המוקדנית. ופקיד של בנק שאומר לי למלא רובליקה.
בראשונה עוד נזפתי, בשני כבר לא היה לי כוח.

כמו שאת אומרת: אם אי אפשר לנצח את זה אז לפחות נצחק על זה.

 

[ריפנזל]

היי חזרת מס.2! זהירות - רגשות עפים בכל כיוון!

אתמול הפסיכולוגית אמרה שכדאי שאני כבר אשתף חברים שלי, ואתן להם לעזור לי, ושהקטע עם האשמה שאני מרגישה נמצא רק אצלי במחשבות ושזה יועיל לי לקבל תמיכה ולהחזיר את החלק הזה של הפורום החמוד שלנו לשגרה שלי שהלכה קפוט בתקופה האחרונה...
והכי קשה זה שפושקי הגיע, כי אני מרגישה שאני בוגדת באולי.
אז הכנסתי את עצמי לפורום וכתבתי וקשקשתי תשובות בעוד הודעות.
היא חכמה הפסיכולוגית הזאת שלי.

 

[ויויאן טאץווד]

כנ"ל. אני מאמצת את ההמלצה של השרינק בחום רב

זה בדיוק הדיון הפנימי שהיה לי עם עצמי. שעדיף שאני אחזור "לקשקש" הודעות בפורום, כי זה לפחות מנקז.
אני עם הסיפור הזה במקום כל כך קשה שאני לא יכולה אלא להדחיק ומדי פעם זה פורץ בהתקפי בכי היסטריים.
אז תרשי לי לראות בך מישהי שיש לי מה ללמוד ממנה, בהקשר הזה? פליז.. כל אחד צריך מישהו להסתכל אליו למעלה

כל כך אין לך מה להרגיש אשמה ומצד שני זה כל כך מובן, גם תחושת ה"בגידה". זה קורה. כל מיני דברים קורים עם חתולים, ולפעמים הם הולכים לאיבוד.
אני עכשיו כל חתול שאני רואה פותח לי את הפצע. הודעתי לחברים לא לשלוח לי שום מיילים שמכילים חתולים בתוכם.

בשבילי זה רק עזר לי להבין כמה אסור לי לקחת חתול.
ואני שמחה בשבילך שפושקין הנסיך מצא אצלך בית, ואולי הוא ינחם אותך במשהו על העדרו של אולי. שכמובן שכולי תפילה (מאז שסיפרת שהוא באיבוד) שהוא במקום טוב, שמצא איזה בית או משהו, בנסיבות מסתוריות כאלה ואחרות.
זה המקום לחשוב חיובי. (קשה לביצוע, אני יודעת..)

 

[ריפנזל]

אממ.. מותר לשתף תמונה עם אזהרה אליך שלא תפתחי?

כלומר, כדי להראות לשאר?

 

[ויויאן טאץווד]

כן. אבל שתהיה אזהרה

כי בטעות פתחתי את הההודעה של קקטוס על הכלב הדרוס וזה היה אאוץ' - היה חייב לבוא עם הערת אזהרה.

 

[ריפנזל]

 

[כלנית חיננית]

היום הפקיד ב"מנטה" אמר שהוא "הביא לי קבלה"

הוא קיבל על הראש ממני ומעוד איש מבוגר וחביב שעמד לידי.
היה משעשע להיות הזקנה הנוספת שנוזפת בילדים על ה"עברית של היום".

 

[ויויאן טאץווד]

כל הכבוד. אנחנו לא זקנים נרגנים אנחנו הועד למען השפה

ככה זה בדיוק נראה: שהם "מביאי שירות" ולא "נותני שירות".

 

[ריפנזל]

עד שיהיה לי אישור לשתף חתולים - דלעת!

זהו, השיח הענק נבל כולו, וזה מה שהוא הביא לעולם. בת טיפוחי השמנמנה והיפה! ואנשים, תפסיקו לפנטז על מרק ופשטידות, אני קצת קשורה אליה. בכל זאת גידלתי אותה 5 חודשים שלמים, משתילון פצפון בעל שני עלים. כזאת אני... רגשנית.

 

[ריפנזל]

אופס...

אזהרה ויוויאן, בתמונה השניה יש את רורי החתול

היא מדגמנת קנה מידה.
&nbsp
יופי אפרת. כל הכבוד.

&nbsp
ואני לא יכולה לערוך כי אני מהאייפד... (יש מחשב חדש אבל הוא עוד בקופסא, הגיע היום[

], והישן הלך לחווה בצפון בה כל המחשבים מקפצים מאושרים בדשא. סיגל, זה לידכם?)

