hospital_food
New member
סיינפלד והעיר הגדולה
כתבה מתוך ביפ: -------------------- גם העונה החדשה, הרביעית במספר, של "סקס והעיר הגדולה" מספקת את הסחורה. הכתיבה עדיין טובה, הסקס והעיר עדיין משובחים, ומלבד כמה בעיות קלות (עודף קל בדרמה, עודף קצת פחות קל בתסביך ביג) הפרקים עד כה היו מהנים כתמיד. השבוע, אחרי שזכתה שוב (פעם שלישית ברציפות!) ב"גלובוס הזהב", יהיה נכון להכתיר אותה כיורשת האמיתית של "סיינפלד". כו, כן, של "סיינפלד", לא להיבהל. מבין כל הסדרות שהתיימרו להיות ממשיכות הדרך של הסדרה המיתולוגית דווקא "סקס" היא זו שהכי קרובה אליה רוחנית. תסריטאים יוצאי סיינפלד וסתם חקיינים ניסו לטעון לכתר עם הסדרות שלהם; הייתה תקופה שכל סדרה קומית חדשה וריקה הוכתרה, על ידי יוצריה, כ"סיינפלד" החדשה (זוכרים את "כזה כאילו" למשל?). התקופה הזו נגמרה. עידן "סיינפלד" מת, ויש אומרים שעידן הסיטקום פס איתה אף הוא. הסדרות החדשות כבר לא מבקשות להיות כמוה (לרייטינג שלה הם דווקא לא יתנגדו). והנה, "סקס". אף אחד שם אולי לא אומר את זה בקול, אבל מדובר בהכי "סיינפלד" שיש היום בטלוויזיה (אפילו יותר מ"כולם אוהבים את ריימונד"). לא שהדימיון בין שתי הסדרות הוא מוחלט: "סיינפלד" הייתה בנויה כסיטקום קלאסי (שחותר נגד יסודות הז’אנר), "סקס והעיר" היא דרמדי (דרמה קומית) מושלמת. מה בכל זאת הופך אותן לאחיות רוחניות? נתחיל בסעיף הלכאורה שטחי ביותר. שתיהן מתרחשות בניו יורק. יש עוד אינספור סדרות שמתנהלות בתפוח הגדול, אבל "סקס והעיר" ו"סיינפלד" מעבירות את ההוויה הניו יורקית הלבנה-אמידה-צעירה (יחסית) באופן מלא ומדויק למדי. מקומות הבילוי, האנשים, הבדידות, הטירוף והתזזית. "חברים", לדוגמה, יכולה הייתה להתרחש בכל מקום אחר בלי שמישהו ישים לב (אז מישהו החליט שהדירה של מוניקה ורייצ’ל/צ’נדלר היא במנהטן, אז מה?). כמו "סיינפלד", גם "סקס והעיר" היא סדרה אסקפיסטית. היא לא נותנת למאורעות אקטואליים וצרות העולם לחדור לבועה הקטנה שלה. ג’רי וקארי (השמות מתחרזים! הייתי חייב...) והחברים חיים בעולם שלהם, טרודים בחיי היומיום הפרטיים, מזפזפים בין הנאות החיים לבעיות לא מאוד סבוכות. אני, אני, אני. קארי וג’רי הן דמויות ראשיות קלאסיות, קשה יותר לאפיין יותר, הן ה"נורמל" שמבליט את היחודיות של הדמויות שמקיפות אותן. מירנדה היא אולי ג’ורג’ חלקי ביותר, ושרלוט היא לא ממש איליין, אבל סמנתה היא בהחלט הקריימר של "סקס". היא מוקצנת כמוהו, נסחפת אחרי הצרכים שלה בלי לשים יותר מדי על קודים חברתיים, אין לה אולי כניסות דלת מרשימות, אבל מקבילה לקולות המוזרים שפולט קריימר דווקא יש לה: קריאות העונג שהיא משחררת כשהיא מבלה במיטה עם גברים. אם "סיינפלד" חקרה את הפרטים הקטנים של היומיום, המחוות האנושיות המשעשעות הנהוגות בעולם המערבי והגיחוך שבהם, "סקס והעיר" חוקרת, לעומתה, את נושאי היחסים, אהבה וסקס - על כל המוזרויות והדקויות. ב"סיינפלד" יש אנשים שמדברים בלחש, אכילה של חטיף שוקולד בסכין ומזלג ומסעדות עם כללי התנהגות נוקשים; ב"סקס" יש גברים שאוהבים שמשתינים עליהם, נשים עם פטיש כבאים ואלופי מין אוראלי למיניהם. שתי הסדרות מייצרות מילון ביטויים שלם, שמשמש את צופיהן גם אחרי שהפרק נגמר. הדימיון הוא בדרך הטיפול של שתי הסדרות בנושאים העולים. הסיפור מתפצל בכל פרק למספר תתי עלילות: הסיפור של קארי (ג’רי), הסיפור של סמנתה (קריימר) וכו’. מדי פעם מצטלבות