סיכום שבועי

[ברומבית]

תני לי קצת חשיבה כזאת, בתמורה לזמן שלי

אני עדיין עקרונית חושבת כמו ילדה קטנה

 

[ורוד עם נצנצים]

זה גם עניין של חינוך ואולי אולי קצת אופי

אני חושבת שיותר חינוך..

אותי די זרקו למים מגיל אפס, אז די נאלצתי לפתח חשיבה כזו.
הייתי חייבת לדאוג לעצמי תמיד.
זה גורם לך לחשוב תמיד על יום המחר.

כשאת גדלה בלי דאגות, קשה לפתח חשיבה כזו.
כי את תמיד יודעת שאבא-אמא יהיו שם בשבילך ואת בעצם לא צריכה לדאוג לכלום..

אני חושבת שהדרל היחידה להתגבר על זה, היא להתנתק בצורה כלשהי מההורים ולקחת אחריות פשוט מחוסר ברירה.
לעשות את זה לאט, הדרגתי, בצורה שתוכלי לעמוד בה, או משהו כזה.

 

[Larik]

לא, זה לא עובד...

הפסקתי לגור עם אמא מגיל 23-24 בערך, ועדיין לא הצלחתי לפתח מחשבה של אדם בוגר.

 

[ורוד עם נצנצים]

טוב, לא יודעת. אני בצד השני....

הייתי צריכה ללמוד להרפות מהדאגה הזו וללמוד להנות גם קצת מהחיים.

 

[queen helen]

לא בהכרח

אני סיימתי תואר, ואפילו די מזמן, ואף אחד מהנושאים האלה לא מעסיק אותי במיוחד, ובטח שהוא לא נושא השיחה היחיד שלי.
אז נכון שבערך בגילאים האלו אנשים מקימים משפחות, ולכן נושאי השיחה האלו עולים, ועדיין - זאת טרחנות איומה לדבר רק על זה.
אני שמחה להודיע שלמרות שרב החברים שלי הם בגילאי 30+, אף אחד מהם לא כל כך משעמם, ורובם (כולל הנשואים שבהם) הם אנשי שיחה מרתקים.

 

[ורוד עם נצנצים]

אני לא חושבת שכולם מדברים רק על זה

אבל זה הופך להיות משהו דומיננטי ואם זה לא מעניין אותך בכלל/אתה רחוק מזה שחשיבה שלך, זה מרגיש כאילו הכל נסוב רק על זה והופך למשעמם.

כמו להגיד שנשים אחרי לידה מדברות רק על הריון, לידה וילדים.
זה נכון שזה הופך להיות נושא שיחה שעולה המון, אבל הוא לא יחיד...

 

[queen helen]

תלוי מי

בחיי שאני מכירה כאלה שזה הדבר היחיד שמעניין אותן.

 

[queen helen]

תגיד תודה שהם היו מהנדסים ולא מהנדסות

ולכן הם לא דיברו על הריון, הנקה, סיפורי אימה מחדר לידה, פיפי קקי גרפסים, ויו איזה מותק...
אה - וגם פאנלים, רצפות, מתכונים, איפור ודיאטה...

ואני לא מדברת על נצנץ והמכשפה, אתן מאאאגניבות!

 

[המבורגר76]

 

[ורוד עם נצנצים]

תתפלאי, אבל בחברה הנכונה

אני יכולה לדבר שעות על ההריונות המזוועים שהיו לי, הלידות הקצרות והמהירות ואיזה מקסימות הילדות שלי היו כשהן היו קטנות.
כמה מהר הגדולה למדה ללכת, כמה מאוחר הקטנה התחילה לזוז.
כמה ימים ביליתי בבית חולים עם הקטנה והיא היתה רק בת 6 שבועות.
כמה לילות ללא שינה.
איזה סיוט זה לגדל ילדה שלא ישנה בכלל.
כמה מלחיץ לגדל ילדה שלא זזה בכלל!
איך גברים בני 20 ו-30 היו עוצרים ליד העגלה שלי ופוערים עיניים על תינוקת בת כמה חודשים: 'וואו! איזה עיניים!'
איזה חארות רופאים יכולים להיות.
ואחיות הרבה יותר.
על מבט מיואש של רופאים שמסתכלים אליך ואין להם מה לומר ואת יודעת שנדפקת.
אל תתקרבו לבי"ח קפלן אם החיים שלכם חשובים לכם.
איך התייחסו אלי באסף הרופא.
כמה הצוות ברמב"ם שמח לראות אותי מגיעה ללידה אחרי שליווה אותי ב-9 חודשים של סיוט.
על העובדת הסוציאלית שנשלחתי אליה לאבחון לוודא שאני בכלל רוצה להיות אמא ואיזו אמא אני לבת הגדולה שלי, כי אם מישהי מקיאה את נשמתה בהריון, כנראה שהיא לא רוצה ללדת.
אל איך הוציאו את הבן-זוג שלי באחת מיני רבות מביקורי בבי"ח בזמן ההריון על רקע ההקאות ותחקרו אותי אם אני אולי צריכה במקרה 'לשנות אווירה' ואיך בבית?
איזו פזיוטרפיסטית מטומטמת ניסתה להתעלל בבת שלי שלא זזה וטענה, שאני, האמא, כמובן אשמה בזה.
שאני לא נותנת לה לזוז.
ושזה בדר"כ אופייני לאמא לילד ראשון, אז זה לא ממש מסתדר עם זה שזו הילדה השניה.
ציינתי שהגדולה דווקא הלכה ממש מהר, אז היא ישר קפצה על זה:
זהו! זה כי את עושה השוואות! כל ילד והקצב שלו!
לעזאזל! הילדה כבר בת יותר מחצי שנה והיא אפילו לא מתהפכת!!!!
(משהו שתינוקות עושים לרוב עד גיל 3 חודשים... כמה איטי כבר יכולים להיות??)
ורצו שוב לשלוח אות לאבחון: קשר אמא-בת לראות איך אני מתעללת בבת שלי וללמד אותי להיות אמא.
ועל איך שלחתי אותם לכל הרוחות וחפשו ת'חברים שלכם לא הולכת לשום אבחון (ועוד בת"א!!

