סופרמן, אתה מומחה לשפות. מה דעתך על השפה העברית?

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[SupermanZW]

שפה מאוד מורכבת, שפושטה מעט בזמנו של אליעזר בן יהודה, עם מספר זמנים מועט בהשוואה לרוב השפות, בניינים שורשים כמקובל בשפות שמיות, והשפעה מאוד מינורית משפות אחרות ביחס לשפות אחרות. עם זאת, לעברית מספר תופעות הייחודיות רק לה, יש בה צלילים שהוחלפו לגמרי בצלילים אחרים ולא מדובר רק על צלילים הקשים להגיה.
הצליל הכי קשה להגיה שהיה בשפה העברית הוא הש' השמאלית המקורית שנהגה כמו LL בשפה הוולשית, חפש וידאו בנושא כדי לדעת מה הייתה ההגירה, זה לא היה דומה לשני ימנית או לס', למה זה הוחלף דווקא בצליל של ס' אינני יודע. הצלילים של ג, ד' ות' לא דגושות הוחלפו בצלילים הדגשות, במקור ג' ללא דגש נהגתה כמו J באנגלית, ד' ללא דגש כמו th במילה the, ת' ללא דגש כמו th במילה mouth. הצלילים המקוריים של ט' וצ' היו פחות קשים משל ש' שמאלית והיו דומים למקביליהם בערבית עיראקית (ההגיה הערבית משתנה בין דיאלקטים), מעניין לציין שבערבית פלסטינית, בערבית מצרית ובערבית ירדנית אין הבדל בין ההגיה של האות תא (במקור כמו תו דגושה) לבין ההגיה של האות תהא (במקור כמו תו רפה) וכיום שתיהן נוהגות כמו הדגושה. לעברית היו במקור 14 תנועות, יותר מכל שפה שמית אחרת, נותרו רק 5. בימי הביניים היו לעברית 7 תנועות, 7 נעלמו בין התקופה המקראית לימי הביניים. ה2 האחרונות שנעלמו נעלמו במאה ה19. למעשה 5 התנועות ששרדו הן 5 התנועות הקצרות, אשר כיום "מקבילותיהן" הארוכות נהגות אותו הדבר אך במקור נהגו באופן שונה, גם 3 התנועות החטופות נהגו במקור באופן שונה מ"מקבילותיהן" הקצרות, שבמקור לא היו מקבילות. שווא נע נהגה במקור כמו I ללא נקודה למעלה בטורקית. בניגוד לרוב השפות בעולם שאימצו כתיב פונטי, העברית נמנעה מלעשות זאת, וזה גורם קשיים רבים ללומדים השפה. הצליל המקורי של הק' הוא כמו האות קאף בדיאלקט הדרוזי של ערבית, והצליל המקורי של ח' הוא כמו האות חא בדיאלקט התימני של ערבית. ברוב השפות האירופאיות הוצאו משימוש אותיות שאבדה הגייתן והומצאו מילים חדשות להחליף מילים שהגייתן המקורית אבדה כדי למנוע בלבול עם המילים הדומות שכמותן הן נהגו בגלל שבהן לא אבדו הפונמות הדומות. אם היה מתרחש דבר כזה בעברית היו למשל ממציאים מילה חדשה ל"מחר" שנהגית כמו "מכר" ול"טבע" שנהגית כמו "תבע" ועוד. סדר המילים בעברית היה במקור VSO ןהוחלף בSVO בדומה לרוב השפות האירופאיות. זמן "ציווי" נמצא כיום בתהליך היעלמות ועבור רוב הדוברים הצעירים השתלב לחלוטין בזמן עתיד, הם נוהגים להשתמש בזמן עתיד עבור ציווי וזה רק עניין של זמן עד שהאקדמיה לעברית תכיר בכך, כי את שינויי השפה קובעים דובריה ולא המוסד הרשמי האחראי עליה, ככה זה בכל שפה. במנדרינית יש רק שני זמנים, עבר והווה. זמן עתיד השתלב בזמן הווה וכשמדברים על עתיד משתמשים בזמן הווה ומציינים את המועד, כי רק כך ניתן להבחין בהבדל. בשפת מיאו (אחת השפות הסיניות) אין זמנים בכלל ולכן צריך לציין את המועד בכל משפט. בעברית אין מין דקדוקי "בינוני" הקיים ברוב השפות האירופאיות ולכן לכל שמות העצם יש מין דקדוקי זכר או נקבה, באופן מוזר, כמעט בכל מקרה בו המין הדקדוקי של שם עצם בעברית הוא זכר בצרפתית הוא נקבה ולהיפך. ברוב השפות בעולם לדוממים אין מין.