../images/Emo58.gif גאונות עיקבית
אני לא יודעת אם זה בכוונה, אבל העונה השביעית, בחלקים שסוגרים מעגל לפחות, היא ראי לעונה הראשונה, מהרבה בחינות. קראתי כאן הרבה אכזבות על היעדרותה של פריס מהפרק האחרון. את פריס הכרנו בפרק השני, ונפרדנו ממנה בפרק הלפני-אחרון. עשיתי קצת סקירה של כל מיני פרקים בעונה הראשונה והנה עוד משהו: כריסטופר מופיע בעונה הראשונה בסוף פרק 14. מהרגע הזה זו הייתה סאגה אחת גדולה (כמובן שאני מגזימה קצת) של הופעות שמטלטלות להן (או ללורליי במיוחד אבל החיים שלהן כ"כ סבוכים אחת בתוך השנייה...) את השגרה פחות או יותר. סגירת המעגל הסופית קרתה בפרק 14 בעונה השביעית. הפרק הראשון (אי פעם) היה הבסיס. הוא הכיר לנו רק את העיירה, את הגילמורים... זה הגיוני שרק איתם יסיימו. המתח שהוצג על הגילמורים בפרק הראשון נפתר (בדרך הגילמורית כמובן) בפרק האחרון. אין מה להגיד על העניין עם לוק, זה העלה כ"כ הרבה חיוכים ו"אווווו" שאני מסתכנת בלהרוס את היופי בתגובות קיטשיות. היה גם את הקטע הנחמד הזה: כדי ללוות את בנות גילמור בדרך מהאוטו למסיבה באו בני הזוג של החברות הכי טובות שלהן. לא יודעת, יש משהו שאני אוהבת בתבניתיות. היה קצת חסר לי רגע רק שלהן, כלומר הפניקה הזאת לפני היציאה הייתה חמודה, אבל היה חסר לי פרידה משמעותית. אני מניחה שבמטרה להימנע מקיטש ולשמור על גילמוריות (וסליחה אבל אין הרבה דרכים לתאר את הייחוד בסדרה) נמנעו מרגע כזה. לבסוף, חשבתי על משהו. רוב החיים שלה, לורליי הייתה אימא של רורי. היא הפכה לאימא בסוג של סיטואציה שכיום היא לא ממש יודעת איך להיות משהו אחר. כל הסדרה מראה את תהליך ההתבגרות וה"עזיבה של הקן" של רורי, אבל בסופו של דבר, בפרק הזה... לוידעת. חשבתי על זה ברגע סוחט הדמעות כשלורליי באה למיטה של רורי... אוי המועקה. גילמור הייתה התוכנית הרצינית האחרונה שלי. אין אחריה סדרות שטבעו את חותמן בשבילי. ולא יהיו.