ועוד...
אני לא רוצה לכתוב את זה בפוסט. לקחתי את אבי וחבר לערב של הרחבת אופקים אלכוהולית. שתינו ג'ק דניאלס, ווילד טרקי, קראון רויאל, ג'יימסון עם ג'ינג'ר אייל, קמפרי נקי ועם אשכוליות, מרטיני רוסו, קלבדוס, הנסי VSOP, גרנד מרנייר, פרנה ברנקה וסאוזה הורניטוס. לא בסדר הזה.
הגעתי למסקנה שה"מוסדות" בחיפה גרועים.
היה קשה בכל סבב למצוא מה להזמין - פסלנו בהתחלה וויסקי סקוטי ואניסטים, לא באנו כדי לשתות בירה או יין והמבחר של כל מה שנותר היה מביך לכל מקום שנחשב ל"מוסד". בעצם, אולי בחיפה כדי להיות "מוסד" מספיק להגיש סינגל מאלטים ובירה, אבל זה לא שהמבחר ב'סנדק' שונה מהמבחר בכל בר חיפאי אחר.
אי אפשר להזמין קוקטיילים, כי אני לא באמת יודע איך הם יצאו ואמנם אבי אוהב לשתות קוקטיילים בסנדק, אני נרתע מקוקטיילים אותנטיים של שנות ה80.
ואחרי שקיבלנו משהו תחת השם "פרנה ברנקה" שלא היה פרנה-ברנקה (אניסטי, ליקריצי ומאוד מתוק במקום המרירות המנטולית של רופא השיניים האימתני שהוא פרנה ברנקה) עלו לי עוד חשדות לגבי משקאות אחרים שהזמנו - כמו הקלבדוס שארומת התפוחים העדינה-עד-חסרה מרמזת שאולי הבקבוק פתוח כבר כמה עשרות שנים, וגרנד-מרנייר שהשותפים ציינו שאינו מתוק להם או תפוזי להם...התפריט כמובן אינו מעודכן אבל כמות הפריטים המופיעים בתפריט ואינם זמינים עולה על כמות ההפתעות שאפשר למצוא אם מסתכלים על הדיספליי. בהרבה.
וכשאני ציינתי את המרמור שלי כלפי המקום ציינו בפני שמדובר ב"מוסד חיפאי וותיק" ועכשיו אני תוהה מה בדיוק זה אומר? שאפשר לפשל בצורה נוראית שכזו? שלא צריך יותר מבירה כדי להתקיים? שחיפאים ימשיכו לצאת למקומות שאינם עומדים ברמה הארצית בכלל?
אני אוהב את ה'סנדק' על הערך הנוסטלגי רגשי שלו לחיפאים בכלל, אבל רק בחיפה ערך ה"שמרנות" הזו באלכוהול מתבטא בקיבעון עיוור לכוס בירה (עדיף חצי, אם יש ליטר תביא) ופעם בחודש כשהגבר מקבל את המחזור שלו, בכוס וויסקי, סינגל מאלט, בלי קרח.