העלילות: ג’רי והחברים יושבים בבית הקפה הקבוע שלהם, קארי והחברות נפגשות לאכול יחד - שתי הקבוצות מנצלות את הזמן המשותף כדי לדון בנושאים שעולים בפרק. לשרלוט נמאס מטריי? בוא נראה מה מירנדה חושבת על זה. ג’ורג’ יוצא עם בחורה מוזרה? בוא נבדוק מה לאיליין יש לספר עליה. חמושות בתובנות מהשיחות המשותפות חוזרות הדמויות לעלילות שלהן והסיפור מתקדם. נקודת דמיון נוספת: הדמויות ב"סיינפלד" וב"סקס" לא משתפרות, לא משתנות לטובה או לרעה, לא בוחרות בהכרח במעשה הנכון, לא פועלות בהכרח בהגיון - לא תמצאו בסדרות מודלים חיובים, או גיבורי על, או כל מה שמוצאים בטלוויזיה האמריקאית המיינסטרימית. הדמויות נשארות קטנוניות ונהנתניות ואגואיסטיות (וזה טוב, כמובן). אין מוסר השכל חינוכי בסוף הפרק (אם היית חבר טוב יותר אז... אם תהיה נדיב אז... משפחה זה מעל הכל...), העלילה לא ממש נסגרת לפי מודל הסוף הטוב המצופה ממנה. אין אלוהים. לא מדובר בשתי הסדרות היחידות שמציגות תחליף לחיי משפחה "רגילים", אבל בשתיהן בולטת במיוחד חשיבות החברות על פני המשפחה הגרעינית. סמנתה, מירנדה ושרלוט ממלאות בחייה של קארי צורך רגשי עמוק. הן לא שם רק כדי לדבר על גברים וזיונים. הן המשפחה הקטנה שלה, כמו שקארי מודה יותר מפעם אחת. לג’רי אולי היה קשה יותר להודות בזה, אבל ג’ורג’, קרמר ואיליין תיפקדו כבני המשפחה שלו. הם היו תקועים אחד עם השני יחד - סובלים, מתייסרים, מאמללים זה את זה - כמו משפחה. לפחות בנושא אחד יש לקוות ש"סקס" לא תירש את "סיינפלד": לאור כשלון הסדרות של יוצאי "סיינפלד", אולי ישכילו בנות העיר הגדולה לא למחזר את דמותן ולהפוך לשחקניות של דמות אחת. קריימר וג’ורג’ יחתמו על ההמלצה הזו בשמחה. --------- מה אתם חושבים?
כתבה מתוך ביפ: -------------------- גם העונה החדשה, הרביעית במספר, של "סקס והעיר הגדולה" מספקת את הסחורה. הכתיבה עדיין טובה, הסקס והעיר עדיין משובחים, ומלבד כמה בעיות קלות (עודף קל בדרמה, עודף קצת פחות קל בתסביך ביג) הפרקים עד כה היו מהנים כתמיד. השבוע, אחרי שזכתה שוב (פעם שלישית ברציפות!) ב"גלובוס הזהב", יהיה נכון להכתיר אותה כיורשת האמיתית של "סיינפלד". כו, כן, של "סיינפלד", לא להיבהל. מבין כל הסדרות שהתיימרו להיות ממשיכות הדרך של הסדרה המיתולוגית דווקא "סקס" היא זו שהכי קרובה אליה רוחנית. תסריטאים יוצאי סיינפלד וסתם חקיינים ניסו לטעון לכתר עם הסדרות שלהם; הייתה תקופה שכל סדרה קומית חדשה וריקה הוכתרה, על ידי יוצריה, כ"סיינפלד" החדשה (זוכרים את "כזה כאילו" למשל?). התקופה הזו נגמרה. עידן "סיינפלד" מת, ויש אומרים שעידן הסיטקום פס איתה אף הוא. הסדרות החדשות כבר לא מבקשות להיות כמוה (לרייטינג שלה הם דווקא לא יתנגדו). והנה, "סקס". אף אחד שם אולי לא אומר את זה בקול, אבל מדובר בהכי "סיינפלד" שיש היום בטלוויזיה (אפילו יותר מ"כולם אוהבים את ריימונד"). לא שהדימיון בין שתי הסדרות הוא מוחלט: "סיינפלד" הייתה בנויה כסיטקום קלאסי (שחותר נגד יסודות הז’אנר), "סקס והעיר" היא דרמדי (דרמה קומית) מושלמת. מה בכל זאת הופך אותן לאחיות רוחניות? נתחיל בסעיף הלכאורה שטחי ביותר. שתיהן מתרחשות בניו יורק. יש עוד אינספור סדרות שמתנהלות בתפוח הגדול, אבל "סקס והעיר" ו"סיינפלד" מעבירות את ההוויה הניו יורקית הלבנה-אמידה-צעירה (יחסית) באופן מלא ומדויק למדי. מקומות הבילוי, האנשים, הבדידות, הטירוף והתזזית. "חברים", לדוגמה, יכולה הייתה