כל כמה שאני מסכימה עם כל מילה
מהרגע שהגעתי לנקודת ההחלטה שבה העזתי להגיד (לעצמי קודם כל): "כן. אני רוצה. רוצה אהבה. רוצה ביחד", אני לא יכולה באמת "לבנות" על זה שנתיישב זה ליד זו באוטובוס, או בתור בסופר, או בכל מקום אחר. קודם כל - כי קשה לשבת ולחכות לדבר שלא ברור איך הוא נראה, מתי יגיע, איך והיכן ושנית - כי די היה קשה לי להגיע ולהודות ברצון, אז עכשיו להתמודד עם חוסר הסיפוק שלו בחוסר מעשה זה כבר ממש גדול עלי...
אולי, אחרי זמן, כשאתייאש, אחזור ל"שיטה" שלך...
עפ
(בכלל לא נוסעת באוטובוסים ובקושי מגיעה לסופר
)
מהרגע שהגעתי לנקודת ההחלטה שבה העזתי להגיד (לעצמי קודם כל): "כן. אני רוצה. רוצה אהבה. רוצה ביחד", אני לא יכולה באמת "לבנות" על זה שנתיישב זה ליד זו באוטובוס, או בתור בסופר, או בכל מקום אחר. קודם כל - כי קשה לשבת ולחכות לדבר שלא ברור איך הוא נראה, מתי יגיע, איך והיכן ושנית - כי די היה קשה לי להגיע ולהודות ברצון, אז עכשיו להתמודד עם חוסר הסיפוק שלו בחוסר מעשה זה כבר ממש גדול עלי...
