אני מבין שאתה צריך שאני גם אקרא בשבילך
מלדיקט: "אם יש דרכונים (או ת"ז או כל תעודה אחרת) ביומטריים מחייבים מאגר ביומטרי." דו"ח מרכז המחקר והמידע בכנסת, עמוד 8, פסקה 5: "יובהר כי הנפקת תעודה ביומטרית, דהיינו מסמך שיש בו שבב אלקטרוני ובו נתונים ביומטריים, אינה מחייבת את שימורם של אותם נתונים במאגר מידע מרכזי." ראו זה פלא! (ההדגשות הן שלי) ואם היית קורא את פרק שלוש של הדו"ח, היית רואה שלא, זה לא שאין מאגר כזה במדינות נוספות כי הן "עדיין בשלבי פיתוח". כדי להגיע למצב בו אתה נמצא בשלבי פיתוח, יש קודם לחוקק חוק או לפחות להחליט החלטה עקרונית לגבי אישור קיום המאגר הזה. מדינות אירופיות רבות נמצאות כיום בשלב של "עדיין בשלבי פיתוח" לגבי תעודות הזהות הביומטריות, אך לא החליטו אפילו החלטה עקרונית, שלא לדבר על חוק, שצריך לקום מאגר ביומטרי. בריטניה היא המדינה היחידה בה קיימת מסגרת חוקית לקיומו של מאגר ביומטרי, וגם היא אינה מחייבת כל אזרח לתת את נתוניו למאגר כמו המסגרת החוקית בארץ, שבגרסתה הראשונה כללה אפילו שנת מאסר לכל מי שמסרב לתת לממשלה את נתוניו (סעיף דרקוני זה הוסר). בגרמניה, שהיא המובילה בתחום של אמצעי זיהוי ביומטריים, כבר קיימות תעודות זהות ביומטריות בהיקף נרחב, אך לא קיים שום מאגר ולא שום חוק שמחייב הקמת מאגר. יתרה מזאת, הגרמנים נמנעו מראש מלחוקק חוק כזה, כי הם יודעים את ההשלכות המסוכנות שיכולות להיות למאגר כזה. "מאז נובמבר 2007 גרמניה מנפיקה לאזרחיה דרכון אלקטרוני ובו שבב שמאוחסנות בו טביעות ביומטריות של שתי אצבעות ותווי פנים. הטביעות מאוחסנות על השבב בלבד. מושם דגש מיוחד על הגנה על המידע הביומטרי מפני קריאה של גורמים לא מורשים." (דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עמוד 25, פסקה 3) מצד שני, הגרמנים למדו היטב את הלקח שלהם, אז אולי גם אנחנו נצטרך פה איזה משטר טוטליטרי כדי ללמוד את הלקח שלנו.
