רווחים ומחירים
בהמשך לשאלתה של עידית - האם אובחן בבעל בעיות קשב וריכוז? דחיינות היא דבר מאוד מאוד אופייני, וגם היכולת לעבודה אפקטיבית תחת לחץ. בהנחה שיש כזה רקע (אם הוא לא עבר אבחון זה כמובן לא אומר לנו שאין), אז יש כאן שני רווחים. הקושי הבסיסי הוא לעשות עבודות שאינן מעניינות - העבודות הנדרשות לא מרתקות ולא מאתגרות. עבורו הן משימה משמימה שיש לסיים אותה. לאנשים עם בעיות קשב וריכוז הרבה פעמים קשה להתחיל בכלל משימות כאילו, יש לכך מעין התנגדות פנימית, שמתבטאת בתחושת החופש שהוא מתאר כאשר הוא לא עושה אותן. מאחר ויש אוירה של דחיות במקום הלימוד שלו, קל לו להצדיק את הדחיה. כאשר מגיע המועד, הלחץ מתגבר. הלחץ מאזן את ההתנגדות הפנימית ואז הוא יכול לבצע את המשימה. אז הרווח הראשון הוא הלחץ - הלחץ אשר מאפשר התגייסות למשימה שעבורו היא קשה. הרווח השני הוא החופש, אשר מהול מן הסתם קצת בתחושת אשמה, אז אולי הוא קצת מוטל בספק. אז דיברנו על הרווחים, השאלה היא מה המחירים. לנו המחירים ברורים. אנחנו לא היינו רוצות לפעול תחת תחושה של איום, בלחץ, עם סיכון לחזור על הקורס. עבורו, המחיר הזה אינו משמעותי כל כך. מול הקושי שבעשייה, המחיר אינו גדול. אם הוא יראה מחיר גדול להתנהגות שלו, אולי תהיה לו מוטיבציה. מה אפשר לעשות? הוא בא אלייך כדי שתעשי לו קסם - תתקני משהו שהוא לא ממש רוצה לתקן. אין פתרונות קסם כאלו. הוא חייב לרצות ולהתגייס לענין. להבין מה הערך של הצלחה כזו עבורו. להעמיד לעצמו דדליינים, להעזר באחרים כדי לנעול את המחויבות שלו, ולרצות לעמוד בה. זה נושא לאימון ADHD מקיף יותר, אבל בלי המוטיבציה שלו, אין משמעות לכל סוג של אימון. לפעמים הטובה הגדולה ביותר שאנו יכולים לעשות עבור המתאמן היא לפטר אותו. בכך אנו מציבים מראה מול עיניו אשר משקפת לו את המציאות ומאפשרות לו לראות באמת היכן הוא עומד, בלי האשליה שאם הוא רק יבוא לאימון הענין יפתר. אני לא אומרת שזה מה שאת צריכה לעשות, אבל זו אופציה שצריכה להיות לך זמינה, כדי שתוכלי לעבוד איתו במלוא הרצינות. אם את חושבת שאת חייבת לפתור לו את הבעיה בכל מחיר, את לא חופשייה לאמן כפי שצריך.