מה שרע באייטיז
זה שהכל ממוסחר ומלוקק עד כדי בחילה. היו דברים טובים באייטיז: מטאליקה, יוטו, הסמית'ס, הפיקסיז, הקיור, מיידן, דייר סטרייטס, הבוס, גאנז ועוד שאני פחות מכיר. היו שירים טובים וגם היו אלבומים טובים, אבל חוץ ממה שבשוליים, גם הדברים הטובים של המיינסטרים היו טובים בע"מ כי הכל היה פופי ומלוקק יותר מדי. קחו למשל את הפוליס. בשנות ה-70 יש להם חומר טוב (אני מאוד אוהב את Regatta de Blanc), אבל באייטיז זה כבר סאונד אייטיז מלוקק ומעצבן. אותו דבר הדייר סטרייטס (שאותם אני דווקא יותר אוהב). האלבום Love Over Gold נשמע יותר מדי מלוקק ושל הטלויזיה החינוכית - יותר מדי אייטיז. ואן היילן - אין צורך להזכיר את Jump. הבוס - עד כמה שהוא פומפוזי וזה לא מפתיע, הוא גם נהיה פופי ומלוקק באלבום Born In The USA. פרינס - פופי וממוסחר לגמרי, לא משנה שהוא מוזיקאי אדיר. רוק כבד - בהתחלה היה באמת רוק כמו שצריך, גם אם הפוזה האידיוטית של שיער. מהר מאוד (בעיקר בגלל דף לפארד), הלהקות עידנו את הסאונד ולא רק שנראו פופיים, אלא שגם נשמעו פופיים (מוטלי קרו, ואן היילן, דף לפארד, דוקן, סקורפיונס). רק יוטו נשארו להקת רוק אמיתית באייטיז. המסחור המלוקק שלהם היה בשנות ה-90. וכמובן, להקות שהיו בשוליים כמו הסמית'ס, REM, הפיקסיז, הקיור וכו'.