סיימתי את הספר (ספויילרים)

[אפריים התולעת]

../images/Emo58.gifאבל...

פרסי זה גבר לרחם עליו! רק חזר למשפחה שלו וכבר מת....לא יפה!

 

[אפריים התולעת]

כבר*

 

[The T Shirt]

נאא.. ../images/Emo58.gif

את ביל, צ'ארלי או ארתור

 

[noosh]

אני חושבת/tapuzforum/images/emo58.gif

שזו בדיוק הנקודה - היא הרגה דמויות שאין ספק שהן חשובות בחייו של הארי, אבל היא לא כתבה את ההשפעה של המוות שלהן עליו או על שאר הדמויות. ופה ההרגשה של ``מוות סתם``. כי לכתוב שדמות מתה לא מכאיב כמו לכתוב מה זה עושה ואיך מתמודדים עם זה. קחו כל סצנת מוות בספר הזה ותשוו אותה להתמודדות של הארי אחרי המוות של סיריוס, ותגידו לי אם משהו בספר הזה הרגיש כואב ככה.

 

[F r o g g y]

../images/Emo45.gif

 

[גק שפרד]

../images/Emo45.gif../images/Emo58.gif

היא אמרה שהיא הוסיפה לספר 2 דמויות מתות שלא לא תיכננה להרוג מלכתחילה. היא עשתה את זה כי היא הסתכלה וראתה שכל ההאפינס הזה יעצבן אנשים, אז אולי עוד כמה דמויות משניות. הרמיוני הייתה צריכה למות. או שרון ימות, והרמיוני תחייה עם השחקן קווידיץ' הזה ולא תהייה אף פעם מאושרת באמת אחרי רון. משהו שם שמח, אבל שמח מדי. אני לא סאדיסט, אבל בסאגה הזאת אני מרגיש שהארי היה צריך להרגיש אובדן אמיתי.

 

[angelofdeath15]

אתה רציני? ../images/Emo58.gif

הארי לא חווה אובדן אמיתי? לאבד את שני ההורים שלך כשאתה תינוק, לגדול 10 שנים בבית מסריח שלא אוהב אותך- כל הילדוות, את הסנדק שלך שנתיים אחרי שהכרת אותו, את דמבלדור הדמות שהנחתה אותו, את הדוויג - אובדן של חיית מחמד, את דובי, את לופין חבר של אבא שלו היחידי שנשאר מהקונדסאים! זה לא מספיק? זה נשמע לי אובדן עצום לנער בגיל 17 שלא לדבר על זה שהוא צריך להתמודד עם וולדמורט וכל השיט..

 

[גק שפרד]

../images/Emo6.gif../images/Emo58.gif

ברווור שבמהלך הספרים הוא איבד מלא אנשים, אבל היי- זה הקרב האחרון, שדמות רצ-י-נית תמות. אם סיריוס היה חי עד עכשיו, למשל, הוא היה צריך למות בקרב הזה.

 

[holo]

ממש לא אדיוטי../images/Emo58.gif

לדעת זה רעיון מבריק להרוג דווקא אחד מהתאומים, כי התאומים כל הזמן פעלו ביחד, והם אלה שנתנו את הטון ההומוריסטי לספרים. ככה שמוות של אחד מהם זה בומבה רצינית לקורא, כי גם מתה דמות מצחיקה שהמוות והעצב בכלל לא נתפסים בהקשר שלה, וגם התפרק צמד התאומים שתמיד בא ביחד, ככה שזה משאיר צביטה גדולה בלב.

 

[גק שפרד]

../images/Emo58.gif

אני הולך לומר משהו שאנשים הולכים לשנוא כנראה. אז אל תתעצבנו.

אבל יש כמה דמויות בספרים של רולינג שהם שטחיות לגמרי. שטחיות == נשארות עץ, בדיוק כמו שהן התחילו ובדיוק ככה הן מסיימות. בלי עומק מסויים, נכתבו כדי להעביר את הזמן והאופי תמיד אותו אופי. פרד וג'ורג' הם כאלה. הם תמיד הקומיק רליף, תמיד המצחיקונים- אף פעם לא ראינו שיש להם באמת אישיות. לכן אי אפשר להתחבר אליהם כמו שאתה מתחבר לרון והרמיוני, שעברו תהליכים במהלך 7 שנים וראינו את כל הפגעים והעצב שבא יחד איתם, ויחד עם השינוי שהם עוברים. רון היה תמיד הקומיק ריליף, ואז ראינו בספר איך הוא כמעט בכה כשהוא השמיד את ההורקרוקס. הם אנושיים לגמרי, הם לא אחידים. פרד וג'ורג' היו שטוחים מדי, אין להם עומק והם סתם שם כדי להיות שם.. להרוג רק אחד מהתאומים זה קצת גימיק, כדי להגיד "הנה, הרגתי". כאילו, אין סיבה ממש.

לא יודע.

