סיכום שבועי

[ורוד עם נצנצים]

השבוע שלי...

אחרי הסערה של הבת מצווה, השבוע הזה היה ממש שקט. יום ראשון הגעתי מלאת מוטיבציה ומרץ לעבודה להתגבר על כל הפערים שיצרתי בזמן ההכנות לבת מצווה. תוך יום צמצמתי הכל! ואז גיליתי שהחומרה כרגיל לא מוכנה ועכשיו אין לי ממש מה לעשות

אז זהו שבוע שקט עבר על כוחותינו וכנראה גם השבוע הבא.. השבוע יצא לי הרבה לחשוב על השיר הזה. הקור העז גבה את חייהם של מספר חסרי בית. ולא, אני לא מדברת על חו"ל (ששם יש בכלל קטסטרופה), אני מדברת על המדינה הקטנה שלנו.. נמס בגשם

עצוב

ועכשיו עיריית ת"א רוצה לסגור מקום שמשמש לאותם חברי בית - מקלט. מקום לישון ולאכול.

 

[המבורגר76]

באמת בעיה עם חסרי הבית

שמחה לשמוע שעבר שבוע קל ושקט. זה כמו מתנה נחמדה לבת מצווש, לא?

 

[ורוד עם נצנצים]

כן, זה גם נחמד לדעת שלמרות הלחץ אני עומדת

בסוף בשמנים ואי אפשר להאשים אותי שבגללי הפרוייקטים מתעקבים.

 

[המבורגר76]

לא לא לא. לא הבנת נכון

לא משנה אם הספקת או לא. בהגדרה: את תמיד אשמה!

 

[ורוד עם נצנצים]

אני אוכיח שלא!

 

[queen helen]

השמועה אומרת ש...

העיריה גם החרימה את הציוד שמתנדבים הביאו כדי להציל את אותם אנשים (כמו שמיכות, שקשי"ם וכו'). לא רק שזה מרתיח שהעיריה דואגת רק למי שיש לו כסף והרבה (ואם הוא בכלל גם בצרפת, אז מה טוב), אלא גם היא מחבלת במאמצים של מתנדבים, וזורקת לפח ימים של מאמץ וציוד יקר בטירוף. והפליטים? שלא נדע...

שמחה שבעבודה ואחריה דברים נרגעו

 

[orald]

"פליטים"...

 

[queen helen]

יש לך דרך טובה יותר לתאר אנשים

שקופאים למוות ברחובות, מכיוון שאין להם כסף למיטה בחדר צפוף, מזון או שרותים רפואיים בסיסיים כמו אנטיביוטיקה? את באמת מאמינה לביבי וישי שטוענים שהם מתעשרים כאן?

 

[queen helen]

השבוע שלי

שבוע קשה עבר על כוחותינו. התחיל עם לחץ בעבודה, עבר למחלה שהתבטאה בהרגשה נאחסית ביותר (אבל לא בימי מחלה), עבר לטירוף בעבודה ברמות שלא נרדמתי בלילות מרב דאגות על מה יש לי להספיק ביום שאחרי, וביום חמישי בערב התמוטטתי לגמרי. זה גרם לי להגיע לכמה החלטות בנוגע לתפקיד העבודה בחיי ולויתורים אותם אני מוכנה לעשות בשביל שלוות נפש (מכונית, לדוגמא). מקווה שבשבוע הבא אני אוכל להגיד לבוסית מה אני חושבת ומרגישה, וזאת תהיה שיחה טעונה ומלאה בהאשמות (מהצד שלה), אבל זה חייב להעשות. וככל שזה יעשה יותר פעמים, כך יהיה לי קל יותר לעזוב את מקום העבודה (או להיות מועזבת על ידה). בינתיים הלכתי לחפש חניון (כדי לעשות מנוי חודשי), כי אין סיכוי למצוא חניה באזור שלי בשעות שאני חוזרת מהעבודה. אחרי חיפושים של כמה שעות ו8 חניונים להלן התוצאות: מחירי החניונים נעו בין 650 ש"ח לחניון מרוחק ומבאיש משתן, ו1200 עבוד חניון קטן ומצ'וקמק שנמצא בדיוק 2 דקות הליכה מהבית. נראה לי שאני אתפשר על מקום ב700 שקל שנמצא רחוק יותר מתחנת האוטובוס שלי. מכיוון שאין לי שום כוונה להוציא את הרכב בשביל נסיעות בת"א והאזור, אני גם אצטרך לשלם גם על אוטובוסים, מה שמקרב את ההוצאות שלי ל800 ש"ח בחודש, בשביל רכב שאני לא באמת צריכה, ומשמש תרוץ בשביל הבוסית שלי להעמיס אותי באין ספור משימות חדשות שלה אין כח לבצע (והיא עוד ירדה ל80% משרה!!!). אז מי בעצם צריך רכב? לפחות יצאה לי מזה שיחה ממש טובה עם ההורים שלי - מאורע שמתרחש רק אחת לכמה שנים. כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר שאהבתי. השבוע סיימתי לקרוא ספר שריתק והצחיק אותי (עוד יתרון לנסיעות באוטובוסים). הספר נקרא הזדמנות אחרונה לראות, כתב אותו דאגלס אדמס (שחיבר את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה) ביחד עם זאולוג. הספר מתאר נסיעות שהם עשו למקומות נידחים בעולם כדי לתעד מאמצי הצלה של חיות בסכנת הכחדה. זה בערך ספר הטיולים היחיד שהצליח לעקור ממני את הדחף לטייל בכל מיני מקומות מוזרים, משימה קשה ביותר כשמדובר בי! לפול מקרתני יצא דיסק חדש ומחורבן (לא שציפיתי לדיסק טוב). למארק לאנגן יצא דיסק מצויין (כצפוי). שיר