)
נעזרתי באחותי וחברים והופה! איזה פלא, הילדה פתאום זוחלת ומתיישבת ואפילו נעמדת!
איך חזרתי לאותו רופא במרכז להתפתחות הילד, הפעם בלי שאיזו פזיוטרפיסטית 'תלכלך' עלי קודם.
ביקשתי איבחון חוזר.
הוא בדק ואמר:
"טוב, זה משהו שאנחנו תמיד יודעים ולפעמים שוכחים.
שההורים תמיד צודקים."
על תחושת הניצחון והגאווה שלא נכנעתי למערכת שכמעט דרסה אותי ואת הבת שלי.
על בן-זוג הכי לא תומך בכל התהליך הזה. (ובעצם בכל תהליך בו הצטרכתי לעמוד מול גורם חיצוני..)
ועל איך זה להיות אמא לילדה בת 12 שמתחילה כבר להיות אישה

מי אמר שאני מגניבה

 

[ברומבית]

אני

קראתי הכל P:
---
חבל שלא לוקחים לאבחון את אלה שבאמת צריכים, את אלה שבאמת מתעללים או רק משווים יותר מדי.
"ההורים תמיד צודקים"- כל כך לא

אולי הרופאים סומכים רק על אלה שלא צודקים?

 

[ורוד עם נצנצים]

אני חושבת שהוא התכוון לאינטואציה של הורים

פיזיותרפיסטית כל הזמן הלכה לכיוון הפסיכולוגי ואני כל הזמן טענתי שיש בעיה מעבר.

בסופו של דבר התברר שיש לה גמישות יתר ואפילו גבוה במיוחד (70%)
זה מה שהקשה עליה להפעיל את הגפיים, כי הם פשוט היו מעין חמאה והתקפלו לכל כיוון אפשרי.

היה צריך לעבוד איתה הרבה על חיזוק השרירים, כדי שיצליחו להחזיק את המפרקים הגמישים.
אני ביקשתי הידרותרפיה, מה שהיה בוודאות עוזר לה, אבל הם התעקשו על הפיזיותרפיה, מה שניכר שבוודאות שלא עוזר לה.

אם כי אני מוכרחה לציין שלא היתה כאן אינטואיציה כמו שהיה כאן התבוננות יומיומית מגיל אפס.
אני גם ציינתי את העדר המוטיבציה מההתחלה, עוד לפני שהגעתי בכלל לאבחון וגם את זה הפיזיותרפיסטית שללה.
בסופו של דבר זה היה גורם מכריע וכשעבדתי איתה ללא עזרת הקופה, עבדתי הרבה על מוטיבציה.
המזל שלי היה, שהיה לי תמיכה של אחות שעברה כמה ילדים בעייתיים והיו לה כבר כמה 'תובנות' על תרגילים והעדר מוטיבציה.
התרגילים שאחותי נתנה לי עבדו בצורה מצוינת בניגוד לתרגילים שנתנה הפיזיותרפיסטית.
וגם הגננת של הבת הגדולה עזרה לי.

 

[orald]

אז עתידה כנערת גומי בקרקס מובטח?

 

[ורוד עם נצנצים]

לא אם אני אמא שלה...

 

[queen helen]

גם אני קראתי הכל, ו~את~ מגניבה!

לא דיברתי על לדבר על בעיות שיש עם הילדים, דיברתי על אנשים שכל בן אדם חדש שהם פוגשים חייבים לדעת אם: הוא הורה? כמה ילדים? בני כמה? איך קוראים? וואי - איזה מותק...
ואז כל שיחה איתם לא נפתחת המשפט "מה שלומך" אלא "איך הילדודס".

תוסיפי את זה שנושאי השיחה היחידים הנוספים הם איפור, דיאטות או שחייבים לעשות ניתוח הגדלת חזה, ותביני כמה ש~את~ מגניבה!

 

[orald]

ניתוח הגדלת חזה...

שלי דווקא גודל סבבה.

כמובן שלא יזיק הניתוח *השני*, אבל בספק שאוכל להשיג אותו כבר בשנים הקרובות.

 

[המבורגר76]

מאוד מגניבה!

מסקנה:
לא להביא ילדים XDDDD

 

[orald]

אמא'לה, רק שזוגתי לא תראה שהסכמתי!

 

[ברומבית]

הדרך היחידה להסתיר ממנה לנצח

היא שתביאו ילד. זה נראה לי יותר מפחיד משהיא תראה את ההודעה שלך

 

[orald]

לא נורא, הכל דיבורים בכל מקרה, אני בספק שאי פעם יהיו לי ילדים משלי במסגרת הזמן שאני עוד פוריה או בעלת הציוד המתאים לכך.