להתרחש בכל מקום אחר בלי שמישהו ישים לב (אז מישהו החליט שהדירה של מוניקה ורייצ’ל/צ’נדלר היא במנהטן, אז מה?). כמו "סיינפלד", גם "סקס והעיר" היא סדרה אסקפיסטית. היא לא נותנת למאורעות אקטואליים וצרות העולם לחדור לבועה הקטנה שלה. ג’רי וקארי (השמות מתחרזים! הייתי חייב...) והחברים חיים בעולם שלהם, טרודים בחיי היומיום הפרטיים, מזפזפים בין הנאות החיים לבעיות לא מאוד סבוכות. אני, אני, אני. קארי וג’רי הן דמויות ראשיות קלאסיות, קשה יותר לאפיין יותר, הן ה"נורמל" שמבליט את היחודיות של הדמויות שמקיפות אותן. מירנדה היא אולי ג’ורג’ חלקי ביותר, ושרלוט היא לא ממש איליין, אבל סמנתה היא בהחלט הקריימר של "סקס". היא מוקצנת כמוהו, נסחפת אחרי הצרכים שלה בלי לשים יותר מדי על קודים חברתיים, אין לה אולי כניסות דלת מרשימות, אבל מקבילה לקולות המוזרים שפולט קריימר דווקא יש לה: קריאות העונג שהיא משחררת כשהיא מבלה במיטה עם גברים. אם "סיינפלד" חקרה את הפרטים הקטנים של היומיום, המחוות האנושיות המשעשעות הנהוגות בעולם המערבי והגיחוך שבהם, "סקס והעיר" חוקרת, לעומתה, את נושאי היחסים, אהבה וסקס - על כל המוזרויות והדקויות. ב"סיינפלד" יש אנשים שמדברים בלחש, אכילה של חטיף שוקולד בסכין ומזלג ומסעדות עם כללי התנהגות נוקשים; ב"סקס" יש גברים שאוהבים שמשתינים עליהם, נשים עם פטיש כבאים ואלופי מין אוראלי למיניהם. שתי הסדרות מייצרות מילון ביטויים שלם, שמשמש את צופיהן גם אחרי שהפרק נגמר. הדימיון הוא בדרך הטיפול של שתי הסדרות בנושאים העולים. הסיפור מתפצל בכל פרק למספר תתי עלילות: הסיפור של קארי (ג’רי), הסיפור של סמנתה (קריימר) וכו’. מדי פעם מצטלבות העלילות: ג’רי והחברים יושבים בבית הקפה הקבוע שלהם, קארי והחברות נפגשות לאכול יחד - שתי הקבוצות מנצלות את הזמן המשותף כדי לדון בנושאים שעולים בפרק. לשרלוט נמאס מטריי? בוא נראה מה מירנדה חושבת על זה. ג’ורג’ יוצא עם בחורה מוזרה? בוא נבדוק מה לאיליין יש לספר עליה. חמושות בתובנות מהשיחות המשותפות חוזרות הדמויות לעלילות שלהן והסיפור מתקדם. נקודת דמיון נוספת: הדמויות ב"סיינפלד" וב"סקס" לא משתפרות, לא משתנות לטובה או לרעה, לא בוחרות בהכרח במעשה הנכון, לא פועלות בהכרח בהגיון - לא תמצאו בסדרות מודלים חיובים, או גיבורי על, או כל מה שמוצאים בטלוויזיה האמריקאית המיינסטרימית. הדמויות נשארות קטנוניות ונהנתניות ואגואיסטיות (וזה טוב, כמובן). אין מוסר השכל חינוכי בסוף הפרק (אם היית חבר טוב יותר אז... אם תהיה נדיב אז... משפחה זה מעל הכל...), העלילה לא ממש נסגרת לפי מודל הסוף הטוב המצופה ממנה. אין אלוהים. לא מדובר בשתי הסדרות היחידות שמציגות תחליף לחיי משפחה "רגילים", אבל בשתיהן בולטת במיוחד חשיבות החברות על פני המשפחה הגרעינית. סמנתה, מירנדה ושרלוט ממלאות בחייה של קארי צורך רגשי עמוק. הן לא שם רק כדי לדבר על גברים וזיונים. הן המשפחה הקטנה שלה, כמו שקארי מודה יותר מפעם אחת. לג’רי אולי היה קשה יותר להודות בזה, אבל ג’ורג’, קרמר ואיליין תיפקדו כבני המשפחה שלו. הם היו תקועים אחד עם השני יחד - סובלים, מתייסרים, מאמללים זה את זה - כמו משפחה. לפחות בנושא אחד יש לקוות ש"סקס" לא תירש את "סיינפלד": לאור כשלון הסדרות של יוצאי "סיינפלד", אולי ישכילו בנות העיר הגדולה לא למחזר את דמותן ולהפוך לשחקניות של דמות אחת. קריימר וג’ורג’ יחתמו על ההמלצה הזו בשמחה. --------- מה אתם חושבים?