סיכום שבוע

סיכום שבוע

ממעמקי הערפל הכבד בו אני חיה בימים אלה, ובין פיהוק לפיהוק (מי אמר התקף תת"כ רציני ולא קיבל?!), ואפילו בלי לבדוק עם החתול של ריפנזל שלנו חזר והיא כבר כשירה להעלות סכמשים - סתם כי נזכרתי בזה וחשבתי שמא יהיה מי שירצה לסכמש, וכי אני פה ומסוגלת לעשות את זה כרגע:
אז -
- החיוך של השבוע
- והאיכסה של השבוע
- והמלאך של השבוע
- והשטן של השבוע
- והלא מוגדר של השבוע
- והכי הכי של השבוע
- ןמה אתם אורזים מהשבוע הזה ולוקחים אתכם הלאה
- ומה אתם קוברים עמוק באדמה ולעולם לא רוצים לראות/ לחוות יותר
וכמובן,
- סוכריית השבוע - מה הקישור המשמש/ מעניין/ הכי לא קשור לכלום שתשמחו לחלוק איתנו לרגל השבוע החדש הבא עלינו לטובה.

בברכת 1 בספטמבר שמח לכל מי שיש לו בבית ילדים, ולכל מי שיוצא בבקרים לקניונים/ לרחוב ונמאס לו לפגוש שם ילדים רעשנים,
כלנית
 

Sigal H

New member
מסכמש"ת

החיוך של השבוע

לשמוע את אחותי צוחקת. התגעגעתי.

והאיכסה של השבוע
ליד ביתי הערימו הר של אדמה מדושנת, בדרך להיות עולם צומח לצדי הכביש החדש. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה מלבב הנינוח.

והמלאך של השבוע

חבר יקר שקפץ לבקר סתם כך ועשה לי את היום.

והשטן של השבוע
אני לא מרגישה בנוח לכנות כך אף אחד.

והלא מוגדר של השבוע

זה דווקא היה שבוע של הגדרת יעדים ונקודות.

והכי הכי של השבוע
הפגישה ב'שיקום' בבט"ל. יצאתי בתחושה טובה, דברים מתחילים לקרות.

ומה אתם אורזים מהשבוע הזה ולוקחים אתכם הלאה
את החולצות הכי יפות שלי שקטנות עליי, לאחותי הקטנה.

ומה אתם קוברים עמוק באדמה ולעולם לא רוצים לראות/ לחוות יותר
אין, טוב לי.

וכמובן, - סוכריית השבוע
'מועדון העובדה הלא-חשובה' חוגג את שבוע הפיצה.


שבת שלווה שתהיה לנו, סופסוף, וחופניים חיוכים

סיגל
 
הקטע הזה עם "פיצה היא ירק"

זה התירוץ הקבוע שלנו כל פעם שאנחנו מגזימים באכילת/ הזמנת פיצה הביתה כי לאף אחד אין כוח להכין אוכל אמיתי.
תמיד מישהו ייאנח שאנחנו אוכלים יותר מדי ג'אנק ואז מישהו אחר יענה לו, טוב, לפחות אנחנו אוכלים ירקות ג'אנק. פיצה זה ירק.
 