 

[ורוד עם נצנצים]

זה נשמע שלא כדאי לך בכלל לקחת את הרכב. מקווה שתדברים יסתדרו בעבודה ואין ספק שאת צריכה לעשות שיחה עם הבוסית שלך. אני רק מקווה שהיא תהיה מועילה ולא חסרת תועלת. בהצלחה!

 

[queen helen]

אני לא יודעת אם זאת בכלל אופציה

היא מעולם לא שאלה אותי אם אני רוצה, פשוט הודיעה לי יום בהיר אחד שאני אקבל, וכמה היא טרחה ועמלה בשבילי בלה בלה בלה... ועכשיו היא אומרת שזה שיש לי רכב מחייב אותי לעשות עוד ועוד ועוד דברים.

 

[ורוד עם נצנצים]

חמורה!

ומה זה 'אי אופציה'? את אומרת לה: תודה יפה על כל המאמץ, אבל אני לא רוצה. זה לא מתאים לי ורק מעלה לי את ההוצאות ואני לא מעוניינת בעוד עבודה. זו זכותך המלאה. ואם את מפחשת שהיא תפטר אותך על זה, תתיעצי קודם עם בנות אחרות בעבודה. אני בטוחה שאת יכולה לסרב לזה ועדיין להשאר. זה לא הגיוני. זה כמו לקבל קידום ולסרב ואז שיפטרו אותך... למרות שיש בוסים לא הגיוניים בעולם והיא נשמעת כזו

 

[המבורגר76]

אני מציעה לוותר על הרכב. לא שווה כל

ההוצאות המיותרות

יהיה מעניין לשמוע את התגובה של הבוסית המחורבנת שלך. חזקי ואמצי. שיהיה בהצלחה במלחמתך נגד הרשעים!

 

[ברומבית]

כזה דברימצ'יקים

טובים: יום הולדת = מסעדה (פסטה עם פטריות בפנים, ברוטב עגבניות חריף), מתנות קטנות וחמודות מאמא כלום רעים: התקף קנאה נוסף, כי התעקשתי לקרוא על התרגשות עילאית של אנשים מאלבום מוזיקלי מסוים שיר: http://www.youtube.com/watch?v=EsZI80MyIfw

 

[orald]

את יכולה להסביר יותר את עניין התקפי הקנאה?

 

[ברומבית]

בהנחה שההודעה קודם באמת לא נשלחה...

אני נוטה שוב ושוב לקנא באנשים (הרבים) שמתרגשים/מרחפים/משהו-אחר בסגנון בגלל מוזיקה. כי אני שומעת הרבה וגם נהנית, אבל המון אנשים מספרים על תחושות מְעבר לזה, דברים עילאיים... איכשהו עוד לא הצלחתי להשלים עם זה. ואני אפילו לא מרגישה שבאמת חסר לי משהו, רק ש"העולם בחוץ" נראה כל כך טוב...