 

[Blackshift]

הם כן מתפתחים..

אולי קצת מה עם הספר החמישי? שהם היו מתנגדים לאמברידג' וגם הקומיק רילף זה טוב, זה עוזר להתגבר על הפחדים מוולדי תחשוב שאתה ילד בן 11 ומפחד מוולדי ואז אתה רואה את השלט של החנות שלהם, זה מקל

 

[גק שפרד]

../images/Emo58.gif

נו.. אבל עדיין, הם שטוחים רצח. הם פלקט יותר מנינט.

סתם, נינט לא פלקט. אבל בכל מקרה, הם *רק* קומיק ריליף. זהו. הם כמו מופע סטנד אפ. חלאס, אם הורגים אותם זה לא פוגע בעצב רגשי כי אתה לא באמת התחברת להם, רק צחקת מהבדיחות שלהם. ויש לי בעייה עם זה..

 

[yoavj1]

לא מסכים איתך ../images/Emo58.gif

המוות של פרד כן היה עצוב. דווקא בגלל הקומיק ריליף, הוא היה אחת הדמויות האהובות ביותר.

 

[גק שפרד]

../images/Emo4.gif../images/Emo58.gif

"אהוב" זה לא מישהו שאוהבים אותו רק כי הוא מספר בדיחות כל הזמן. זה כמו שיהרגו את ג'רי סיינפלד.

זה לא כואב, לא באמת. זה עצוב קצת, אבל זה לא נוגע. אם רון היה מת הייתי בוכה.

 

[אפריים התולעת]

ממש לא נכון!

כשדראקו העליב אותם, הראו את הכעס שלהם והרצון שלהם להרביץ לו ופשוט להפסיק להיות בוגרים ולחשוב בהגיון! לדעתי זה נותן אפשרות (לילדים בני 8) להזדהות איתם כאשר מישהו מעליב את אחד ההורים שלהם.

 

[Dana Argamen]

נו.. רואים? ../images/Emo58.gif

אפעם רולינג לא תצליח לרצות את הקוראים בקטע של המוות, כי חצי יכולים להגיד "וואי איזה מרשעת היא למה היא הרגה את הדוויג ואת פרד??" וחלק יכולים להגיד "היא כמעט ולא הרגה אף אחד חשוב.. ממש התאכזתי מההרוגים"

 

[sashkashurik]

../images/Emo58.gif../images/Emo119.gif

גם אני הכי הצטערתי על המוות של הדוויג - כן, כן, מכל הדמויות דווקא הדוויג עשתה לי את זה!

לגבי וולדמורט - הוא נראה לי פתטי לאורך כל הספר - מן אידיוט כזה שלא יודע את זה ולא יודע את זה. אני ממש לא מבינה איך מפגר כמוהו נחשב לקוסם הכי חזק בכל הזמנים!

 

[Matan599]

מסכים איתך../images/Emo45.gif

 

[ToryMaster]

להבא נא לסמן באייקון ה../images/Emo58.gif

 

[Shekina]

../images/Emo58.gif

אני עדיין לא יודעת אם היא הייתה צריכה להרוג את הארי או לא.. אבל הרבה ממה שאמרתם כאן נכון, לכל אורך הספר, כשאנשים מתו, לא הרגשתי אפילו קרוב לאיך שהרגשתי - איך שבכיתי- כשסיריוס מת. האמת שגם כשדמבלדור מת לא הרגשתי ככה.. לא יודעת למה, אולי כי בלוויה שלו, הרגשתי שזה לא רע מידיי, כאילו הארי יכל לצאת מהלוויה הזאת בחיוך, בדיוק כמו שדמבלדור היה רוצה, וככה גם אני עשיתי. אבל המוות של סיריוס, גם בספר, וגם בסרט [שבד"כ הרבה פחות מרגש וטוב מהספר] בכיתי, כאב לי, וכאב לי במיוחד בגלל שהארי בכה, הראו כמה כאב לו. [האמת שבכל סרט\ספר כשאנשים בוכים ממשהו רציני אני בוכה איתם XD] בספר הזה, הייתה שורה אחת מרגשת על הדוויג, איזה קטע מרגש שכולם הרימו כוסית לזכר מודי, זה שהארי תופס את רון שימשיך להלחם ויזוז מפרד.. זה קצת מרגש, אבל לא יותר מידיי. בכיתי בלי סוף בפרק שבו הארי מבין שהוא חייב למות, בדרך לוולדמורט, גם כשקראתי את זה בפעם השנייה, גם כשידעתי שהוא יצא מזה חי. הקטע הוא שהיא לא עשתה מספיק קטעים כאלה מרגשים, כאילו את רוב הרציחות היא העבירה בשקט.. עם אבל קטן, וקצר. מובן שצריך להמשיך הלאה, ואולי דווקא בגלל שיש לך משימה אתה תמשיך מהר הלאה, אבל בכל זאת, ציפיתי למשהו יותר מזה.