סטטיסטיקות
25 אחוז? 10 אחוז? באיזה צד מרוחה הפרוסה שלי? יש כוח להסביר,יש כוח לאחרים לשמוע או להבין? 10 הזרעות לפני ובין IVF,אחוז גדול מתוכם עם ביוץ שהתפספס,למרות שחזרתי ואמרתי לאור הנסיון שזה יכול להתרחש. 5 הפריות, שגם במהלכן הטיפול לא הלך קל והיו שיקולים לבטל. נסויים עם סטרוטייד שדפקו טיפולים. אחד כימי. אחד הריון,אמיתי,כזה עם בטא ושק. איזה אושר.למה כל כך קצר. ונגמר. 3 שבועות עם עובר מת ברחם עד שהחליטו שאוקיי הגיע הזמן לגרידה. אחרי גרידה-פתאום ממצאים מראים שהיה כנראה הריון מחוץ לרחם. היתה גרידה מיותרת? היה עובר ברחם וגם בחצוצרה? הסטטיסטיקה שזה יקרה היא פחות מ-1 אחוז. אין כוחות. מרוסקת פיזית ונפשית. מחכה למחזור שיגיע כי חייבים להמשיך. כי הגיל זה פקטור רציני והתגובות לטיפולים לא משהו וזה אומר שאין הרבה זמן לשחק איתו. מתחילים טיפול.(מקום חדש ,מקום ישן,מה כבר משנה). שומעת מהם שוב ושוב את ציטוטי הסטטיסטיקה שלא מעודדים. אבל למה כל פעם להגיד לי את זה .קלטתי כבר בפעם הראשונה.איך אפשר לגייס אופטימיות וכח אם המערכת דואגת בשיטתיות לדכא. תנו לי להאמין שאני אצליח כי לא מוכנה לחשוב אחרת. ומשפט מרופא שחייב לדעתי להכנס להיכל לדברי חוכמה שודאי שמור להם: "את לוקחת הכל אמוציונלית מדי" סליחה? מה באמת ,כאילו ´דה´ כזה. וואלה איך לא חשבתי לבד שאין קשר לאמוציות בטיפולים.וזה אחרי כל הפאקים שאתם אחראים להם. ולמרות הכל,הגוף שלי מגיב,יש זקיקים שגדלים כמו חיילים. נשאבת. הכל נראה באמת טוב. ביציות מצויינות לפי המעבדה. יוצאת מבית החולים אחרי השאיבה ואומרת להם-"תשמרו על התאומים שלי", כי אני יודעת,ואני חולמת כבר כמה זמן על התאומים האלה. מרגישה איך שמץ של אופטימיות ושמחה ממלא משהו בריק שנותר בפנים. מחכה כל כך לימים המאושרים האלה שאחרי ההחזרה, כשאני מרגישה שיש חיים בתוכי. סטטיסטיקה? הרסו לי את הביציות במעבדה. אין עוברים. נשאר הריק. מה הסטטיסטיקה שאפשר להמשיך אחרי כל זה. איזה סטטיסטיקה תשאיר אותי איפהשהוא מעל פני המים כשאני שוקעת.
25 אחוז? 10 אחוז? באיזה צד מרוחה הפרוסה שלי? יש כוח להסביר,יש כוח לאחרים לשמוע או להבין? 10 הזרעות לפני ובין IVF,אחוז גדול מתוכם עם ביוץ שהתפספס,למרות שחזרתי ואמרתי לאור הנסיון שזה יכול להתרחש. 5 הפריות, שגם במהלכן הטיפול לא הלך קל והיו שיקולים לבטל. נסויים עם סטרוטייד שדפקו טיפולים. אחד כימי. אחד הריון,אמיתי,כזה עם בטא ושק. איזה אושר.למה כל כך קצר. ונגמר. 3 שבועות עם עובר מת ברחם עד שהחליטו שאוקיי הגיע הזמן לגרידה. אחרי גרידה-פתאום ממצאים מראים שהיה כנראה הריון מחוץ לרחם. היתה גרידה מיותרת? היה עובר ברחם וגם בחצוצרה? הסטטיסטיקה שזה יקרה היא פחות מ-1 אחוז. אין כוחות. מרוסקת פיזית ונפשית. מחכה למחזור שיגיע כי חייבים להמשיך. כי הגיל זה פקטור רציני והתגובות לטיפולים לא משהו וזה אומר שאין הרבה זמן לשחק איתו. מתחילים טיפול.(מקום חדש ,מקום ישן,מה כבר משנה). שומעת מהם שוב ושוב את ציטוטי הסטטיסטיקה שלא מעודדים. אבל למה כל פעם להגיד לי את זה .קלטתי כבר בפעם הראשונה.איך אפשר לגייס אופטימיות וכח אם המערכת דואגת בשיטתיות לדכא. תנו לי להאמין שאני אצליח כי לא מוכנה לחשוב אחרת. ומשפט מרופא שחייב לדעתי להכנס להיכל לדברי חוכמה שודאי שמור להם: "את לוקחת הכל אמוציונלית מדי" סליחה? מה באמת ,כאילו ´דה´ כזה. וואלה איך לא חשבתי לבד שאין קשר לאמוציות בטיפולים.וזה אחרי כל הפאקים שאתם אחראים להם. ולמרות הכל,הגוף שלי מגיב,יש זקיקים שגדלים כמו חיילים. נשאבת. הכל נראה באמת טוב. ביציות מצויינות לפי המעבדה. יוצאת מבית החולים אחרי השאיבה ואומרת להם-"תשמרו על התאומים שלי", כי אני יודעת,ואני חולמת כבר כמה זמן על התאומים האלה. מרגישה איך שמץ של אופטימיות ושמחה ממלא משהו בריק שנותר בפנים. מחכה כל כך לימים המאושרים האלה שאחרי ההחזרה, כשאני מרגישה שיש חיים בתוכי. סטטיסטיקה? הרסו לי את הביציות במעבדה. אין עוברים. נשאר הריק. מה הסטטיסטיקה שאפשר להמשיך אחרי כל זה. איזה סטטיסטיקה תשאיר אותי איפהשהוא מעל פני המים כשאני שוקעת.