 

[orald]

אנשים יכולים להתרגש מאד מכל מיני דברים.

ולעניות דעתי, ישנם הרבה מאד מתלהבים שמשקרים על זה.

את יכולה לחשוב על כל מיני נושאים שאנשים מאד מתרגשים מהם. אם תקנאי בכולם לא ישארו לך שעות ביממה לחיות. תהני ממה שאת נהנית ממנו, כי אין טעם לתהות יותר מדי על מה שפשוט לא עובד אצלך. באותה מידה את יכולה לקנא במיניים. וכן, למערכת תפוז הייתה איזו תקלה מקודם ולא נתנה לשלוח הודעות לפני כמה שעות, אולי זה ממשיך.

 

[ברומבית]

אני אף פעם לא *ממש ממש* התרגשתי

זאת סיבה מוצדקת לקנא?

יש משהו שאני מדמיינת שיכול מאוד לרגש אותי, אבל זה מאוד חברתי ובינתיים אני רק מדמיינת

אבל קורה לי הרבה שאני חושבת שמשהו יהיה מרגש, ובסוף הוא לא עד כדי כך. בהתחלה חשבתי לגבי התרגשות ממוזיקה שאנשים סתם מגזימים. אבל כשאנשים שאני "מחזיקה מהם" אמרו את זה, ועוד המוני אחרים, התחלתי להבין שזה לא סתם. אבל בקיצור, אני כל פעם צריכה משהו שיתפוס אותי כשאני נופלת לקנאה, או להחזיק ממש חזק. או ללכת לפסיכולוג, אבל אם כבר זה יהיה בגלל בעיה טיפה יותר רצינית שיש לי

כש"יהיו לי חיים" (נגיד ש"חיים"="חיי חברה") אני כנראה לא אתעסק יותר ב"מי נהנה יותר"

 

[מתחבטת7]

ברומביתית מתוקית

אני מזדהה עם התחושות שלך!!! לאורך כל חיי ראיתי ושמעתי את האנשים סביבי מתפעלים מדברים מבלי שהבנתי על מה ולמה! אם למשל היינו במסיבה, בנערותי, היו שואלים אותנו איך היה וכולם עונים "כיף! מדהים! אחלה!" וכו' ואני לא מאמינה שהיינו באותה מסיבה.... תמיד יכולתי לומר שהיה מקסימום בסדר... אפילו בלונה פארק -מבחינתי שיא הריגוש בעולם - היה מקסימום "נחמד". למה באירועים חברתיים, סרטים, הצגות, מופעים, מסיבות , טיולים וכו' אני לא יכולה ממש ממש להנות? למה תמיד נראה לי שכולם נהנים כלכך ומדווחים שהיה כלכך כיף ואני לא?!?!?! אותו הדבר כמובן לגבי מין - למה כולם מדווחים על כמה זה כיף ואני לא מבינה על מה מדובר? ובכן, פשוט למדתי לשקר לכולם ולעצמי לגבי הכל! כמו שהדחקתי את העובדה שאני לא נהנת ממין ולא מעוניינת במין והמשכתי לקיים יחסים רק כי ככה נהוג, הרי שלמדתי בשלב מסויים בחיי לדקלם את התגובות "אחלה, נהדר, פצצות לגבות" על כל שאלת "איך היה" שנשאלתי על ידי הוריי, מחנכיי וחבריי, שמאוד לא אהבו את תגובותי הצוננות של "בסדר, לא משהו...." ואחרכך היו חוקרים שעות למה אני כלכך עצובה ומדוכדכת ולא נהנת מהחיים ועל אילו סמים אני וכו'.... אבל הפסקתי לקנא לגבי כל שאר הדברים המהנים בעולם מלבד באלו שנהנים ממין. אני יכולה לחיות עם העובדה שאני לא מתרגשת עד עלפון ממסיבות או סרטים אבל אני מתקשה להשלים עם העובדה שאני לא מינית ושאני לא יכולה להתרגש מינית רק מלראות גבר כך סתם ברחוב! העובדה שיש כאלו אנשים גורמת לי לקנא בהם!

 

[ורוד עם נצנצים]

למה? מה ההבדל בין הנאה ממין לשאר ההנאות?