אוקיי, עוד זכרון חזר אלי
נפגשתי עם מישהי שהיתה אתי בבי"ס עד כתה ו'. תולדות חייה בקצרה- היא זכתה להורים די איומים, והפכה ל... רדודה, הייתי אומרת. נפשית ושכלית.
היא הזמינה אותי למימונה העירונית. אמרתי, כמה גרוע כבר יכול להיות
כצפוי היה משמים
הופעות של זמרים מזרחיים, וחוץ מזה הרבה כלום...
היא רצתה שאני אשאר איתה לעוד הופעה, ואמרתי לה שממש משעמם לי ואני הולכת. היא התחננה ונדנדה לא משנה מה אמרתי. בסוף פשוט הלכתי...
אחרי יומיים היא הזמינה אותי בטלפון לצאת איתה ועם עוד שני בחורים. לא התחשק לי לפגוש אותה שוב, וגם לא את הבחור ה"חמוד" לדבריה שהיא רצתה להכיר לי. אמרתי לה אלף פעם שלא בא לי, והיא כהרגלה נדנדה, ולא היתה מוכנה לקבל סירוב בשום אופן. בסוף, לראשונה בחיי, שמתי אותה בצד לדבר לעצמה
אחרי איזו דקה פשוט ניתקתי.
כשפגשתי אותה, התחוור לי שאני עדיין מדברת ביותר שחרור עם אנשים טיפשים שלא ממש מקשיבים :/ קצת עצוב.