 

[ו אולי]

דלעת מרשימה, וקנה המידה שלך מתוקה

ואם כבר פנטזיות אז למה להסתפק במרק ובפשטידה, כשאפשר לפנטז על הכרכרה של סינדרלה

&nbsp
מקווה שאולי עוד יפתיע ויחזור, אמנם משום מה אני מחבבת את השם שלו, אבל אולי יהיה יותר קל כשלחתולים אין שם עם סימן שאלה.
ואולי זה דווקא סימן טוב שהשכנים לא מצאו אותו. אצל ההורים שלי תמיד היו כלבים וחתולים בחצר, לפעמים הם היו נעלמים ובד"כ חוזרים. במקרים שבהם השכנים ידעו זה בד"כ כשקרה אסון... בשאר הפעמים או שהם היו ידידותיים ואימצו להם באופן זמני בעלים חדשים, או שמצאו כלבה מיוחמת.
&nbsp
היתה לנו חתולה שהגיעה אלינו לחצר כגורה ואימצתי אותה, היא היתה חתולת רחוב, אי אפשר היה לקחת אותה בידיים אבל היא שמחה לבוא להתלטף כשישבנו בחצר. כשעזבתי את הבית של ההורים הם המשיכו להאכיל אותה ולפעמים היא היתה נעלמת. היתה פעם, בתקופה שהיה לי קשה להגיע לשם, שההורים שלי אמרו שהם לא ראו אותה מזמן וכבר חשבנו שקרה לה משהו, אבל כשהיא שמעה אותי מגיעה עם האופנוע להורים היא מייד הופיעה

&nbsp
ואני מזדהה מאד עם הנאחס כרגע, ומקווה שיגיעו בקרוב ימים קלים יותר לכולנו

&nbsp

 

[ריפנזל]

תודה

אולי זה קיצור של אוליבר, בלי סימן שאלה.
&nbsp
ואם הזכרת את סינדרלה, אז קבלי, ככה נראית תינוקת דלעת כשהיא רק צצה:

 

[ו אולי]

בהחלט נראית מלכותית

לנו היה כלבלב שקראנו לו גורו, כקיצור של גורנישט, כי הוא נולד קטנטן.
ולגבי הצילום, אם יוצא לך בפעם הבאה וזה מסתדר מבחינת המיקום וזוית התאורה, הייתי מנסה לצלם את הענפים השעירים האלו עם תאורה אחורית של השמש כדי לקבל הילה מלכותית, צרפתי דוגמית.

 

[ריפנזל]

אני אזכור, תודה!

מצלמת אינטואיטיבית בלי שלמדתי, שמחה ללמוד
והקטנטן מצולם מושלם!

 

[ויויאן טאץווד]

וואו. איזה מדהים לראות את הדלעת בינקותה

יש מצב שאלבום התמונות של הדלעת יעלה במלואו, איכשהו? לבלוג הגוזלים אולי? אם זה לא פוגם בקונספט.

זה מה שידיד שלי קורא: תהליך אבולוציוני מרתק

 

[ויויאן טאץווד]

מרוב שהייתי בהלם מהדלעת בכלל לא שמתי לב שמדובר בחתול

תודה על הרגישות.

כן, בתמונה הראשונה חשבתי שאת צריכה איזה אובייקט לקנה מידה ואז ראיתי את היצור המשופם, אבל זה עדיין לא מספיק בעיני, כי אנחנו לא יודעים להעריך את גודל החתול הסציפי (שלום רורי) במציאות

זה מדהים לאן היא הגיעה, באמת עכשיו צריך לחכות לכרכרה , הנסיך כבר הגיע מסתבר

 

[ריפנזל]

הבלטות שם הן 60x60 ס״מ

ההיקף 110 ס״מ, אבל שכחתי לוודא את זה, המדידה היתה לקראת הסוף.
&nbsp

 

[ריפנזל]

אינטרנט טיפש...

אמרתי לו לא להעלות את התמונות כי הן יצאו פה הפוך (גם כשהלכתי והפכתי אותן על הראש בעצמי).
נו, מילא. הבנתם את העניין.
</div><div>&nbsp</div>
זה הבית של ההורים שלי, והירוק הענקי הזה הוא שתיל דלעת אחד בודד. שתלתי אצלם כי אצלי אין כזה שטח ושמש.
</div><div>&nbsp</div>
מדגמן - ג׳וני המתוק של השכנים.

 

[ריפנזל]

(כל הבאגים עלי... מה נהיה??)