השבוע שלי

החיוך - לקחתי את האחיינים הגדולים שלי (שלושת הבנים) למוזיאון המדע בירושלים.
האמת, לא ציפיתי ליהנות. איכשהו חשבתי שיהיה בעיקר יום מלא ריצות אחריהם, התחננות שיפסיקו לריב ומריבות איתם על דברים כמו "נו, אמרתי שהולכים" "לא.. בואי נישאר עוד קצת..".
במקום זה הגדרנו את הכללים לפני שיצאנו מהבית (הם התבקשו להבטיח שהם יהיו ילדים טובים, שלא יריבו ויעשו מה שאני מבקשת כשאני מבקשת את זה). אחר כך הם גם חתמו (מיוזמתם) על דף נייר מתחת למילים "אני מבטיח להתנהג יפה" ואפילו הסכימו שאני "אלשין" עליהם להורים אם מישהו מהם יהיה לא בסדר.
זה נשאר בגדר איומים, אבל בעיקר כי הם היו פשוט מלאכים קטנים.
לצערי, לא כל כך ידעתי להסביר להם דברים במוזיאון, אבל היו מספיק דברים שם שממש הקסימו והפנטו אותם והיו בהחלט מספיק הפעלות. והעובדה שהם יודעים שלושתם לקרוא (גם זה שעלה לכיתה א') הקלה עליי מאוד מאוד.
קנינו ארטיק והלכנו לסרט תלת מימד שהציג דגים ושוניות אלמוגים (פעם ראשונה שלהם בקולנוע) ואפילו פגשתי מכר שלי שתהה אם הם שלי וזה ממש הצחיק אותם ("כי את בכלל לא חסידת ברסלב! את גם לובשת מכנסיים!"), ואחרי שיצאנו מהמוזיאון הלכנו לאכול וכל אחד קיבל מה שהוא רצה.
הם כל כך נהנו שהם לא הפסיקו לומר לי כל הדרך הביתה "את מסכימה שנעשה את זה שוב? שתקחי אותנו לאנשהו? זה היה כל כך כיף!!". ממיסים שכאלה!!
יום למחרת התקשרתי אליהם לאחל להם בהצלחה בבית ספר (הם התחילו ברביעי) והאמצעי לוקח את הטלפון ולא מפסיק לומר לי כמה כיף היה לו אתמול ותודה, ושוב תודה ו.. כבר אמרתי תודה?
חיוך אחד גדול!!
האיכסה של השבוע - מתות"כת לעייפה. לא ישנה טוב לילות, ישנה יותר מדי בימים. סובלת כאבי ראש שלא נפסקים. לא מגיעה לעבודה בזמן, מנסה להסביר לכל מי שסביבי שאני במצברוח מגעיל בגלל זה, ובכל זאת מצליחה לריב עם חברה טובה. פויה!
המלאך של השבוע - שלושת הילדים המדהימים האלה. באמת שלא חשבתי שאצליח ליהנות איתם והיה כל כך כיף להיווכח בטעותי.
השטן של השבוע - כל כך הרבה דברים שמסתכמים ב... אני חולת פיברו ובאמצע גל תת"כי מגעיל. אין לי כוחות לכלום ויש לי יותר מדי מה לעשות שאני בכלל לא מספיקה לעשות. אוף!!
הלא מוגדר של השבוע - אנשים שקלטו בחורה במכנסים (רחבים מאוד!!) ושלושה ילדים חרדים. התגובות שאספנו היו פשוט משעשעות:
- "את אמא שלהם?"
- "לא,"
- "אז... אז למה את איתם?"
בואו נחשוב על זה רגע..
או:
- "מה הם?"
- "ילדים."
- "לא, כלומר, מה הם?"
- "אוקיי, תפסת אותי. ילדים חמודים!"
-
- [חיוך]
- "אני מתכוונת.. לאן הם שייכים?"
- [עיניים גדולות וכאילו חוסר הבנה]
- "לאיזה זרם הם שייכים?"
- "אה, הם חסידי ברסלב. למה לא שאלת אותם בעצמך?"
הכי הכי של השבוע - גילה אלמגור ב"מירל'ה אפרת". לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, האישה הזו. ולא בצדק.
אנשים הזויים.
אבל אנחנו צחקנו נורא.
לוקחת איתי הלאה מהשבוע הזה - להתעקש עם אנשים, שאם הם צריכים לשלוח לך משהו לעבוד עליו עד לדד-ליין מסויים ואז נופל עליהם חודש מילואים בגלל צו 8 וכל הקשקשת, ולכן הם לא שולחים לך, שאני לא אוכל לסיים את העבודה בזמן!
משאירה בשבוע הזה - (הלוואי) ערימות של עייפות וחוסר כוחות.
וסוכרייה לשבוע החדש - https://www.youtube.com/watch?v=P4_Bxqp2tQU (וסליחה מכל החברות שלי בפייס שכבר ראו אותו).
שיהיה שבוע טוב מקודמו!
 

Sigal H

New member
אני כל כך אוהבת את סיפורי האחיינים שלך

איזה כיף לך ואיזה כיף להם

&nbsp
שולחת צרור של חיוכים שיתנו לך ממיטב כוחי ואת הרוח הקלילה הנעימה שריחפה פה לפני כמה ימים, שיהיה לך טוב. עוד חיבוק.
 

ריפנזל

New member
גם אני! סיפורי האחיינים שלך תמיד מעלים לי חיוך רחב :)

וכאילו, מה, חשבו שחטפת אותם?? אנשים הם מה זה חטטנים...
 
איזה כיף שסיפורי האחיינים שלי מעלים חיוך לא רק אצלי

ולא יודעת, תכלס, מה אנשים חשבו, אבל ההערות שלהם היו מוזרות (בלשון המעטה).
 
סיפורי האחיינים שלך ממש נעימים, ואני מרגישה כאילו

את מעבירה את התחושה הטובה שלך איתם, כך שגם אני מרגישה את זה.


