סיפור על "תאומים אבודים"
משפחתו של אבי היקר הגיעה לישראל ממולדובה, מכפר קטן בשם טלנשט, על גבול רומניה (הגבול התטשטש במאה הקודמת כל כך הרבה פעמים, בכלל העימותים שהיו באזור). ממשפחתו בת ה-500+ אנשים של אבי, נותרו לאחר המלחמה פחות מ-15 נפשות חיות (יותר בגלל הרוסים והאוקראינים ופחות בגלל הגרמנים). כך שהצד שלו לא שפע דודים ודודות כמו הצד של אמי.
אמי היקרה לא פחות, עבדה 35 שנה בבנק לאומי, בשנתיים האחרונות של עבודתה, הצטרף מנהל חדש ונחמד מאוד שעלה כמה שנים לפני כן ממולדובה עם משפחתו, הוא הזכיר לאמי את אבי, גם במבנה ושפת הגוף וגם משהו במנטליות.
יום אחד היא שאלה אותו מאיזה מקום הוא הגיע במולדובה, המנהל ענה שמכפר קטן ונחמד בשם טלנשט, מה שבהחלט היווה צירוף מקרים מעניין.
אמי לא חשבה פעמיים וכשאבי בא לקחת אותה מהעבודה, היא אמרה לו להחנות את המכונית ולהכנס לסניף הבנק לאחר הסגירה, הם ישבו שלושתם ובדקו את עצי המשפחה האישיים שלהם (הדור ההוא, יש לו זכרון שאני יכול רק לחלום עליו), לאחר כמה דקות, אבי הבין שעומד מולו בן דוד מדרגה שלישית, מה שהיווה שמחה מטורפת לא רק למשפחתי הקרובה (אחרי 50 שנה למצוא עוד קרובי משפחה למעגל המצומצם) אלא גם למשפחתו של המנהל שכעת יש להם משפחה קצת יותר מורחבת בארץ ישראל
מאז הם בשבילנו יותר קרובים מדודים ודודות אחרים שהיו קיימים בשבילנו תמיד.
כך שמי יודע,, אולי גם אנחנו "תאומים אבודים"
אם כבר עסקינן בניסים, כמה הורים כבר שלחו לי מייל ושאלו אותי לגבי נס סוכות של הצופים - איך זה יכול להיות שלפני ואחרי יום ראשון הכל גשום וביום ראשון עצמו, שמש עם 0% לגשם ?!
התשובה שלי הייתה שמשום מה זה קורה לא מעט (מחנות החורף והקיץ שהיו לנו - לפני ואחרי ירדו גשמי זלעפות ובמחנות עצמם זכינו לימי שמש מרהיבים).
מה שמעניין זה למה דווקא יורד גשם כשחב"ד ובני עקיבא מקימים את הסוכות שלהם
יש מצב שמישהו שם אוהב אותנו...
להלן
הקישור המיועד.
סופ"ש מדהים לכולנו וחג שמח !
עמית