מי שמעוניין להבין את יסודות
הסכסוך בין היהודים והערבים על ארץ ישראל, מוזמן לקרוא את ארבעת הפרקים הקצרים מן המאמר "על קיר הברזל" מאת המנהיג הדגול זאב ז'בוטינסקי המנוח.
(סורי, אני מתקשה להביא קישור דרך הסמארטפון, אבל המאמר נפוץ ברחבי האינטרנט וקל למוצאו)
לאחר קריאת המאמר אומר את הדברים הבאים:
מאחר והיה ליהודים אז "צורך" במדינה יהודית, ולמרות שמאז השואה נרצחו הרבה יהודים בתוך הבית והמקלט הלאומי שלהם יותר מבכל מקום אחר בגלות ובנכר, עדיין "כדאי" לנו ליהודים להחזיק במדינה הזאת.
אם כן, אפילו שהרבה מהיהודים כבר בלונדינים עם עיניים כחולות אתיופים בעלי שיער סקוץ' ועם מבטא מרוקאי, עדיין לא מאוחר להם להיזכר שהם היו בארץ ישראל לפני 2000 שנה. נמשיך לחנך את היהודים כאן בארץ לראות את אדמת ארץ ישראל כמולדתם הקדושה, נשלח את ילדיהם לבקר במחנות ההשמדה בפולין כדי שישתכנעו שהיהודים אכן זקוקים למדינה משלהם כדי לשרוד. נלמד אותם על ראשית ההתישבות וכמה שטוב למות בעד הארץ. אח"כ ילכו לשרת בצבא מתוך מסירות נפש למען המדינה. נצטרך תמיד לדאוג שהיהודים יהיו כאן הרוב ועכשיו יש גם את הבעיה עם החרדים.
בסוף איכשהו נסדר את הכל לטובתינו היהודים, כדי שנוכל לחיות כאן בשקט ובביטחה. נוכל להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, נטייל בגליל, נגלוש בחרמון, נפנק את עצמינו בים המלח, נשתעשע לאורך החופים, נרד לאילת, נצא גם קצת לחו"ל קצת במזרח וגם במערב, נבקר במקומות יפים ועל הדרך נבקר לעודד גם האחים שלנו היהודים שסובלים שם בגלות בארה"ב ובארגנטינה, ובסוף נחזור הביתה ונאמר "אין כמו הארץ שלנו".
אבל מה כל זה קשור לזה שדורשים ממני לעשות צבא? אני לא מבין?
ולמי ששאל: כרגע לא "כדאי" לי לעזוב את הארץ, מי שמאוד רוצה שאני אעזוב את הארץ שיתאמץ לארגן לי קריירה בחו"ל ואני עוזב מיד.
אפשר לחזור לבכות על בית המקדש או על האניסות.