אגב, לי יש תשובה קבועה, כל פעם שרואים אותי עם ילד, ואז יש את הסימן שאלה על הפרצוף ומבטים חטופים לכיוון הבטן עד שהם שואלים: שלך?
ואני עונה: לא, מהשכרה.
 

robinebony

New member
סכמ"ש

- החיוך של השבוע - רבנו, השלמנו, ממשיכים הלאה. היה אחלה של בזאר בשישי. יש לי כרטיסי ביקור חדשים.

- והאיכסה של השבוע - הזמן שלפני שהשלמנו (תחילת השבוע).

- והמלאך של השבוע - אני? אני רוצה להאמין שאני זאת שהצליחה להעביר את עצמי את התקופה האחרונה ואת השבוע הזה. מגיע לי להיות מלאך.

- והשטן של השבוע - לא בטוחה שהיה, ואם היה אז אני לא זוכרת אותו.

- והלא מוגדר של השבוע - רכבת ההרים של הרגשות שלי, רגע אחד הייתי לגמרי בסדר ואופטימית ואוהבת את החיים, ורגע אחרי הייתי שבורת לב ובוכה. היה מעניין.

- והכי הכי של השבוע - איש מבוגר שקנה ממני שלושה ספנקרים (שוטים קטנים, למי שלא מכיר), אחרי שהוא ניסה להרביץ לעצמו קלות על היד כדי לראות שהם עובדים. בכלל, רוב המכירות שלי בבזאר היו של סנקרים ואזיקים.

- ומה אתם אורזים מהשבוע הזה ולוקחים אתכם הלאה - יש אנשים ממש נחמדים ומוכשרים בעולם, רק צריך לצאת מהבית.

- ומה אתם קוברים עמוק באדמה ולעולם לא רוצים לראות/ לחוות יותר - תסכול של לב שבור.

- סוכריית השבוע - מה הקישור המשמש/ מעניין/ הכי לא קשור לכלום שתשמחו לחלוק איתנו לרגל השבוע החדש הבא עלינו לטובה - אתגר דלי הקרח שלי. סתם כי בא לי להשוויץ בעצמי.

:),
נועה.
 
2 קטנות:

1. אני בעד העלאת מודעות לפיברו ותת"כ - אבל אי אפשר לגנוב קמפיין מודעות למחלה אחת למען מחלה אחרת.
2. עם כלהמקלחת הזו שארגנת לך - כבר היית לוקחת אפילו כוס גדולה יותר.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
אמרה כלנית שלא עושה את האתגר גם כי לא מתאים לה להצטלם אל מול העולם עם דלי קרח קפוא על הראש ובעיקר כי אין לה כוחות וסבלנות.
 

ריפנזל

New member
היי שלום, מגיחה מהמחילה שלי

אז אין חתלול תעלול. הפכנו את הקיבוץ בכל כיוון אפשרי. לא נשאר תושב אחד שלא יודע
יש את הנסיך הכתום, הוא נשאר. ולבסוף גם מתהדר בשם - פושקין. למה? ככה יצא.פרילי כבר לא כל כך מפחדת ממנו, רק מסוייגת. והוא? קסם. פשוט קסם.ואני כל כך מתגעגעת לשמנתול המושלם והנפלא שלי. משוש חיי ונשמת אפי. החתול שבלבי. :'(ודווקא כשהוא כבר התחיל לסיים לכעוס על הג׳ינג׳י וחזר להתפנדרק ולקלח אותי. פשוט סתם. כנראה שהוא כבר השתמש ביותר מדי נשמות - הזהרתי אותו שהוא מגזים איתן
 

ריפנזל

New member
אוהבת אותך נורא


(כלנית, האקדמיה ללשון אמרה שמותר לי לכתוב נורא על משהו חיובי)
 

ריפנזל

New member
איך נפלתי בפח של עצמי

בד״כ אני זוכרת את זה ומתעלמת בכוונה, הפעם פשוט שכחתי
 


זה יפה איך שאת משלימה עם זה.

אולי הוא עדיין משתמש בנשמה שלו איפשהו, ואולי לא, ואולי הוא עוד יחזור. זה הקטע עם חתולים, שהם מסתוריים, אתה אף פעם לא יכול לדעת.

אבל זה יפה לקבל את זה, זו דרכו של עולם. אולי הלך, בא פושקין.

אני עוד בכזה אבל על הפרידה מהחתולה שאני אפילו לא יכולה לדבר על זה.
 
למעלה