חשה צורך לחדד
בקיצור מה היה ביום רביעי, התארגנו פקה פקה נסענו לסרבסה בעצם, לא הייתה חנייה בשיט ונורא לא רצינו חניון היינו די מסכנות אז נסענו לאחד העם, שם מצאנו חניית על, הלכנו לארמדילו, היו שם 2 אנשים וחצי לא כולל את המלצרית שעמדה בצד ופשוט התעלמה מאיתנו, יחסית לבנות בית הרגשנו מיותרות, אספנו את הדברים ונסענו לרוזה, איפשהו בדרך אמרנו לעצמנו 'אהההההה רביעי בואו קלרה' אז נסענו לקלרה, עכשיו השעה כבר איזה 2 מי היה מאמין שיהיה כזה תור, זה לא הברקפסט המקום נפתח באיזה 21:00 בום טראח מגיעים סלקציה מיותרת, סלקטורית ערומה וקר. 'בנות כמה אתן?' משום מה נפלט לי 24 מה שנראה לא הגיוני בעליל, אבל נכנסנו, דוגמנים דוגמניות חרא וברא כמה טיפוסים הזויים והתקפלנו באיזור 4:30 אתמול דווקא היה ג-א-ו-נ-י סיימתי לעבוד ברבע לחצות, הגעתי התארגנתי לבשתי שמלה, פעם אחרונה לקיץ ונסענו לגילדה, לא היינו שם אפעם אבל החלטנו שזה נראה מבחוץ מספיק עמוס אנשים יפים, התכוננו לאיזה סלקציה מטורפת של גילאי 27, הסלקטור התחיל להציק לי בשאלות הזויות ואז שראה שאני סוג של נרדמת הכניס אותנו. הרוזה צפוף? לא. הגילדה צפופה. ערמות ערמות ואנחנו נדחסות שתי 180 ששוקלות רבע עוף נטמעות בנוף הזקן הזה, מלא רווקות מקומטות וכמה ילדות כמונו מוטרדות על ידי הייטקיסטים עייפים.. יותר מידי אנשים פשוט קמו בשביל שנשב להם במקום על הבר, ושאחד התפנה סוף סוף עבורנו בגלל שהאנשים שלפנינו שילמו, פשוט צצו שתי שרמוטות גמדות והתיישבו לנו על המקום, בשלב הזה כמעט העפתי למישהו סטירה. הראתי מבט מאופק וכנראה הברמן החליט שחבל שהבר כל כך ריק מנוכחות נשית וסימן לי שהוא שומר לנו שני מקומות ממול. אני כזה 'טוב' אבל חברתי התעצבנה כבר והתחילה ברוטינת ה'בואי לארמדילו בואי לארמדילו' אני סיימתי את הבירה במהירות והתחפפנו. לא לפני שהספקנו לקבל ביקורת משעשעת על גילנו הצעיר במקום הזקן הזה, כמה שזה יוניק מצידנו וקצת חבל שאנחנו לא באות לפה יותר. טוב נראה אולי באמת נחזור לשם! משם המשכנו בטבעיות לארמדילו, לא יודעת אפילו למה, פשוט פנינו לאוטו שחנה על השדרה.. נכנסנו לאוטו אמרתי לנועה 'מלה .' נסענו למלה. הגענו למלה. שממה, מקום עצום אנשים יפים אבל חצי בר תפוס. מצב מביך ומיותר לשמלה המאמי שלבשתי. 'טוב, רוזה?', סליחה אמרתי, הרוזה זה ממזמן פאסה, אבל היא התעקשה. אז נסענו לרוזה והסתבר לי שפאסה זה כנראה אוברייטד. השעה 4 מליון אנשים בחוצ, נמשכות פנימה על ידי המאמי ההוא. מתיישבות על שני כסאות שהתפנו במיוחד עבורנו . מציקים פה מציקים שם, ואז ניגש אלינו איזה שחקן שלא אזכיר את שמו ונעמד מולנו עם סגריה כבויה בפה אני כזה 'המ טוב' משום מה זה התחיל כנושא לשיחה, החבר החתיך שלו נצמד אלי והתמזל מזלה של חברתי להיות עם הסלבריטי ביצה הזה. מפה לשם שניהם היו מחוקים מהתחת, לדעתי עישנו ברמות על ולא הביאו באף לטענתם (לא צריך להיות גאון כדי לדעת שזה דווקא די ממריץ) 'אהההההה הדירה של חבר שלי ממש פה, בואו נלך נשתה קצת' בשלב הזה כבר הייתי עייפה צפופה לחלוטין, דרכו עלי וכמעט הקיאו עלי, עם כל הצחוקים באמת שרציתי הביתה, היא רצתה אז הלכנו אליהם שניהם בני 30 יושבים מול שתינו שאנחנו הכי מסטולות בעולם ועייפות עושים לנו 'אמת או חובה' היה מה שהיה. בוף אור בחוצ! ושוב הדרך המוכרת של רחוב דיזינגוף בשש בבוקר .מה גם ששוב עברנו ברוזה ועדיין היה שם עמוס שמישהו יסביר לי מה נסגר עם המקום הזה?!?!? הלוואי שמישהו יקרא. ומה היום? האמת שאין לי כח. אין לי כח ובא לי לישון אני תכף עפה לעבודה ובא לי לישון ובערב ידיד שלי ממש רוצה שאני אבוא לדאדא. אבל זה כמו ברקפסט ומזמן לא הייתי בחראבן הזה. וקאתי הסלקטור ומזמן לא הייתי בחראבן הזה אבל זה פאקינ כיף. ומזמן לא הייתי בחראבן הזה. אז כנראה שדאדא ולפני כן נשב בג'ואיש פרינסס - שזה נחמד פלוס מחר? הפתעה. סאקאיה. תקראו פליז שמישהו יקרא אני ממש השעתי